שיר השירים שר לי שיר

 

"כל הכתובים קדש, ושיר השירים קדש קדשים."

קדש קדשים.

קדוש מכל,שיר כל השירים,אנתולוגיה אחת שצרופים בה שתי וערב שירים והגיגי לשון מתרפקים וענוגים.

 

"אנה הלך דודך,היפה בנשים" "הראיני את מראייך,השמיעני את קולך - כי קולך ערב ומראך נאווה"

אפשר להבין איפה חבוי הוא אהובך,היפה בנשים?

את,שצמותייך בוערות בשיער אדמוני מתלפף,את ששפתייך סמוקות ברמזים שקטים,

את צחת העור,היכן הוא אהובך?

הלא מגיע לך הטוב והמשובח בגברי ישראל? הוא שלך בבוודאי "בנוי לתלפיות" כמו שנאמר.

 

הוא שלי בוודאי .

אני מוכנה לחתום על כך.

אז היכן הוא?

למה לבזבז שנים טובות של נעורים וטוהר כוונות על חיפושים אחריך דודי,

במקום שנעביר אותן בהתגלגלות חסרת מעצורים על דשא טרי בין "חגווי הסלע" ותחת עצי פרי רעננים

 (בלבוש מינימלי/ללא לבוש אם זה מתאפשר)

אין דרך טובה להמתיק את מרירות המציאות בלהט אש חדשה, איפה אתה שעד הסוף אהיה איתך,

או שארצה למות בשבילך,בגללך,למות איתך.

למות איתך,

"עזה כמוות אהבה"

 

"ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דדיך מיין"

לרצות אותך,

לרצות אותך באמת,להתמכר לטעם שלך,לריח שלך.

זה כל מה שאני רוצה או צריכה,

זו שלווה ושקט נפשי לחזור תמיד לזרועותייך ולשכון בחיבוק החם שרק זרועותייך יודעות להרכיב.

מי אתה שתצליח לכבוש את יצרי,

מי אתה שתצליח לגנוב את מחשבותיי ולרצד בין מצמוץ עיניים למשנהו,

מי אתה,דודי?

 

"אני לדודי ודודי לי"

אהיה שלך.

"אתה,שאהבה נפשי"

נדמה שגופי עומד כפי שהוא,בעוד אתה מתבונן בוחן,דבר את שעל דעתך,בליבך בעינייך,

 

"הנך יפה רעיתי,הנך יפה.

 עינייך יונים, מבעד לצמתך שיערך כעדר העיזים שגלשו מהר גלעד.

שינייך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה, שכולן מתאימות ושכלה אין בהם.

כחוט השני שפתתיך ומדבריך, נאוה כפלח הרימון רקתך מבעד לצמתך.

כמגדל דויד צוארך, בנוי לתלפיות, אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגיבורים.

שני שדיך כשני עפרים, תאומי צביה הרועין בשושנים.

עד שיפוח היום ונסו הצללים,אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה,

כל כך יפה רעיתי ומום אין בך.

 

ראה אותי כך,ורק כך.

שאהיה בפניך דבר אלא "גן נעול" עד שאדע,מי אתה,דודי.

ולהשתגע עליך,דודי

לחלות עלייך דודי.

 

"השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני"

 

תשאלו אותי,

מיהו,

מיהו דודי,אהוב שלי

שאהבה נפשי,

אליו ערגה תשוקתי ופעם ליבי תחת עורי הקר והלבן,

זה דודי.

 

דודי צח ואדם

דגול מרבבה

ראשו כתם פז

עיניו כיונים על אפיקי מים

שפתותיו שושנים

לחיו כערוגת הבשם

ידיו גלילי זהב

שוקיו עמודי שיש

כולו מחמדים.

 

זה דודי.

 

להשתגע עליו,

כי הבצורת לא יכולה עוד.

מי זה המיוחד הזה,

שיעשה לי את זה,

אני כבר סקרנית לדעת.

 

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי תמו'ש, 25/12/2009 20:03
3 דיסקוסים   רוצה לדסקס?     הצג דיסקוסים     0 דיסקסו עליי     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של מעיין ב-11/6/2010 19:51

---

צומי צומ צומי צומי צומ

יש אנשים שקוראים לי כדור שינה,

כי אני מבלה את רוב זמני הפנוי במסיבה/בשינה עמוקה.

אני יכולה לקצץ לעצמי שעת התחלה מוקדמת בעבודה ולעגל שעת סיום מאוחרת,כדי לישון עוד קצת.

שינה היא אחד המרכיבים החשובים בחיים שלי,ואם יש לי הזדמנות-לדוגמא בימי שבת,

אני חורגת ומחרידה וישנה עד 14 שעות ברצף.

כמו כדור שינה.

 

יש גם אנשים שקוראים לי כדור אדוויל-

כי אני כל הזמן בולעת אדוויל כשמשהו כואב (מאוד נכון),

אדוויל מגה שמכיל 40 טבליות לערך מספיק לי בקושי לחודש.

מקפיצה אותם כמו סוכריות M&M או כמו אקסטזי - לא יודעת איזה רושם זה משאיר על העובדים שלי.

 

השם הכי מצוי שלי לאחרונה זה כדור צומי.

אני חיית צומי נוראית לאחרונה,במיוחד בעבודה.

לאחרונה זו תקופת קידומים בעבודה - יש דרג מסוים שמתקדמים כעת לסופרוויזרים ואחריהם

גל של מנהלי סניפים שמקבלים סניפים גדולים יותר.

להפתעתי,לא הייתי חלק מגל המעברים ונשארתי במצודתי המבוטחת.

מנהל האיזור שלי,שהוא אהוב ליבי ואני מתה עליו ואנחנו קצת בריב לאחרונה,טוען שכדאי לי להישאר קצת בסניפי

שהשקעתי בו את מיטב עמל כפיי ולהינות מעליית המכירות ומהבונוסים המתקרבים.

חלוקת בונוסים ראשונה לשנה זו,בדיוק עוד שלושה שבועות.

אני לא רוצה רק בונוס.

אני רוצה גם צומי,

אני רוצה שיבוא ויגיד לי שלא קיבלתי סניף גדול יותר,כי הם שומרים לי את הסניף הכי הכי,

אני רוצה שיזכיר שהסניף שבעיניי נחשב קטן-הוא בעיניי אחרים סניף די גדול,שאני מס' 1 באיזור שלי,

אני רוצה שיגיד לי שכשרון כמו שלי מלטשים בעדינות ונותנים לו להבשיל ולהתבגר.

אני רוצה שיבוא ויזכיר לי שאני צעירה בכמה שנים טובות מכל אותם מנהלי סניפים גדולים וגם מאותם סופרוויזרים מתקדמים.

שיזכיר לי שאני במקום מספיק גבוה לוותק שלי ועוד מעט אגיע גבוה עוד יותר.

שיזכיר לי שעד שאני אגיע לגיל שלהם אני כבר אגיע רחוק.

 

אני יודעת שהוא יעשה הרבה מזה,כי הוא כבר מכיר אותי טוב,מנהל האיזור שלי,

שאני חולמת להיות אשתו עוד מגיל 17.

אני יודעת שהוא לא  יעשה את כ-ל זה.

הוא ייתן לי בונוס.יציין את הסכום בהברות יבשות שמתגלגלות בעדינות על שפתיו,

יגיד לי כמה משפטים עוצמתיים כמו שהוא יודע ללקק ישבנים (ואתם מתפלאים למה הוא בר-נישואין)

ואז אני אשחק אותה כאילו זה מספיק לי ומרצה אותי,

ואמשיך הלאה עד שימאס לי.

 

וגם בחיים האישיים אני צריכה צומי,

הבנזוג הנוכחי-כמה שהוא גאון יפה ונדמה מוצלח,הוא משעמם.

מזה משעמם-מטריד כמה שהוא משעמם.

הוא לא מאתגר אותי,הוא משתחווה ואומר אמן לכל מחרוזת מילים שיוצאת לי מהפה.

הוא לא מציע משהו מקורי מספיק כדי שאתעניין בו,

הוא סופג את ההערות שלי בשקט הוא לא משתיק אותי כמשהו לא לרוחו.

הוא נמושה,שלא אוהב דאנס בארים.

או משהו.

 

אז זה נגמר ברצף אירועים ברור מראש "אא טוב היה ממש נחמד היום.מזל שאני יוצאת מחר למסיבת יומולדת של זה וזה"

-"אא כן,איפה? עם מי?"

-"עם כמה ידידים טובים שלי מת"א וחברות"

-"מתי את רוצה שאאסוף אותך?"

-"אבל חשבתי שאתה לא אוהב דאנס בארים,חוצמזה יש לנו מקומות שמורים על הבאר-תהיה בעיה לארגן גם לך"

-"אא טוב,תהני"

 

עולה הביתה.לא מדברים יומיים.

הוא מתקשר.

 

"היי מותק מה שלומך?" שואל אותי

"היי,הכל בסדר" מייבשת

"ממ מה חדש? איך החופש? " מתחקר

"הכל משעמם." ממש תולה כביסה לייבוש

 שיחה תקועה

"אני חושב שאנחנו צריכים לדבר אחרי היומיים נתק האלה"

"כן,אתה צודק"

"אני אגיד לך את האמת,אני לא ממש יודע מה להגיד במקרים האלה"

"זה בסדר,אני אעזור לך ואגיד לך מה שצריך"

"ממ אוקיי"

"טוב חמוד אבל עכשיו אין לי זמן נדבר אחר כך . ביי ."

 

אני מה-זה רעה.

אני ממש רעה לפעמים,

אני לא יודעת למה זה לא עובד לאחרונה

היו לי חודשיים עמוסים בדייטים,נדמה שאף פעם בחיי לא יצאתי לכל כך הרבה דייטים,

עם אנשים שונים,והייתי פתוחה להיכרויות ומוכנה להכיר לעומק אנשים שאולי יסחפו אותי מעל רגליי.

היה כיף לצאת לבלות עם חלקם,להיקשר מעט לחלקם-אבל הכי כיף היה לא להיות מחויבת לאף אחד מהם,

לא להיות מעורבת רגשית-פיזית או מנטלית עם אף אחד מהם.

וכשהמטלית החד פעמית הוכתמה,פשוט להטילה לפח.

כך המשכתי הלאה למטלית הבאה.

 

אבל זה לא עובד,אני לא מוצאת מישהו שיש בו הכל.

תערובת צמחי מרפא שמורכבת ממראה חיצוני,פזורות של אינטיליגנציה וצרור של תכונות אופי חזקות.

אני לא דורשת הרבה,

מראה חיצוני זה בסך הכל רצוני לחזות בגבר גבוה,מעל 1.85

עם עור לבן עד שזוף קלות(למרות שאני מתפשרת על שחום רק אם הוא חלק טבעי בכל הגוף)

שלא אוהב לגדל זקן,

שמתלבש בצורה מתוחכמת ומתאימה לסגנון חייו,

שיש לו חיוך יפה והוא שרירי.

 

אינטיליגנציה היא המפתח לשיחה,

אני רוצה גבר שידבר אליי יותר משאני אדבר אליו

גבר שידבר אליי ואקשיב לו

גבר שישאל ואני אענה וגבר שידגים כשאני לא אבין.

גבר שמבין גם בכדורגל וגם בנדל"ן וגם בהיסטוריה רומאית ובאמנות סוריאליסטית ושיאהב מקדונלד'ס.

גבר שרואה ספורט 5+ והאח הגדול ונשיונל ג'יאוגרפיק וחדשות.

גבר שיהיה כיף להתווכח איתו.

 

והוא לא צריך להיות איזה גבר מסתורי עם תכונות אופי ישנות נושנות,

הוא בסך הכל צריך להיות גבר.

גבר עם אופי חזק שלא מתפשר על דברים שהוא לא אוהב,גבר שיודע לגרום לאישה שלו

להרגיש מיוחדת באמת,באופן בו הוא מדבר אליה ונוגע בה.

גבר עם ראייה למרחק,שיודע לאמוד את מצבו במערכת היחסים הנרקמת ולדעת מתי לדחוף לקדם עניינים ומתי לדרוש יותר

מחויבות מהאישה.

גבר שיודע מה הוא רוצה,ולא סובב סביב דברים תפלים אחרים.

אני בסך הכל רוצה גבר שיפתיע אותי,יאתגר אותי וירגש אותי.

אני שכבר קשה להפיק את התגובות הללו ממני,כי אני כבר לא צעירה וגברים בני 25 כבר לא יכולים לי,

אבל אני מסרבת לעבור לליגה של הגדולים ולהתחיל לצאת עם בני 30 ומעלה.

 

אולי הגיע הזמן לנסות ולהתנסות,

אולי אהבת חיי מחכה לה שם מעבר לפינה,

ליד בית החולים הגריאטרי,

ואולי לא.

 

אולי מישהו יכול להבין מה עובר עליי ואולי לא,

אבל מרוב שהיה טוב לאחרונה,נהיה לי רע,

באמת שנהיה לי רע.

 

אני בחופש שנתי,

ולא בא לי להיות בחוםש שנתי,

אני רזה,

בא לי להיות רזה יותר.

אני מכורה

ובא לי להתמכר יותר.

אני לא שקטה  בפנים.

ואני רוצה שלווה.

 

תמו'ש.

כן יודעת מה היא רוצה.

 

שמור   בטל

נכתב על ידי תמו'ש, 23/12/2009 09:47
12 דיסקוסים   רוצה לדסקס?     הצג דיסקוסים     0 דיסקסו עליי     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של angel wish ב-26/12/2009 19:13

---

נוסטלגיה מאיימת להתרפק עליי.

אני יושבת מול הלפטופ בעיניים בצבע ארגמני מטושטש,אני יודעת שיש צבע כזה

כי זה השם של אחד מהגוונים החדשים שיצאו בסדרת השפתונים האחרונה של מייבלין.

בכל אופן,איפה הייתי? אא כן,

עיניים בצבע ארגמן,יש לי כאב חד באוזן ימין,שאין לי מושג ממה הוא נוצר.

אני כן יודעת ממה הוא נוצר-אבל אני מכחישה

בקור רוח,הוא נוצר מהמכשיר השחור הדק והשטוח עם מסך המגע אותו אני מצמידה לאוזני על מנת לתקשר באופן מילולי עם 99% ממכריי.

רגע,אז להריץ שוב אחורה-הנה אני כאן עם עיניים צבועות בצבע רוג' ואוזן דואבת ואני לא עושה כלום מלבד לקרוא.

אני קוראת את אותם פוסטים ישנים משנת 2006,שהחל מחודש יוני הפכו שנונים וטובים במיוחד.

בואנה אני כותבת בנזונה.

כלומר כתבתי בנזונה.

עכשיו גם אם רציתי לא יכולתי,כי העיניים קודחות לי והאוזניים שורפות לי,או ההפך או בהתאמה.

בקיצור אני עייפה,לא כי אני לא ישנה,כי אני סתם עייפה.

 

למה אני עייפה למרות שאני כן ישנה? למה החורף דופק לנו את כל הלוחות זמנים?

להלן דוגמאות.

היום הייתי אמורה לעבוד מ10 עד 20.

היה קר בבוקר.מוחי החל לעבד נתונים-למנהל פתיחה יש 2 עובדים לפתיחה ועוד אחד שמצטרף ב11,אני אמורה להגיע לאייש את המשרד ולהריץ נתונים

ולעשות סידור עבודה לשבוע העבדות הבא שהרי הוא חנוכה,ואז להמשיך באופן פעיל במשמרת בזמן שירות ערב.

לא היה לי כוח לקום,אני אגיע ב12,אעשה סידור עבודה,אשאיר רשימת מטלות למנהל הפתיחה והמנהל שמחליף אותו,לא אריץ נתונים,

ואלך הביתה,כן כן עיבוד נתונים מוצלח אמרתי לעצמי והמשכתי להתנגב בכרית מלאת הנוצות שלי.

 

בן זוגי (זה בנזוגי הראשון מזה שנה וחצי של רווקיות והתהוללויות.אני מתרגשת) התקשר להעיר אותי ב9

ומיאנתי לענות ,התעקשתי לנבור עוד כמה סנטימטרים לכיוון הטוויטי שמצוירת באמצע שמיכת הצמר שלי.

את המענה לטקסט "בייבי? התעוררת?" שלחתי באופן אינסטינקטיבי ממש ברצף של אותיות ספק עבריות ספק נומריות ושירבטתי "כן1 בט2ח"

השעות הנעימות האלה במיטה החמימה כשבחוץ כבר יש שמש עלומה וחורפית,הן השעות הכי טובות שקיימות ביום.

הן יותר טובות מסקס.

אי לכך ובהתאם לזאת ומאידך גיסא ונקצר סיפורינו,הקצתי משנתי הברוכה בשעה 11.

נכנסתי למקלחת,נימנמנתי קלות תחת הזרם הרותח ששרף את גופי,ובעור ארגמני מטושטש,התלבשתי ויצאתי לעבודה.

הגעתי לעבודה,בתפקיד מנהלת הסניף שיש לה כאב ראש וסגרתי את דלת המשרד.

יש לציין שלילה לפני הלכתי לישון בשעה סבירה.ובסוף עבדתי מ12 עד 17.

 

קראתי הרבה ספרים לאחרונה.

הייתי בשבוע שעבר בתקופת החלמה מניתוח שעברתי,

מחלקכם שמכירים אותי אישית,יודעים במה מדובר,מחלקכם שלא מכירים כל כך אבל יודעים חצי דבר,אציין שהכל עבר בשלום.

בכל אופן,קראתי המון ספרים לאחרונה,עקב היותי מרותקת למיטה לכמה ימים.8 ליתר דיוק.

בשלב מסוים אזל לי חומר הקריאה וחשבתי להשיג עוד חומר.

ואז הבנתי שהחומר היחיד שאני אשיג ב23:20 בלילה יהיה הידרו ולא "מהומה רבה על לא דבר" של שייקספיר בכריכה רכה.

פתחתי אקספלורר.

מכירים את השלב הזה ששומדבר בפייסבוק לא מעניין מספיק באותו רגע? את נקודת המשבר הזו?

ידיד שלי אמר שיש רק שתי אופציות להתמודדות עם מצב חירום שכזה.

אפשרות 1.פותחים את לשונית "מועדפים" ובודקים מה קורה בכל שאר הקומונות שאנו קיימים בהן.

אפשרות 2.רושמים "עולם הסקס של ענת" בגוגל.

 

בחרתי באפשרות מספר 1(כי אפשרות מספר שתיים אצלי בניגוד אליו מתפרשת לאסאמאס למספר מסוים עם הכיתוב "ער?")

ונכנסתי לבלוגי הקט.

בדיוק המקום בו אנו נמצאים כעת.

ומצאתי בו את הפוסט האחרון שכתבתי,שבאמת שהוא מצחיק בעיני וגם כתוב טוב.

לא כתוב טוב כמו פעם,אבל בהחלט מעלה גיחוך או שניים,מסקרן.

חבל,חבל שאני לא כותבת לעיתים קרובות.

איכשהוא מצאתי את עצמי בארכיון שלי,אני כבר לא זוכרת איך ולמה,אבל שנת 2006 נפרסה מולי במהירות בקפיצות של חודשים.

היו חודשים נוראיים שמלבד הרבה חחחחחח ופוצי מוצי לבן זוג שהפך להיות האקס המיתולוגי שלי,לא היה מה לקרוא

ואז החל מחודש יוני יולי, פנינות הלשון הופיעו והתנוצצו באלגנטיות על עמודי האינטרנט.

פוסטים מושחזים ושנונים,נושאים מיוחדים ומעניינים,עדויות וממצאים ומחקרים.

פרויקטים וקמפיינים.

הייתי כזו פרופגנדה.

הייתי תמו'ש.

 

מה קרה לתמו'ש?

למה אף אחד לא קורה את החרא הזה שכתוב פה שחור על גבי לבן (או להפך,בהתאמה).

מה קרה לטוקבקיסטים שהעלו אותי על צלבי בעירת השוביניזם?

מה קרה להצעות המגונות האנונימיות והבלתי אנונימיות?

מה קרה לחיבוקים ולקריאות האהדה של הסמיילים הלבנים והקטנים של חלון התגובות.

 

מה יש לכם אנשים?

כתוב על הלינק שמאפשר כתיבת תגובה במפורש "רוצה לזיין?"

איך אתם מעזים לא ללחוץ? האם באמת אתם לא רוצים?

מה נסגר איתכם בואנה.

 

זה מה זה מסתכל אותי.

בא לי לספר לכם הכל על עצמי ובו בעת להסתיר מכם הכל.

שתסתקרנו ותמותו.

בא לי להראות לכם את כל כולי ולהשאיר הכל מכוסה היטב,

כדי שתסתנוורו ותתעוורו.

מה-זה מתסכל אותי.

באמת.

 

אז אם אתם עדיין כאן,תגיבו.

כי אז אני גם אהיה כאן,יותר.

באמת.

ואז יהיו לי הרבה פוסטים טובים לקרוא ולסגוד לעצמי על מזבחות שיש שחור.

 

 

זה-מה-זה-מתסכל-אותי-בצבע-ארגמני-מטושטש. 

 

 

  או להפך,בהתאמה.

 

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי תמו'ש, 10/12/2009 23:13, בקטגוריות זיונים(בשכל)., כל קשר למציאות הוא מקרי בהחלט.
27 דיסקוסים   רוצה לדסקס?     הצג דיסקוסים     1 דיסקסו עליי     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של שגיב מגיב ב-23/12/2009 23:06

---