יש לי מושלם.

כן,אז יש לי מושלם.

אל תקנאו או משהו - אבל זה רק מגיע לי בסופו של דבר,שיהיה לי מושלם.

והמושלם שלי הוא הכי מושלם.

 

רק כי הוא מושלם,כל השאר זה רק רקע.

 

ובכן - יש לי מושלם,והכי כיף לי בעולם,

וזה חרוז,כי זה נכון.

כי כל דבר שמתחרז הוא נכון.

והימים עוברים מהר והבקרים קרירים ונעימים לי,והלילות ארוכים וחמימים לי,

ונעים לי ונוח לי והכל ביחד ביחד ולחוד לחוד.

והכל כל כך מושלם כי זה הרקע הכי טוב שיכולתי לבקש,בתוך התפאורה הגדולה על הבמה שלי,שהיא העולם.

 

ואמנם אני מאמינה במזל ואמנם אני בטוחה שהכל צפוי מראש,

אני בטוחה,שלא ידעתי שזה באמת יקרה וזה עדיין מוזר לי כי - כי איך זה מגיע לי?

איך מגיע לי כל הטוב הזה?

אמנם אני יודעת ואמנם זה ברור לי אבל בכל זאת אני לא בטוחה וזה מפתיע אותי עדיין.

 

אז הכל נחמד לאחרונה,

אולי בעבודה קצת פחות כי אני קצת פחות בשליטה,נדמה שזה בגלל הרבה חוסר רצון שלי,

שהייתי מגדירה כזלזול,למרות שאני באמת חושבת שאני רוצה לשנות את זה ולהחזיר את המצב לקדמותו -

אבל אני לא בטוחה עד כמה אני מסוגלת להשקיע בזה אנרגיות והתלהבות.

 

אני מוכרחה להרשות לעצמי לעשות את זה ולעשות מאמץ אדיר להשקיע גם בעבודה,

זה כבר די מפעל החיים שלי,העבודה הזו.

כשאני אומרת החיים שלי,אני מתכוונת לחיים שלי עד עכשיו כלומר,

או משהו.

 

ובכל אופן,יש לי מושלם,

יש לי כללית מושלם וזה נתן לי הנחה של 50 אחוז על פילים.

ויש לי מושלם ששווה את הכל :)

 

פידבקים יקיריי,

פידבקים זה המפתח לכל - זה המפתח לכוח אדם מרוצה וצייתן,

פידבקים זה המפתח לאושר,לא לפחד לומר מה חושבים ובד בבד עם כך,לא לפחד

לומר משהו טוב,משהו אוהב משהו נעים.

 

ואני זוכה להגיד הרבה מכל הטוב שאני מרגישה,

ולראשונה זה לא נופל על אוזניים ערלות.

ואני זוכה לשמוע המוני המונים מהטוב שמרגישים כלפיי,

וזה עושה אותי הכי מאושרת שאפשר.

 

ואני לא אפרט,כי זה לא עניינכם בכלל,מה או מי או איפה או איך המושלם שלי,

כי הוא פשוט מושלם והוא הכל,וזה בכלל משהו שאי אפשר לפרט.

 

וזה הדבר הכי נורא שכתבתי כי אין בו שום הגיון,

אבל כל דבר שאין בו הגיון הוא בטוח נכון -

כי הגיון ונכון מתחרזים.

 

וזהו.

תמו'ש האס ספוקן.

 

שמור   בטל

נכתב על ידי תמו'ש, 7/7/2010 18:39, בקטגוריות זיונים(בשכל).
10 דיסקוסים   רוצה לדסקס?     הצג דיסקוסים     0 דיסקסו עליי     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של Snorka ב-18/7/2010 19:46

---

שבת אחים גם יחד.

שירהל'ה,אני אוהבת אותך.

באמת שאני אוהבת אותך.

לפעמים את קוראת לי שמנה ואומרת לי שאני לא יכולה לשבת עליך וש"נהייתי אישה" שזו דרך עדינה יותר לומר

"את שמנה! כוסעמק תקומי!"

באמת שאני אוהבת אותך,אמנם לא מבינה למה אני אוהבת אותך - אבל אני אדרדר לאנורקסיה בגללך!

 

וזה שישי אחר הצהריים היום,

והיום בבוקר יצאנו,אני ונשמת אפי (ששנינו מדיפים ריח של בוקר עמום וניקוטיני) והסנפנו מלוא ריאותינו ריח של שישי בבוקר.

שישי בבוקר בלי עבודה,זה דבר נדיר כמו בלונדיניות בערב הסעודית.

שישי בבוקר בלי עבודה זה כיף כמו שחייה עם מצופים.

שישי בבוקר מריח נפלא כמעט כמו יסמין של לילה - שגיליתי שלשום שבחמש לפנות בוקר אין לו ריח - כי כבר יש

טיפטופים של שמש בשמיים.

שישי בבוקר טעים כמו הקפה הנהדר - עם השתיים סוכר,חזק פושר ובלי קצף שמגישים בלנדוור של גן מאיר בקינג ג'ורג'.

שישי בבוקר זה תושקתי וחזק כמעט כמו לילה עם אהובי.

 

ויש לי אש גדולה בבית החזה,כמו שכבר אמרתי וכתבתי לו.

והאש הגדולה בבית החזה שלי ניזונה מחומר הסקה של אהבה חזקה שנודפת ממנו כמו הניחוח של טל

על עלי כותרת בבוקר חורפי.

והוא אוהב אותי,האיש שלי,בידיו - בליבו - ובאיברים ארוגנים אחרים בגופו -

והאש הזו מתפשטת בגופי ועולה בגרוני בלהבות שהם צחוק מתגלגל.

וזו אש כל כך חזקה שאלף כבאים לא יוכלו לכבות.

 

ואני יודעת את זה כי -

אחרי הקפה,הוא צלצל חזרה לשיחה שלא נענתה ושם את צליל ההמתנה על רמקול ושיר ההמתנה שהתנגן בצד השני

היה "אלף כבאים לא יצליחו לכבות..." כאילו זה נכון לשמוע דני סנדרסון

ביום השנה למותו של מלך הפופ.

 

ויש לי כוח גדול לצעוק את מה שאני מרגישה

ויש לי רצון גדול לבכות ולצחוק גם יחד - כי כשצוחקים ובוכים גם יחד הדמעות שזולגות הן מתוקות כמו מי סוכר.

ויש לי את היכולת להגשים חלומות ולעוף,או בעצם כדי לזרום בנהר החיים היפהפה והעצום

שמוביל אותנו למעיינות של אושר.

 

ואני לא מפחדת,כי אני לא עיוורת,

אני רואה בדיוק מה עומד מולי בכל רגע ורגע,במיוחד ברגעים בהם אהובי מלווה אותי

בדברים הפשוטים של החיים,

בדברים היפים של החיים,

בשיחות המדהימות של החיים,בלפנות בוקר של נחלת בנימין ולהריח את הריח המשכר

של חנויות הרהיטים העתיקות,עם הריפודים הלבנים.

 

תמיד האמנתי בכל בני האדם,תמיד האמנתי שכולם יכולים תמיד

להביא אושר לחיי או להפיל אותי באכזה אל הרצפה,

אבל תמיד הייתי סמוכה ובטוחה שמה שלא יהיה זה יהיה לטובה,

וזה לא גרם לי לרצות להפסיק לרגע לנשום את האוויר המתוק של הלילה,או של הצהריים הבוערים או של הבקרים הבתוליים

בחברת אנשים כאלה - ואחרים.

ולהאמין בכולם בכולם.

 

אז היו כאלה שלקחו את ליבי המתמסר,זרקו אותו לרצפה ורקדו עליו למבדה בעקבים דקים,

והיו כאלה שהניחו את ליבי האוהב והפועם חזק בתוך קופסת זכוכית ושמרו עליו מכל משמר,

עד שמרוב שמירה - לא אהבה - משמר והגנה,ניפצו את הקופסה לרסיסים ודקרו את ליבי באלפי זגוגיות.

ואני יודעת שכל האנשים שיעברו בחיי,ישאירו חותמים אדומים או שחורים,

ויתנו לי דברים שאוכל ללמוד מהם - או לשכוח אותם,

ואני אוכל למיין אותם בדידקטיות ובסבלנות לתוך תיקיות - כי הלב שלי הוא כמו אייפון החדש (כן,כן יש בו תיקיות - איפה אפל היו מול מהפכת האנדרויד?)

ואני אוכל להחליט מה אני רוצה לזכור ולעולם לא לשכוח ומה אני יכולה להדחיק באלגנטיות

כמו שהדחקתי סרט שלם של פרדי קרוגר רק כי הוא הפחיד את החרא החוצה ממני.

and it sounds way better when you say

 "it scared the shit out of me"

 

מה שאני מנסה לומר,שירה'לה - זה שאני אוהבת אותך ואני שמחה שאת כאן.

כי אנשים משתנים,מהר מהר

ובלי לשים לב הם הוכנסו לתיקיות,וספגו חוקי התיישנות ואנשים שדורשים מתיחת גבולות

ויציאה מגדרי כדי להכניסם אל חיקי - מסתבר שהם לא רצויים או לא נחוצים.

ואני שמחה שאת כאן שיר'הלה ושאת בורחת כשאני מתיישבת עלייך ושאת אוכלת וטעים לך,

כי אני בבית כרגע.

 

ואני שמחה שאת כאן,בבית שבליבי,ובבית בו אני מרגישה בבית.

 

 

אוהבת,תמו'ש

שהיום בשישי בבוקר הייתה מאושרת - ועכשיו בשישי אחר הצהריים המאוחרות והיא

כבר שלמה.

לחלוטין.

שמור   בטל

נכתב על ידי תמו'ש, 25/6/2010 19:26, בקטגוריות זיונים(בשכל).
6 דיסקוסים   רוצה לדסקס?     הצג דיסקוסים     0 דיסקסו עליי     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של תמו'ש ב-27/6/2010 21:42

---

נוסטלגיה מאיימת להתרפק עליי.

אני יושבת מול הלפטופ בעיניים בצבע ארגמני מטושטש,אני יודעת שיש צבע כזה

כי זה השם של אחד מהגוונים החדשים שיצאו בסדרת השפתונים האחרונה של מייבלין.

בכל אופן,איפה הייתי? אא כן,

עיניים בצבע ארגמן,יש לי כאב חד באוזן ימין,שאין לי מושג ממה הוא נוצר.

אני כן יודעת ממה הוא נוצר-אבל אני מכחישה

בקור רוח,הוא נוצר מהמכשיר השחור הדק והשטוח עם מסך המגע אותו אני מצמידה לאוזני על מנת לתקשר באופן מילולי עם 99% ממכריי.

רגע,אז להריץ שוב אחורה-הנה אני כאן עם עיניים צבועות בצבע רוג' ואוזן דואבת ואני לא עושה כלום מלבד לקרוא.

אני קוראת את אותם פוסטים ישנים משנת 2006,שהחל מחודש יוני הפכו שנונים וטובים במיוחד.

בואנה אני כותבת בנזונה.

כלומר כתבתי בנזונה.

עכשיו גם אם רציתי לא יכולתי,כי העיניים קודחות לי והאוזניים שורפות לי,או ההפך או בהתאמה.

בקיצור אני עייפה,לא כי אני לא ישנה,כי אני סתם עייפה.

 

למה אני עייפה למרות שאני כן ישנה? למה החורף דופק לנו את כל הלוחות זמנים?

להלן דוגמאות.

היום הייתי אמורה לעבוד מ10 עד 20.

היה קר בבוקר.מוחי החל לעבד נתונים-למנהל פתיחה יש 2 עובדים לפתיחה ועוד אחד שמצטרף ב11,אני אמורה להגיע לאייש את המשרד ולהריץ נתונים

ולעשות סידור עבודה לשבוע העבדות הבא שהרי הוא חנוכה,ואז להמשיך באופן פעיל במשמרת בזמן שירות ערב.

לא היה לי כוח לקום,אני אגיע ב12,אעשה סידור עבודה,אשאיר רשימת מטלות למנהל הפתיחה והמנהל שמחליף אותו,לא אריץ נתונים,

ואלך הביתה,כן כן עיבוד נתונים מוצלח אמרתי לעצמי והמשכתי להתנגב בכרית מלאת הנוצות שלי.

 

בן זוגי (זה בנזוגי הראשון מזה שנה וחצי של רווקיות והתהוללויות.אני מתרגשת) התקשר להעיר אותי ב9

ומיאנתי לענות ,התעקשתי לנבור עוד כמה סנטימטרים לכיוון הטוויטי שמצוירת באמצע שמיכת הצמר שלי.

את המענה לטקסט "בייבי? התעוררת?" שלחתי באופן אינסטינקטיבי ממש ברצף של אותיות ספק עבריות ספק נומריות ושירבטתי "כן1 בט2ח"

השעות הנעימות האלה במיטה החמימה כשבחוץ כבר יש שמש עלומה וחורפית,הן השעות הכי טובות שקיימות ביום.

הן יותר טובות מסקס.

אי לכך ובהתאם לזאת ומאידך גיסא ונקצר סיפורינו,הקצתי משנתי הברוכה בשעה 11.

נכנסתי למקלחת,נימנמנתי קלות תחת הזרם הרותח ששרף את גופי,ובעור ארגמני מטושטש,התלבשתי ויצאתי לעבודה.

הגעתי לעבודה,בתפקיד מנהלת הסניף שיש לה כאב ראש וסגרתי את דלת המשרד.

יש לציין שלילה לפני הלכתי לישון בשעה סבירה.ובסוף עבדתי מ12 עד 17.

 

קראתי הרבה ספרים לאחרונה.

הייתי בשבוע שעבר בתקופת החלמה מניתוח שעברתי,

מחלקכם שמכירים אותי אישית,יודעים במה מדובר,מחלקכם שלא מכירים כל כך אבל יודעים חצי דבר,אציין שהכל עבר בשלום.

בכל אופן,קראתי המון ספרים לאחרונה,עקב היותי מרותקת למיטה לכמה ימים.8 ליתר דיוק.

בשלב מסוים אזל לי חומר הקריאה וחשבתי להשיג עוד חומר.

ואז הבנתי שהחומר היחיד שאני אשיג ב23:20 בלילה יהיה הידרו ולא "מהומה רבה על לא דבר" של שייקספיר בכריכה רכה.

פתחתי אקספלורר.

מכירים את השלב הזה ששומדבר בפייסבוק לא מעניין מספיק באותו רגע? את נקודת המשבר הזו?

ידיד שלי אמר שיש רק שתי אופציות להתמודדות עם מצב חירום שכזה.

אפשרות 1.פותחים את לשונית "מועדפים" ובודקים מה קורה בכל שאר הקומונות שאנו קיימים בהן.

אפשרות 2.רושמים "עולם הסקס של ענת" בגוגל.

 

בחרתי באפשרות מספר 1(כי אפשרות מספר שתיים אצלי בניגוד אליו מתפרשת לאסאמאס למספר מסוים עם הכיתוב "ער?")

ונכנסתי לבלוגי הקט.

בדיוק המקום בו אנו נמצאים כעת.

ומצאתי בו את הפוסט האחרון שכתבתי,שבאמת שהוא מצחיק בעיני וגם כתוב טוב.

לא כתוב טוב כמו פעם,אבל בהחלט מעלה גיחוך או שניים,מסקרן.

חבל,חבל שאני לא כותבת לעיתים קרובות.

איכשהוא מצאתי את עצמי בארכיון שלי,אני כבר לא זוכרת איך ולמה,אבל שנת 2006 נפרסה מולי במהירות בקפיצות של חודשים.

היו חודשים נוראיים שמלבד הרבה חחחחחח ופוצי מוצי לבן זוג שהפך להיות האקס המיתולוגי שלי,לא היה מה לקרוא

ואז החל מחודש יוני יולי, פנינות הלשון הופיעו והתנוצצו באלגנטיות על עמודי האינטרנט.

פוסטים מושחזים ושנונים,נושאים מיוחדים ומעניינים,עדויות וממצאים ומחקרים.

פרויקטים וקמפיינים.

הייתי כזו פרופגנדה.

הייתי תמו'ש.

 

מה קרה לתמו'ש?

למה אף אחד לא קורה את החרא הזה שכתוב פה שחור על גבי לבן (או להפך,בהתאמה).

מה קרה לטוקבקיסטים שהעלו אותי על צלבי בעירת השוביניזם?

מה קרה להצעות המגונות האנונימיות והבלתי אנונימיות?

מה קרה לחיבוקים ולקריאות האהדה של הסמיילים הלבנים והקטנים של חלון התגובות.

 

מה יש לכם אנשים?

כתוב על הלינק שמאפשר כתיבת תגובה במפורש "רוצה לזיין?"

איך אתם מעזים לא ללחוץ? האם באמת אתם לא רוצים?

מה נסגר איתכם בואנה.

 

זה מה זה מסתכל אותי.

בא לי לספר לכם הכל על עצמי ובו בעת להסתיר מכם הכל.

שתסתקרנו ותמותו.

בא לי להראות לכם את כל כולי ולהשאיר הכל מכוסה היטב,

כדי שתסתנוורו ותתעוורו.

מה-זה מתסכל אותי.

באמת.

 

אז אם אתם עדיין כאן,תגיבו.

כי אז אני גם אהיה כאן,יותר.

באמת.

ואז יהיו לי הרבה פוסטים טובים לקרוא ולסגוד לעצמי על מזבחות שיש שחור.

 

 

זה-מה-זה-מתסכל-אותי-בצבע-ארגמני-מטושטש. 

 

 

  או להפך,בהתאמה.

 

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי תמו'ש, 10/12/2009 23:13, בקטגוריות זיונים(בשכל)., כל קשר למציאות הוא מקרי בהחלט.
27 דיסקוסים   רוצה לדסקס?     הצג דיסקוסים     1 דיסקסו עליי     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של שגיב מגיב ב-23/12/2009 23:06

---