נסעתי על הבוקר לאוניברסיטה, דווקא הגעתי די מהר למרות שפה ושם היו עומסים ופקקים.
(די מהר פירושו עד שעה וחצי, בשעות ריקות זה לוקח גג שעה כולל החניה.)
בכל מקרה היה לי זמן לפני השיעור הראשון וסופסוף שילמתי את הקנס שצברתי בספריה למדעי החברה וגם הגעתי לספריה להתיר את החסימה.
בשיעור הראשון (שירה אנגלית) רשמתי ורשמתי ורשמתי שכבר על תחילת היום היד כאבה לי מאוד.
בשיעור השני (2 שיעורים רצופים של אנגלית) נראה לי שיהיה נחמד למרות הכל, המרצה עושה רושם של אדם חביב ומרצה נעימה, אני בעקרון (כמו כולם, נראה לי) שונאת שיעורי אנגלית כאלה אבל כל דבר שיכול לעזור לי לתיזה - מתקבל בברכה, במיוחד אם זה באווירה כ"כ כיפית כמו שהשיעור הזה היה.
בשיעור הרביעי (תורת הניקוד) הבנתי למה אומרים שהמרצה מכשפה, היא אמרה שכל שבוע יש שיעורי בית שבמקרה הטוב ייקחו לנו שעתיים (!), והיא אמרה שמי שלא ילמד בעל פה מהי תנועה גדולה ותנועה קטנה שלא יטרח לבוא בשבוע הבא או בכלל ועוד כל מיני משפטים כאלה. אני פחות מתרגשת אבל יושבות שם בנות בשנה הראשונה באונ' והן בטח בשוק מהקטע... (מצד שני, אולי הן עדיין קרובות לתיכון וזה נראה להן נורמלי?)
בשיעור החמישי (יסודות פסיכולוגיים) די השתעממתי, אבל לפחות התקדמתי יפה מאוד עם הסריגה (גם בשיעור הראשון סרגתי), אני מקווה שזה רק מבוא משעמם שכזה ויהיה יותר טוב בפעמים הבאות.
בין השיעורים קניתי סיכת ראש עם כבשים מצויירות עליה (בדוכנים ביריד פתיחת שנת הלימודים המאוד עלוב), קלסר ספר ותחתיות כבשים (באקדמון) ומתנה-מקדימה לגזר, ליום הולדתו - כבש מחזיק נר (בחנות ליד הקמפוס). למה מקדימה? כי הוא יקבל משהו למצלמה אבל הוא צריך לבחור והוא עוד לא מצא את האביזר המושלם.
אח"כ נסעתי הביתה, הגעתי איפשהו קרוב לתשע (איזה יום מעפן), סחוטה למדי וגילינו שהקבלן לא עבד בכלל (גזר גם היה בחוץ כל היום, בת"א, בענייני עבודה), ראינו קצת טלויזיה, בדקתי מיילים וכאלה והלכתי לישון אחרי ארוחת ערב עלובה (כשלא אוכלים חלב ומוצריו אין ממש מה לאכול לא בבוקר ולא בערב).
וזהו.