ג'וזף
בן 40
ישראבלוג   הוסף לקבועים שלי
הציוצים

החברים אוגי
גירלי
צ'וקה
שארית
אמאיה
איידלוייס
די1
מתן
סתם אחד
הקליע
הנשים פטי היוז
בלייר וולדורף
אלן דג'נרס
פטי סטנגר
שרה ברייברמן
גלוריה דלגדו
ג'ולס קיקי קוב
בטי סווארז
ליז למון
בת'ני פרנקל
אדיסון מונטגומרי
היידי קלום
גבריאל סוליס
מנוי
   
כן   לא

ניקיון פסח

השבוע דיברו כאן בטלוויזיה הרבה על ניקיון אביב. מצאתי את עצמי תוהה ומגלגל עיניים.. ניקיון אביב?? שאלתי את עצמי. גם את זה גנבתם לנו? זה גם לא שלנו במקור? לא ברור לי כל כך מה עומד מאחורי זה ומאיפה באמת המקור. אולי זה בעצם מאז ומתמיד באמת ניקיון אביב ואנחנו פשוט אימצנו את זה כניקיון פסח כי פסח הוא בעצם חג האביב. מה שזה לא יהיה, אותו ניקיון אביב בספר שלי נקרא ניקיון פסח. מאז ומתמיד זה היה משהו שתמיד הורגש בבית שלי. כמובן שבצבא גם היה על זה דגש, אולי אפילו נוקשה יותר. מאז שעזבתי את הארץ, קשה לי יותר עם תחושות החג שכמעט ולא מורגשות באויר. הריחות, המוסיקה, ההתרגשות.. כל מה שאפשר להרגיש רק בארץ. יוצא שבין הדברים היחידים שבאמת עוזרים לי להרגיש את אוירת החגים, במיוחד את פסח, הן חילופי העונות. האביב כאן בניו יורק מורגש במיוחד עת הוא מגיע ממש שבועות מספר אחרי הכפור וסופת השלג.

פסח, חג האביב, תמיד היה בשבילי יותר מהחג עם החופשה הכי ארוכה.. באיזשהו שלב בחיי ניכר היה כי פסח מביא איתו שינוי מנטלי. עם ההתחדשות החיצונית שמתרחשת בעולם כולו עם עונת האביב, מתרחש בתוך כל אחד ואחד מאיתנו גם השינוי הפנימי. התהליך שכל אחד מאיתנו נותן, או לפחות צריך לתת לעצמו לחוות ולעבור. זה מסוג הדברים שאי אפשר כל כך להישאר אדיש אליהם... זה מסוג הדברים שחזקים מאיתנו. עם כל נשימה של האויר ברגעים שהעונה משתנה ומזג האויר מקבל את סימן ה'אקשן' שלו. הדוגמה המוחשית ביותר אולי לאותו תהליך שאני מדבר עליו היא מה שאומרים שתספורת חדשה עושה לבן אדם, שהיא גורמת לו להרגיש טוב. ככה בעצם אני מסתכל על תהליך השינוי שמביא איתו החלק הזה בשנה.

כמדי שנה, מאז שאני בניו יורק, הוזמנתי לעשות את החג אצל המשפחה מצד אמי בניו ג'רזי. את הפסח הראשון שלי כאן לפני 3 שנים עשיתי אצלם. בשנתיים האחרונות בחרתי שלא ללכת מסיבותיי שלי. הם היו ועודם חממה משפחתית כאן בשבילי שלעתים קרובות ממלא את החסר שנמצא בארץ. מדי פעם כאני מחליט שמאסה בי העיר, אני בורח לסופ"ש או כמה ימים להתנקות שם בפרבר הכי אמריקאי טיפוסי שיכול להיות. הם תמיד פותחים לי את הדלת ומתייחסים אליי כמו בן משפחה. לא החלטתי עדיין אם אני הולך השנה או לא. חשבתי לעשות סדר משלי ולבשל כמה מהתבשילים המוכרים של אמא שלי שעשיתי בעבר ושצילמתי לי מתכונים שלהם בביקור האחרון. יכול להיות שזה משהו עם הגיל. יכול להיות שהגעתי לגיל שאני מרגיש שזה משהו שאני יכול לשלוט בו ולקחת עליו אחריות. אחרי הכל, הדלת שלהם תמיד פתוחה. בימים האחרונים אני מרגיש שמאז יום ההולדת שלי לפני כשבועיים, עוברים וחלים בי שינויים שללא ספק משתייכים לגיל.. ונדמה כי ניקיון פסח השנה צריך להתחיל אצלי בראש.

נכתב על ידי ג'וזף , 22/3/2010 16:17,
0 תגובות     הוסף תגובה     תגובות כאן     0 הפניות     לינק ישיר    







© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לג'וזף אלא אם צויין אחרת
עיצוב - פרנק נף