תובנת יום שני
נכתב ב4/9/2006 19:24

אני צריכה חברה טובה.

כזו שיודעת להתמודד עם העולם, לשנות אותו, ולהסביר לי איך.

כזו שאפשר לבכות על כתפה כשגזר חוזר בשבע ורבע מהעבודה (במקום בחמש!) בלי להודיע, שתדע איך להרגיע אותי, או יותר טוב - שתלמד אותי איך גורמים לו להפסיק להתנהג ככה.

כזו שתייעץ לי, ותשמע אותי, שתסכים, שתבין.

אני כמובן לא מתכוונת לחד צדדיות, אם תהיה לי חברה כזו אני אעשה את כל אלו ויותר בשבילה.

שנים הייתי חברה כזו לכל כך הרבה אנשים, למה היקום הוא לא מקום הוגן? למה אי אפשר לקבל מתישהו בחזרה את מה שנתת?

אחותי הגדולה
נכתב ב27/4/2006 20:37

ותיקי הבלוג יודעים שלא רק שאני בכורה, אלא שיש לי רק אחים ולא אחיות, ועם זאת יש לי חברה אחת שראויה בהחלט לתואר "אחותי הגדולה", היא גדולה ממני בכמה שנים אבל כשהכרנו היינו בשני מקומות שונים בחיים - אני הייתי צעירה ופעורה, חסרת כל ביטחון עצמי, לא סגורה על עצמי במאום, בתחילת צעדי העצמאות שלי, והיא היתה... אני לא יודעת מה היא היתה בעיניה אבל בעיני היא היתה התגלמות הפמיניסטיות, הביטחון, העצמאות, האמונה בעצמה ומה לא.

בזכותה התמודדתי עם הוריי והצבתי בפניהם את גזר כעובדה, בזכותה יצרתי זוגיות חיובית (בשעה שהיא כלל לא התנסתה בזוגיות), בזכותה (ובזכות גזר) הלכתי לטיפול, בזכותה... ובזכותה... לא הייתי מי שאני היום, בלעדיה. לא הייתי כ"כ נחושה בדעתי בהרבה נושאים, כ"כ מיומנת באחרים, לא היו לי חצי מהדיעות שיש לי - ולא שאימצתי את אלו שלה אלא שבזכותה התחלתי לחפש תשובות, להקשות, לברר מה נכון לי.

היא היתה איתי ביום החתונה שלי כל היום, ואח"כ קצת ניתק הקשר, דווקא ניסיתי אבל היתה איזו התרחקות.

בקיצור, אני חייבת לבחורה הזו המון, היא לימדה אותי המון בכלל ועל עצמי בפרט, היא אחראית בלא מודע למשבר האמונה הכי גדול שלי ולמה לא, ואם מישהי היתה אי פעם אחותי הגדולה זו רק היא.

אז מחר היא חוגגת בריתה, ואין לי מושג איך להביע את כל רגשות התודה וההוקרה שלי, בנתיים אני רק אשלח אתכם אליה: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=184982