Attending

בטח אטנדינג!

 

ובכן,עברו עליי 24 שעות קצת מטורפות וכיפיות.

עברו עליי 24 שעות שהדליקו אותי מחדש כמו מנורת תקרה שהחליפו בה את הנורה השרופה.

ב24 השעות האחרונות הספקתי להתעורר מחדש לעולם שכולו ורוד - ואז הסתכלתי במראה :

והעיניים שלי לא היו אדומות!

נצא מנקודת הנחה,שזה בכלל לא מצחיק כי העיניים שלי אף פעם לא היו אדומות.

 

אתמול היה יום קשה קשה בעבודה,

יום כזה שצריך עזרה כדי לעבור אותו.

יום כזה שהתחיל מעולה - כי קמתי בשעה סבירה של 9:00 בבוקר ולא של 5:00 לפנות בוקר

כי נמאס לי לקום לפני התרנגול - אז פשוט הפסקתי!

יום כזה שהשמש הייתה חמימה ונעימה אבל לא יותר מדי - קמתי מהמיטה אחרי שעות של נידנודים מצד אמא אבא ושאר

אנשים שאני לא בטוחה אם היו בחלום או במציאות.

בהתחשב בעובדה,שהייתי ערומה תחת השמיכה אני מאוד מקווה שאלה היו רק אמא ואבא ושכל השאר

באמת היו בחלום.

ואז בסופו של דבר יצאתי מהמיטה ולגמתי מהקפה הרותח מלוא הגרון - הוא שרף לי את הלשון כהוגן,

אבל למי אכפת - זה או זה,או להדביק את עפעפיי העיניים שלי לגבות בסלוטייפ כדי שישארו פתוחים.

אז התלבשתי לעבודה,והכל ישב בדיוק במקום,ו"התעוררתי חתיך " והייתי בלונדינית לגמרי.

אז יצאנו אני ומאמאשה היקרה שלי לסיבוב קצר של קפה וסידורים ואז פניתי לדרכי דרומה אל מרכז הארץ-

אל תל אביבה.

בדרך הזמנתי כרטיסים להופעה של פורקיופיין טרי - שמאוד התרגשתי ממנה

ואני עדיין מתרגשת,כי זו הפעם הראשונה שאני הולכת להופעה כזו - ואני לא יודעת למה לצפות,

וזו להקה שאני לא מכירה יותר מדי זמן או יותר מדי לעומק - אבל אלבום אחד שלה,ועוד מספר שירים בודדים

התעכבו קשות בתוך הלב שלי ועושים לי לבכות ולחייך לפי השמעה.

וחוצמזה,בייבי שלי,שהיה בעשרות הופעות בחייו יהיה שם איתי - אז אני בטוחה שאהנה.

 

בעבודה היו צהריים משעממים,כי היה צום י"ז בתמוז - שאל תשאלו אותי למה צמים - אני באמת לא יודעת,

ואני לא מבינה למה בכלל האנשים ברמת אביב צמים אותו,אבל פשוט הקניון היה ריק - ואצלנו

בעסקי הביגמקים היה חלש - אש!

בייבי בא לבקר אותי באמצע היום,כי לא התראינו זמן ארוך מאוד של כמעט יובל שעות!

הוא חיבר אותי למטען וטען לי את הסוללה כדי להמשיך את הערב,והרגשתי כמו פלאפון שיכול להישאר דלוק בביצועים גבוהים

עוד שעות רבות.

 

משמרת הערב היתה עמוסה ועבדתי קצת כמו מטורפת,לא הרגשתי איך הזמן טס -

היו לי שני טלפונים נעימים במהלכה,עם חברים שהתרחקו קצת ופתאום התעוררו להזמין אותי למסיבות חשובות

שכדאי שאבוא - ואמרו שצריך לתכנן איזה סופ"ש מאולתר באילת או בצפון.

אני לא בטוחה לאיזה מההצעות להיענות - והאם להיענות לכולן - אבל מה שבטוח זה שעונת המסיבות חזרה.

הנימנום החברתי בו שהיתי בחודש חודשיים האחרונים,לא היה אופייני לי והיה חשוב ומיוחד - אבל הגיע הזמן

ללחוץ אטנדינג לכל ההזמנות החשובות האלה שנכנסות לי לאינבוקס בקצב רצחני.

 

בטי רוקאווי היתה הלקוחה האחרונה ששירתתי בערב אותו יום,אחרי ויכוח קצר איתה על סלטים וקלוריות

היא אמרה לי שאם הייתי עובדת אצלה היא הייתה מרשה לי לאכול רויאל כל יום.

הפיגורה שלי הרגישה מוחמאת וחייכה.

אני והפיגורה שלי נסענו מרמת אביב,בסוף המשמרת,ללב ליבה הפועם של תל אביב להגיע למחוז חפצי - ללב ליבו של ליבי

ונהג המונית הארור שהסיע אותי חשב שיהיה זה הגיוני ליסוע דרך אבן גבירול!

פקקים פקקים פקקים! לא ראיתי כל כך הרבה פקקים מאז שרוקנתי 39 בקבוקי פלסטיק לתוך מיכל מחזור פלסטיק.

DAMN!

 

משחק כדורגל,שקשוקה שלא הייתה רעה בכלל למרות שאני שונאת,והרבה אירובי שמיכות

הביאו אותי לסיומו של ערב מקסים שסגר יום מתיש וארוך - ובסביבות השעה 2 נחתתי שוב בנתניה.

בהליכה ברחוב הרצל בדרך הביתה ראיתי את אלה, חברה מהתיכון עם עוד מישהו ישובים על ספסל.

בדיוק כשפתחתי את הפה לומר להם שלום מכונית שעברה על הכביש במקביל אליי השמיעה קולות

של להקת ערסים שצעקו "יוווווווווווווווווווווווו איזה יופייי!! איזה יופייי יאאא אלללהההה"

אז אלה והבחור שאיתה החליטו שיהיה טוב אם ימשיכו איתי ברגל את המשך דרכי,

הליווי היה נחמד,וכעבור כמה מטרים במעבר חצייה מכונית אחרת צפרה לנו -

בתוכה ישב לאוניד,המשוגע מהתיכון,שהסתפר והתגלח ונפטר מהרבה שיער מיותר שחשף הרבה יותר פנים,

ושוחחנו שם כולנו כמה דקות.

ומה הסיכוי לפגוש אותם ב2 בלילה?

 

לבסוף הגעתי הביתה,ונכנסתי למיטה לישון ולחלום.

למחרת,כלומר היום - התעוררתי ליום עמוס וארוך עוד יותר

שאין לי בעיה להעביר - הספקתי כבר המון ויש לי עוד המון להספיק.

 

ואיזה כיף,

כי יש עכשיו את ימי ראשון במנדיס - לראות פרצופים מוכרים ואוהבים,שחזרו לארץ

ויש עכשיו ימי שני קיבוץ בעיר - כי זה היום לשתות בו עד לא ידע.

ומחר יש לילה לבן בתל אביב - שהחלטתי ששווה להישאר בו ערה,כל הלילה - כי תמיד יש זמן לשנ"צ אחר כך,

 

המשך יום מקסים לכולם :)

שמור   בטל

נכתב על ידי תמו'ש, 30/6/2010 10:57, בקטגוריות כל קשר למציאות הוא מקרי בהחלט.
1 דיסקוסים   רוצה לדסקס?     הצג דיסקוסים     0 דיסקסו עליי     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של נדב הסופרבייזר ב-30/6/2010 14:51

---

אז מה חדש?

שואלים אותי "אז מה חדש?"

ואני לא יודעת מאיפה להתחיל.

שואלים אותי "אז מה חדש?" ואני לא יודעת מה לענות.

שואלים אותי ואני רק מחייכת.

 

חיוכים זה משהו כל כך שימושי ומדבק.

אם פיהוקים היו שימושיים כמו שהם מדבקים,אז הם בהחלט היו החיוך החדש.

 

היומיים האחרונים ספוגים בעבודה,ואני אצה רצה על קו נתניה ת"א באופן יומיומי,

דבר שהיה השגרה שלי עד לפני כמה חודשים,עד שהתחלתי למצוא לי מיני בתים בתל אביב.

ובכל יום שנסעתי הלוך לעבודה,וחזור מהעבודה,התגעגעתי.

אבל מעבר לזה שאני כבר כל כך רגילה ליסוע הלוך חזור וכל כך לא רגילה ליסוע הלוך וחזור -

אני כבר לא מבינה למה אני עושה את זה.

 

אני קצת שזופה בפלג הגוף העליון,ומביטה לעצמי לתוך המחשוף כשאני במשרד בעבודה,

כי הוא שזוף וכהה וזקוף ונחמד לי איתו.

ונזכרתי שצריך לגזור את הפוני האלמותי לצד,כי הוא כבר לא שם כבר כמה חודשים,

והוא ארך לו והפך לקווצת שיער בלתי מוסברת.

והוא סתם גורם לי להיראות מבוגרת יותר,או ברורה יותר.

 

 

אז אני אוהבת דברים בסיסיים.

ובא לי להיפגש עם חברים ישנים ישנים של התיכון.

אז לינה הביעה נכונות,הרימה כפפה ובאה לבקרני היום ועשתה לי טוב ונחמד על הלב המתגעגע,

ומייק דיבר איתי היום וגער בי להגיע בראשון למנדיס לעשות מסיבת אולד טיימס -

ועוד מעט יש גם הופעה שאני ממש רוצה ללכת אליה,שזו ההופעה הראשונה שאני הולכת לראות -

כלומר,של להקה ואני די מתרגשת לקראת זה.

ואני חושבת שאולי הגיע הזמן להתעורר ולעשות אטנדינג לאירועים טובים,וללכת.

ואני חושבת שהקיץ הזה צריך להיות מנוצל למקומות חדשים,שירים חדשים והרבה הרבה 3>

 

ופורקיופיין טרי,העץ החזירוני שגדל מחוץ לחלון החדר עם שני כיווני האוויר,

מסמל לי הרבה כשאני ישנה לבד היום וישנתי לבד אתמול.

וג'ף באקלי,שלא ברור איך החסד או החן שלו לא נכנסו ללילות המדהימים שלי ושלו - קודם לכן בעיר הגדולה.

 

ועכשיו הכל ברור,

כל לילה מדהים יותר מהקודם לו,

וכל אחד מהם נשאר הכי מדהים בעולם.

איך זה אפשרי?

 

הכל אפשרי,יש ניסים.

 

לילה טוב לכם,

תמו'ש ישנה לבד.

שמור   בטל

נכתב על ידי תמו'ש, 28/6/2010 23:24, בקטגוריות >עובר בראש-יוצא מהלב=>
1 דיסקוסים   רוצה לדסקס?     הצג דיסקוסים     0 דיסקסו עליי     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של שגיב מגיב ב-29/6/2010 01:23

---

שבת אחים גם יחד.

שירהל'ה,אני אוהבת אותך.

באמת שאני אוהבת אותך.

לפעמים את קוראת לי שמנה ואומרת לי שאני לא יכולה לשבת עליך וש"נהייתי אישה" שזו דרך עדינה יותר לומר

"את שמנה! כוסעמק תקומי!"

באמת שאני אוהבת אותך,אמנם לא מבינה למה אני אוהבת אותך - אבל אני אדרדר לאנורקסיה בגללך!

 

וזה שישי אחר הצהריים היום,

והיום בבוקר יצאנו,אני ונשמת אפי (ששנינו מדיפים ריח של בוקר עמום וניקוטיני) והסנפנו מלוא ריאותינו ריח של שישי בבוקר.

שישי בבוקר בלי עבודה,זה דבר נדיר כמו בלונדיניות בערב הסעודית.

שישי בבוקר בלי עבודה זה כיף כמו שחייה עם מצופים.

שישי בבוקר מריח נפלא כמעט כמו יסמין של לילה - שגיליתי שלשום שבחמש לפנות בוקר אין לו ריח - כי כבר יש

טיפטופים של שמש בשמיים.

שישי בבוקר טעים כמו הקפה הנהדר - עם השתיים סוכר,חזק פושר ובלי קצף שמגישים בלנדוור של גן מאיר בקינג ג'ורג'.

שישי בבוקר זה תושקתי וחזק כמעט כמו לילה עם אהובי.

 

ויש לי אש גדולה בבית החזה,כמו שכבר אמרתי וכתבתי לו.

והאש הגדולה בבית החזה שלי ניזונה מחומר הסקה של אהבה חזקה שנודפת ממנו כמו הניחוח של טל

על עלי כותרת בבוקר חורפי.

והוא אוהב אותי,האיש שלי,בידיו - בליבו - ובאיברים ארוגנים אחרים בגופו -

והאש הזו מתפשטת בגופי ועולה בגרוני בלהבות שהם צחוק מתגלגל.

וזו אש כל כך חזקה שאלף כבאים לא יוכלו לכבות.

 

ואני יודעת את זה כי -

אחרי הקפה,הוא צלצל חזרה לשיחה שלא נענתה ושם את צליל ההמתנה על רמקול ושיר ההמתנה שהתנגן בצד השני

היה "אלף כבאים לא יצליחו לכבות..." כאילו זה נכון לשמוע דני סנדרסון

ביום השנה למותו של מלך הפופ.

 

ויש לי כוח גדול לצעוק את מה שאני מרגישה

ויש לי רצון גדול לבכות ולצחוק גם יחד - כי כשצוחקים ובוכים גם יחד הדמעות שזולגות הן מתוקות כמו מי סוכר.

ויש לי את היכולת להגשים חלומות ולעוף,או בעצם כדי לזרום בנהר החיים היפהפה והעצום

שמוביל אותנו למעיינות של אושר.

 

ואני לא מפחדת,כי אני לא עיוורת,

אני רואה בדיוק מה עומד מולי בכל רגע ורגע,במיוחד ברגעים בהם אהובי מלווה אותי

בדברים הפשוטים של החיים,

בדברים היפים של החיים,

בשיחות המדהימות של החיים,בלפנות בוקר של נחלת בנימין ולהריח את הריח המשכר

של חנויות הרהיטים העתיקות,עם הריפודים הלבנים.

 

תמיד האמנתי בכל בני האדם,תמיד האמנתי שכולם יכולים תמיד

להביא אושר לחיי או להפיל אותי באכזה אל הרצפה,

אבל תמיד הייתי סמוכה ובטוחה שמה שלא יהיה זה יהיה לטובה,

וזה לא גרם לי לרצות להפסיק לרגע לנשום את האוויר המתוק של הלילה,או של הצהריים הבוערים או של הבקרים הבתוליים

בחברת אנשים כאלה - ואחרים.

ולהאמין בכולם בכולם.

 

אז היו כאלה שלקחו את ליבי המתמסר,זרקו אותו לרצפה ורקדו עליו למבדה בעקבים דקים,

והיו כאלה שהניחו את ליבי האוהב והפועם חזק בתוך קופסת זכוכית ושמרו עליו מכל משמר,

עד שמרוב שמירה - לא אהבה - משמר והגנה,ניפצו את הקופסה לרסיסים ודקרו את ליבי באלפי זגוגיות.

ואני יודעת שכל האנשים שיעברו בחיי,ישאירו חותמים אדומים או שחורים,

ויתנו לי דברים שאוכל ללמוד מהם - או לשכוח אותם,

ואני אוכל למיין אותם בדידקטיות ובסבלנות לתוך תיקיות - כי הלב שלי הוא כמו אייפון החדש (כן,כן יש בו תיקיות - איפה אפל היו מול מהפכת האנדרויד?)

ואני אוכל להחליט מה אני רוצה לזכור ולעולם לא לשכוח ומה אני יכולה להדחיק באלגנטיות

כמו שהדחקתי סרט שלם של פרדי קרוגר רק כי הוא הפחיד את החרא החוצה ממני.

and it sounds way better when you say

 "it scared the shit out of me"

 

מה שאני מנסה לומר,שירה'לה - זה שאני אוהבת אותך ואני שמחה שאת כאן.

כי אנשים משתנים,מהר מהר

ובלי לשים לב הם הוכנסו לתיקיות,וספגו חוקי התיישנות ואנשים שדורשים מתיחת גבולות

ויציאה מגדרי כדי להכניסם אל חיקי - מסתבר שהם לא רצויים או לא נחוצים.

ואני שמחה שאת כאן שיר'הלה ושאת בורחת כשאני מתיישבת עלייך ושאת אוכלת וטעים לך,

כי אני בבית כרגע.

 

ואני שמחה שאת כאן,בבית שבליבי,ובבית בו אני מרגישה בבית.

 

 

אוהבת,תמו'ש

שהיום בשישי בבוקר הייתה מאושרת - ועכשיו בשישי אחר הצהריים המאוחרות והיא

כבר שלמה.

לחלוטין.

שמור   בטל

נכתב על ידי תמו'ש, 25/6/2010 19:26, בקטגוריות זיונים(בשכל).
6 דיסקוסים   רוצה לדסקס?     הצג דיסקוסים     0 דיסקסו עליי     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של תמו'ש ב-27/6/2010 21:42

---