סבתא שלי זקנה מאז שאני מכיר אותה (קונספירציה לדעתי), כשהייתי בן 12 בערך* סבא שלי נפטר ומאז סבתא שלי מתעקשת שהיא רוצה להצטרף אליו.

כמה שנים אחרי שהוא נפטר, סבתא הרכיבה על עצמה את סימני הזקנה המקובלים בחברה, הפנים שלה לבשו צורה של שק אשכים, הפופיק שלה כנראה נראה כמו פטמה אמצעית לא בגלל שהוא גבוה והבטן שלה נראית כאילו היא בהריון והאבא לתינוק יהיה פיל מאושר.

למעשה אפשר לומר שסבתא שלי הרקיבה, מה שמעלה את התהיה אולי כדאי לשמור סבתות במקרר כדי לשמור עליהן ליותר שנים.

* כל מי ששאל אותי בן כמה אני, אמרתי לו שאני בן 12 בערך   [למה זה מוכר לי?]

 

אז בתור פרס על הישגיה של סבתא, בתה היקרה (דודתי) עשתה את המעשה הנאצל של לקבור את סבתא בעודה בחיים, או כפי שרבים מאתנו מכירים את זה ,  היא העבירה  את סבתא לבית אבות.

אז הדודה חיה כעת בדירת הפורמלין של סבתא ומידי פעם מבקרת אותה ועושה לה פרצופים של "מותי כבר !!!" (ואולי זה הפרצוף הטבעי שלה ?).

[אל תחשבו שאני משתייך למפלגת הגמלאים ומלקק זקנים להנאתי, האמת היא כנראה הפוכה לגמרי]

 

ההורים שלי מבקרים את סבתא כמעט כל שבוע ואני משתדל להצטרף מידי פעם – אני לא לגמרי בטוח בשביל מה. כל פעם שמגיעים אורחים כמונו לבית אבות, הזקנים מפסיקים את המסיבות הטראנס ומתחפשים למאושפזים בבית חולים.

הביקור אצלה הוא תמיד חוויה מעוררת השראה, בית האבות של סבתא שלי הוא סוג של גרסה מודרנית לטירה של משפחת אדאמס, רק שבמקום טירה מפוארת יש מבנה פל-קל, במקום משפחת אדאמס יש כמה אחיות ומליון זקנים, במקום אווירה קריפית יש אווירת בית חולים ובמקום מוסיקה גוטית יש שקט אכזרי. בקיצור טירת אדאמס אחד לאחד.

 

אז אחרי שהגענו לבית אבות, כולנו מתיישבים במסדרון ועושים את כל המאמץ לחסום את כל המעבר כמו ישראלים טובים, מידי פעם עובר איזה זקן רכוב על משהו שנראה כמו גדר ההפרדה, ואבא שלי יזרוק איזה בדיחה בנוגע לכח הסוס של ההליכון, הזקן יעבור אחרי שכולנו נזוז קצת (רק, שיסבול בכל זאת),  חלקם נראים כל כך מתים שכל תזוזה שלהם מבהילה אותי מחדש, פעם אפילו שקלתי לבקש מזקן אחד להציג תעודת חיים כדי שאתן לו לעבור, אם הוא לא בחיים אין לי שום סיבה לזוז בשבילו.

הזקן הרנדומאלי יאחל לכולנו ערב טוב (אני מנייק אם בליבו הוא לא מאחל לנו מוות בשבי הסורי), לקראת זה שהוא יסיים לעבור (מדובר כאן בתהליך של שעתיים) הוא יקרוץ לסבתא שלי.

לקריצה יש מספר הסברים:

-        הוא מאשר בפניה שהתוכנית מתקדמת כמו שצריך והסמים בדרך מדרום אפריקה.

-        הוא אומר לה שאתמול בלילה היה ממש טוב.

-        יש לו עווית בעין.

-        הוא בכלל מת, ונורא מבסוט מזה שהוא עבד על משרד הפנים עם התעודת חיים.

-        הוא סיים להחליף את התרופות של הזקן שכולם שונאים בכדורים משלשלים.

 

הערב מתקדם בעצלתיים, כולם מדברים על ענייני משפחה וסבתא מנסה לשכנע את כולם לאכול תפוח, והשיחה הולכת בערך כך:

 

סבתא: משה, תאכל תפוח

אני: סבתא, אני חרוטון

סבתא: תאכל תפוח, זה בריא

אני: אני לא רוצה תפוח

סבתא: אז אולי אביעזר רוצה תפוח

אביעזר: לא סבתא, אכלתי תפוח בבית ואפילו הייתה בו תולעת כך שאני לגמרי שבע

סבתא: יוסי, רוצה תפוח ?

כולם: אין לנו יוסי במשפה !!!!

סבתא: יוסי !! אני כלכך שמחה שבאת לבקר

אני:  אני חרוטון

סבתא: זה תפוח ממש טעים

אני: יופי, אז נשמור אותו ליוסי

סבתא: מי זה יוסי ?

 

סבב כזה או דומה לו מתרחש במשך כל הביקור כשמידי פעם סבתא עוברת לשחק במשחק ממש כייפי שאני קורא לו "לפטר ת'אחות" – כל אורח חיצוני שמגיע מספרים לו כמה שהאחיות נוראויות ומידי פעם מתמקדים באחת מסויימת שכנראה לא הסכימה למצוץ לזקן הכי מקובל.

אני בטוח שאם אותה אחות שמנסים לפטר תעבור פעם ליד סבתא בלי המדים, היא גם תקבל הסבר מאוד משכנע למה מקומה בגן החיות בכלוב של האריות ואולי אף תסע לגן החיות מרצונה החופשי.

 

נראה לי שעם הגיל מוצאים אוייבים חדשים, האמבטיה שמאיימת להפיל אותך ולבעוט בך כשאתה על הרפצה, כח המשיכה שמתעקש להקשות עליך לקום, התרופות שעושות הכל כדי להראות זהות,  המיקרובים שעשו את כל הדרך מפולין לעשות את הנכדים חולים וכמובן חו"ל רחמנא לצלן ששם כולם מתים  או לפחות זה מה שסבתא חושבת.

 

אני חייב להודות שזה מעיק להיות שמחת החיים של מישהו, זה די ניכר עליה שהדבר שהכי עושה לה טוב על הנשמה זה שהנכדים באים, זה לא שהיא הייתה מרגישה הבדל גדול אם הייתי שוכר שחקן שיבוא לבקר אותה ויגיד שהוא חרוטון, אבל למרבה יגוני, הוריי פשוט מסרבים לשתף פעולה עם התוכנית הזו – אני אשתדל לזכור את זה וכשיגיע הזמן והם לא לא יסתכלו לרגע - אני אחביא גם אותם בבית אבות.

אז אני אמשיך לבקר את סבתא עם הוריי פעם בכמה זמן, וביומלדת שלה אני יאכל את התפוח, כנראה שזו מתנה הרבה יותר גדולה מכל מתנה שאפשר לחשוב עליה.

 

בכלל הייתי מצפה שלבתי אבות יהיו מבחני כניסה כשהמבחן הראשון בודק אם הנבחן היה אי פעם בחייו "אבא", אני לא מבין למה יש שם כל כך הרבה נשים אם זה בית אבות.

 

 

צעיר לנצח

רמי קלינשטיין

לחן: רמי קלינשטיין
מילים: בוב דילן

שישמור אותך האל
ויגשים משאלתך
שתעשה בשביל אחר
והוא למענך
שתיגע בכל כוכב
ותטפס על כל שלב
שתישאר צעיר לנצח

שתגדל להיות צודק
שתדע לראות את האור
ולמצוא את האמת
בתוך החושך הגדול
שתמיד תהיה חזק
אל תשחק את המשחק
שתישאר צעיר לנצח

שיהיו ידיך עסוקות
וצעדיך מהירים
שיהיה ביתך יציב
מול רוחות השינויים
שבליבך תהיה שמחה
וישירו את שירך
שתישאר צעיר לנצח

שמור   בטל

נכתב על ידי חרוטון-, 27/12/2005 01:52, בקטגוריה
175 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק לקטע