Lost in translation אם : אז: look at her, Cunt of her mother, she is an awsome cuntish ! (טוב נו, אני יודע שזה לא שווה פוסט ... אבל בפוסט המקורי שהתחלתי לכתוב נתקעתי, אין לי מוזה)
כושלאמאשך = Cunt Of Youre mother
כוסית = cuntish ?
59 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק לקטע
משפט שלומי - סיפור טוב, אם הרמתי פרוייקט/תחרות זה רק הגיוני שאני אכתוב סיפור לדוגמא.... (מן הסתם אני לא משתתף בפרויקט של עצמי) *עדכון : הכנסתי את הסיפור לתחרות סיפורים הזו משפט שלומי בעיר אחת גרו שתי נשים זו בסמוך לזו, ושתיהן ילדו באותו יום – יצור אנושי בעל אברי רבייה זכריים טיפוסיים לאותו עידן (ועידנים אחריו), מה שגרם לזיהויו כבן זכר. באחד הלילות התדרדר מצבו הבריאותי של אחד התינוקות בעקבות עישון פסיבי של הסיגריות של אמו, שבחרה להתעלם מהאזהרות של משרד הבריאות שהיו מוטבעות על האריזה. התינוק החליט שלא מתאים לו לחיות בעולם נטול התחשבות בצרכי החמצן הנקי שלו , ונפח את נשמתו. אימו של התינוק המת שלא יכלה לסבול את הצער ואת מחסור התינוקות החיים שהייתה נתונה בו כעת, קמה בלילה והחליפה בין התינוקות, בתקווה שהאם השניה לא תשים לב, ואם כן אולי תעדיף את התינוק שלה במצב הזה, כי הרבה יותר קל לטפל בתינוקות מתים כפי שקראה באינטרנט (פורמלין במקום חיתולים וכל מיני כאלה). בבוקר התעוררה האישה השניה , והנה היא רואה כי התינוק שבעריסה נמצא ללא רוח חיים. מיד ניסתה להנשים אותו, להיימליך אותו, לתת לו מכות חשמל עזות לחזה, ולסטור לו קצת אחרי שכל זה לא עזר. בגלל שהייתה חדת אבחנה במיוחד הבינה מה עשתה שכנתה ולמרות שילדים מתים אינם בשום אופן פחות טובים מילדים חיים, בחרה היא להרים את קולה מעבר לטון המומלץ לדיבור וטענה לכל עבר : "הילד המת איננו בני! בני הוא הילד החי!" כנראה שהעובדה שהתינוק המת היה בעל צבע עור שחור וששכנתה גם כן הייתה בעלת גוון עור שחור, והיא לעומתם הייתה בעלת גוון עור בהיר בעל אלבדו גבוה, עזרה לה להבין את שהתרחש בלילה. אותה אישה אמנם הייתה בעלות דעות ליברליות אבל היא דווקא לא האמינה בשיתוף של צאצאים עם אחרים וסירבה להיפתח רעיונית לקונספט של החלפת תינוקות, וטיפוח תינוקות מתים, ללא קשר לגוון עורם. האישה שתינוקה מת מייד דאגה להציג ברבים את עמדה המנוגדת ואמרה: "לא נכון ! בני הוא הילד החי ובנך הוא הילד המת!" רבו השתים וניהלו ויכוח סוער שכלל צעקות, בכי, והתנהגות אגרסיבית הדדית המונעת מדחפים מטריאליסטים אימהיים עמוקים שלא היו ניתנים לשליטה באותו הרגע. ברגע של ייאוש החליטו שהמצב לא יכול להימשך ככה, וככל שימשיכו לתלוש אחת לשניה את השערות הן יהיו פחות ופחות אטרקטיביות למין הגברי דבר שימנע מהן מלנסות להביא תינוקות נוספים, ושוב אחת מהן לא תוכל להגשים את ייעודה כאישה – אידיאל שהוחדר להן על ידי שטיפת מוח חברתית נורמטיבית מאז נולדו , כי אישה חייבת להיות פורייה, להוליד ילדים, ולטפל בהם כל החיים מבלי להתקדם ולפתח קריירה עצמאית, וכשהיא מתקרבת לסוף חייה תזכה בגמול הנכסף, וילדיה יכניסו אותה לבית אשר בו מתגודדים כל האנשים שצברו ניסיון חיים רב כתוצאה ישירה של זמן חייהם על מנת לעלוץ יחדיו ולחגוג את החיים הארוכים שחיו עד כה ולבזבז את כספי הביטוח הלאומי במסיבות עד אור הבוקר. (סליחה על המשפט הארוך). על מנת להגיע לעמק השווה ניגשו הן לקבל את דעתו של בורר אובייקטיבי בעל סמכות שיפוטית, מועמד מתאים ויחיד שיכל לשמש בתפקיד זה היה שלומי המלך – ניגשו הן אליו על מנת שיברור בבעייתן. שלומי המלך שמע את שתי הנשים (הוא היה טוב בלעשות פרצוף מקשיב לנשים, כך השיג לעצמו מספר רב של כלות), שכל אחת מהן טענה :"הילד החי הוא בני!" הוא חשב וחשב, עד שבסוף אמר: "אם כל אחת טוענת כי הילד החי הוא בנה, הביאו חרב ונחתוך את הבן החי לשניים, ונחלק – חצי ילד לכל אישה!" (לדאבונה של האם הדוברת אמת, שלומי המלך היה עיוור צבעים ולא הבחין בהתאמה המופלאה בין צבע הילוד לצבע אמו האמיתית). שני האמהות הסתכלו אחת על השניה כלא מאמינות למשמע אוזניהן !! מייד גיבשו בינהן הסכם שותפות על הילד, כל אחת מהן תהיה אמו של הילד לשבוע ואח"כ השנייה תיטול לידיה את התפקיד וכך הלאה עד לצאתו למלחמה בפלשתים בגיל הגעתו למצוות (זה ליד סדום). בהמשך הקימו את ארגון שני האמהות שדגל בהפיכת המכשיר המזהה-אמירות-לא-תואמות-למציאות (פוליגרף) לקביל בבתי משפט ובכך להמנע מגזרי דין שינתנו על ידי אנשים צרי דעת כשלומי המלך. בעקבות פרסום המשפט שרותי הרווחה מייד לקחו משלומי המלך את ילדיו מחשש ששלומי חותך ילדים לשניים כחלק משיטת החינוך שדוגלת בענישה שיצאה מזמן כבר מחוץ לחוק. למשל... הילד שלך לא הכין שיעורי בית? – חתוך אותו לשניים, הילד שלך עשה פיפי במיטה? חתוך אותו לשניים. יש אנשים שחושבים שהשיטה מנקה את החברה לגמרי מפושעים, רוצחים, גנבים, אנשים רעים שלא עושים שיעורי בית, אנשים זדוניים שלא שולטים על השלפוחית שלהם, וכדומה. לילדים מצאו משפחות אומנות, הפרשה חוללה מהומות בקרב בני ישראל שבחרו להדיח את שלומי המלך ולהשתית דמוקרטיה למופת שכללה בחירת מנהיג מהעם אחת לארבע שנים קלנדריות. אך כשרונו של שלומי המלך לחיתוך לא נותר ללא שימוש, אחרי המהומה שהתחוללה הוא פתח שווארמיה והפך למלך השווארמה, מאוד היה לו קשה להיפרד מהכתר שכל כך אהב לחבוש, למרות שעכשיו הוא היה מוכתם בטחינה.. מידי יום ביומו היה חותך לעוברים ושבים שווארמה איכותית שרק לעיתים נדירות הייתה מורכבת מילדים מתים. בקרוב אני אכתוב פוסט רגיל לכל מי שעוד זוכר איך פוסטים נראו לפני תקופת הפרוייקטים
58 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 3 הפניות (TrackBack) לכאן לינק לקטע
פעם לפני ימים רבים, היו גברים בגיל העמידה, נוהגים להתכנס בכורסאות העור המרופדות, מעשנים סיגרים מסריחים ומפריחים רעיונות לסיפורים. רוב הסיפורים דלפו החוצה וחדרו לתודעה הכללית, והם המעידים על הדרך שבה חיו אנשים אלה וכיצד ראו את עולמם. כלומר, הסיפורים היו סקסיסטים, מפלים, לא הוגנים, רווים בדעות קדומות ובאופן כללי משפילים ביחסם אל מכשפות, בעלי חיים, שדונים ופיות באשר הם. עד שבא ג'יימס פין גארנר ושחרר אותם מכל אלה. מתוך הכריכה של הספר "פוליטיקלי קורקט – אגדות ילדים בלשון סגי נאור" , המחבר של הספר שכתב את האגדות ילדים המוכרות לנו, רק שהוא שינה את הסיפורים שיהיו פוליטיקלי קורקט, הספר מאוד הצליח והמחבר גם הוציא עוד שני ספרים בסדרה , אחד מהם כלל עוד אגדות וגם הוא תורגם לעברית והאחר כלל סיפורי חגים – הוא לא תורגם לעברית (בטח בגלל שמדובר על חגים נוצריים). (בהמשך סיפור לדוגמא, אל תסגרו את החלון עדיין) (בבקשה) (נו וקשה) (Please) (Pretty Please) (אני לא הולך להתחנן ! תמשיכו לקרוא !) (נו אני מתחנן, תמשיכו לקרוא) - למה אני מציק לכם עם כל זה ? (תודה שהמשכתם לקרוא) - כי אם הוא לא כתב ספר על החגים שלנו, אנחנו נכתוב אותו בעצמנו - למה תחרות ? כי אם הספר היה מתורגם לעברית הייתי מוציא עליו 50 שקל וקונה אותו (ואולי עוד 30 שקל לקחת אותו לסרט וגם כמה שקלים על פופקורן בהפסקה בתקווה שאחרי זה הוא יתמזמז איתי) אז הרעיון הוא שאנחנו בבלוגספירה נרים גרסה יהודית לספר בעזרת הכישורים של כולנו, כדי לדרבן אתכם אני מכריז שאם ייכתבו לפחות 10 סיפורים, אני אתן חצי שנה פרו למי שחיבר את הסיפור שאני (ואולי כמה בלוגרים נוספים) הכי יאהב. - אז יש לנו תחרות כתיבת סיפורים, כל מי שכותב סיפור שילנקק לפוסט הזה וגם ירשום לי בתגובה כאן, תשתדלו ליידע כמה שיותר בלוגרים על העניין, ככל שיהיו יותר סיפורים יהיה יותר כייף ואם ייצאו מזה סיפורים מצחיקים אני אערוך את זה ואשלח להוצאת ספרים בתקווה שיביעו עניין להוציא מזה ספר אמיתי (זה שהוא נכתב בבלוגספירה זה גימיק ממש נחמד, אפילו שזה קובץ סיפורים ולא סיפור אחד). יש אפילו אייקון נחמד למטה שאני מאוד אשמח אם תשימו גם בבלוג שלכם עם לינק לכאן (לפוסט הזה), הרקע שלו שקוף כדי לא להרוס לכם את העיצוב אני אעדכן כאן לגבי מי כתב סיפורים הנחיות לכתיבת הסיפורים: - תקראו את הסיפורים שאני אעתיק לכאן ותנסו לשמור על עקרון דומה - תרגישו חופשי לכתוב גרסאות פוליטיקלי (פוסטליטיקלי) קורקט לסיפורי חגים/תנ"ך/חז"ל/מקרא/היסטוריה ואפילו לסרט – למעשה תכתבו על מה שאתם רוצים, רק שיהיה מבוסס על משהו שאנשים מכירים, עדיפות לענייני יהדות/ישראל. - תנסו לשעשע, זה הרעיון - ב 1 לינואר 2006 התחרות תסתיים מבחינתי ואני אעניק את החצי שנה פרו למנצח (כמו שאמרתי בתנאי שהפרוייקט ייתפוס וסיפורים ייכתבו) ועכשיו תוך הפרה בוטה של זכויות היוצרים העתקתי את "שלושת החזירים" בתור דוגמא (כי הוא הכי קצר ואני עצלן, ספונטני ורגיש עם נקודות חומות בטעם שוקולד עיראקי), ולמטה גם תמצאו לינק לכיפה אדומה הסקסית (שקצת יותר מוצלח לטעמי) שלושת החזרזירונים הקטנטנים היה היו שלושה חזרזירונים קטנטנים אשר דרו יחדיו מתוך כבוד הדדי ובהרמוניה מלאה עם סביבתם. כל אחד מהם בנה לעצמו מעון נאה, מקפיד להשתמש בחומרים המצויים בטבע המקומי. חזרזירון אחד בנה לעצמו בית קש, השני בנה בית מענפי עצים והשלישי בנה בית לבנים. את הלבנים הכין מגללי פרות, מטיט ומזרדים גמישים, ואפה בכבשן קטן אשר התקין במו טלפיו. כאשר נשלמה מלאכת בניית הבתים, היו החזרזירונים מרוצים מפועלם, ונחו מעמלם בתקווה לחיות חייים של שלווה ונועם. אך, האידליה הזו התנפצה במהרה. יום אחד בא לשם זאב רשע בעל כוונות התפשטות וסיפוח. הוא ראה את החזרזירונים ונעשה מאוד תאב, הן במובן הגופני, והן במובן הרעיוני. החזרזירונים ראו את הזאב, רצו מהר ונמלטו אל תוך בית הקש. הזאב הסתער לכיוון הבית, דפק על הדלת וצעק: "חזרזירונים , חזרזירונים , תנו לי להכנס!" החזרזירונים צעקו בחזרה: "מדיניות ספינות הטילים התותחים שלך לא תוכל להפחיד חזרזירונים המגינים על ביתם ותרבותם." אבל לא קל היה לשלול מן הזאב את מה שהוא ראה כייעודו וחזונו. לכן הוא נשף ושאף והצליח להפריח את בית הקש. החזרזירונים המבוהלים מיהרו להמלט אל בית העצים, בעוד הזאב נושף בעורפם. במקום בו עמד בית הקש נותרה רק אדמה חשופה, אותה קנו זאבים אחרים ונטעו בה מטעי בננות. הזאב נקש בחוזקה על דלת בית העצים וצעק: "חזרזיורונים, חזרזיורונים, תנו לי להכנס!" החזרזירונים צעקו בתשובה: "לך לעזאזל אימפריאליסט תוקפני, טורפני שכמוך!" לשמע דברים אלה ציחקק הזאב חרישית בעליונות. הוא חשב לעצמו: הם כה ילדותיים בגישתם. יהיה ממש חבל לראות אותם עוזבים, אבל אין לעצור את הקידמה." לכן הזאב נשף ושאף והפיל את בית העצים. החזרזיורים רצו מיד אל בית הלבנים, כשהזאב דולק בעקבותיהם. באו זאבים אחרים וקנו את האזור בו עמד בית העצים, ובנו בו מרכז תיירות שבו נמכרו יחידות נופש על בסיס שבועי. כל יחידת מגורים היתה שחזור פיברגלס מדויק ממש של בית העצים, כמו כן נבנה שם מרכז מסחרי לשיווק מלאכת מחשבה מקומית, ומרכז צלילה והופעות דולפינים. מול בית הלבנים עמד הזאב שוב, דפק בדלת וצעק: "חזרזיורונים, חזרזיורונים, תנו לי להכנס!" בתגובה, שרו החזירים שירי סולידאריות, ושלחו מחאו לאו"ם. בשלב זה נעשה הזאב מאוד עצבני, וכעס שהחזרזירונים מסרבים לראות את המצב מנקודת ראותו של הטורף. ובכן, הוא נשף ושאף, שאף ונשף, ואז לפת את חזהו ונפל, נופח את נשמתו כתוצאה מהתקף לב שבא עליו בגלל אכילת מזון שמן מדי. שלושת ההזרזירונים צהלו ושמחו שהצדק ניצח, ויצאו במחול סביב גופת הזאב. המעשה הבא שלהם היה לשחרר את מולדתם. הם אספו מחנה שלם של חזרזירונים שגורשו מבתיהם. הפלוגות האלה של הארגון לשיחרור חזירין תקפו את מועדון הנופש באש מקלעים ובטילים, ושחטו את כל הפולשים הזאביים, ובכך שיגרו מסר ברור לשאר העולם, שלא כדאי לאף אחד להתחיל להתערב בענייניהם הפנימיים. ואז הקימו החזרזירונים דמוקרטיה סוציאליסטית לדוגמה, והעניקו חינוך חופשי, ביטוח בריאות ודיור זול לכולם. הערה חשובה: הזאב בסיפור הזה אינו אלא משל. שום זאב אמיתי לא נפגע במהלך כתיבת סיפור זה. והנה הלינק שהבטחתי, רק שימו לב, זה באתר סקס אז אל תפתחו את זה ליד הבוס שלכם, תשלחו לו את הלינק שיפתח לבד סעומו המכבים האלה, שוב הרסו לנו את הכפר - קיפוד כזה אז פתאום קם אדם וחוה גם - כרובי תיבת נח - ג'יין יקירתי גן עדן משלנו - בובה299 ג'וזפין וכתונת הפסים - סתםסתיו טיול באגדות - מישה בראשית ברא - ה י ל ה תרגום מחודש - הנסיכה והעדשה - Nophs אריאל, מיכאל, שלמיאל והנחש - א'
143 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 12 הפניות (TrackBack) לכאן לינק לקטע
דואט (השם ייקום דמה אפילו שהיא חיה ובועטת), העבירה לי שרביט אפל (בכלל ברב הפתטיות שלי קיוויתי לשרביט רגיל שכולם כבר מכירים), בכל אופן, זה כמו שרביט רגיל רק יותר מזכיר את זאב רווח ערום מחובר למצבטי פטמות וצועק "שולמית אלוני – תעשי לי ילד". שלפי פרשנות קסוטו לשטויות שלי זה אומר שרביט עם 3 פרטים אפלים עליי. בכלל שרביט בימינו עד כמה שידוע לי זה הדבר הזה בשירותים שמנקים איתו את האסלה, או את השיניים כשאתה לא מוצא מברשת (למרות שיש כאלה שיעדיפו מטאטא במצב כזה) בכל אופן, אל תאשימו אותי בגועל נפש כאן, חיפשתי דברים אפלים ומסתבר שרובם מהעבר הרחוק שלי, אני ממש חנון בשנים האחרנות (כלא צבאי ובלגאנים בצבא לא נחשב). אם למישהו/י כאן יש דיעה טובה עליי, תדלגו על הפוסט הזה, אני מבטיח לרשום פוסט רגיל בקרוב
שרביט האופל - לא לבעלי נטייה להגעל
DIRI – כי היא כותבת יפה מידי והגיעה הזמן שתתלכלך קצת
ליידי - כי עם שם עם כזה קלאסה מגיע לה גם לחשוף קצת גועל
ממתק - גם בגלל השם וגם בגלל שמלא זמן היא לא כתבה ומישהו צריך להעיר אותה
54 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 2 הפניות (TrackBack) לכאן לינק לקטע
כדי פעם אחת להצטרף לפרוייקט כשהוא עוד צעיר וכדי שהיא לא תבכה: קשה לי לשבת (או לעמוד) וברצינות לחשוב מה באמת החברה האידאלית בשבילי, כל נסיון שלי לענות על זה ברצינות (= בלי המילה ציצים) יצר לי סתם טקסט מבולבל- אל תבינו אותי לא נכון, אני יודע מה אני רוצה אבל קשה לכמת את זה לתוך מילים, בסופו של דבר אני גם חושב שליצור לעצמך שבלונה של מה אתה מחפש היא בעייתית משהו, הרי אם אתה נותן לעצמך הזדמנות אמיתית להתאהב, אתה יכול גם להתאהב בטוסטר (הוא חם במיטה), ואהבה זה הדבר החשוב בסופו של דבר, לא הצבע של השיניים בתחת שלה או תכונת אופי כזו או אחרת, כשאוהבים מקבלים אותה איך שהיא, גם אם היא לורנה בוביט עם מספריים ביד ובמבט של רצח בעיניים. חוץ מזה, שבשביל שהיא תהיה החברה האידאלית נדמה לי שחשוב גם שהיא לא תהיה אידאילית, זה עלול קצת לשעמם ואז גם ככה אתה תשנה את האידיאל. בכל אופן שרבטתי כמה משפטים, חלקם אמיתיים ,חלקם שטויות, חלקם סתם מתריסים נא לא לשפוט אותי סמך על הטקסט הזה (גזר דין: אתה דביל) , הוא סתם מונפץ: - שתהיה מצחיקה ושנונה (וכנראה שזה ומשיכה פיסית הם שני הדברים היחידים שבאמת הכרחיים) - שתהיה מעל גיל 12 אבל שלא תזדקן מרגע שאני מכיר אותה (בלי כל הקרמים המסריחים בלילה) - שיהיו לה פלוצים בריח שושנים (גם ריח דבק מגע זה סבבה) - שתהיה לה קריירה מוצלחת משלה אבל שתרוויח פחות ממני - שתהיה יותר חכמה ממני אבל לא תחשוב ככה (לא סגור על זה) - שתהיה (כמעט) בתולה בחיים וזונה במיטה (או שתהיה זונה בעברה אבל שאני בחיים לא אדע את זה) - שתהיה כוסית בטירוף אבל שלא תדע את זה (אבל שלא תחשבו שהיא הגיבן מנוטרדם) - שתבין שזה שהיא לא תפגוש את ההורים שלי עד ל3 דקות לפני החתונה שלנו זה לא בגלל שאני לא רציני - שתחשוב שפלוץ זאת הבדיחה הכי מצחיקה בעולם, אבל לא בציבור (לא באמת) - שתאהב את חברים שלי אבל לא תזניח על שלה - שיהיה לה טעם טוב בהכל ולא תשנא את הטעם שלי (מותק, היום מורחים את הקירות בחרא, זה נראה לי יפה) - שתדע להשטתות ושתהיה רצינית - שלא תקח ברצינות תהומית כל מלה שיוצאת מהפה שלי - שיהיה לה בטחון עצמי אבל שלא תהיה שחצנית - שתאכל כמו שצריך אבל שלא תשמין (גם בהריון) - שתהיה סבבה עם זה שיש לי הרבה ידידות אבל שלא יהיו לה הרבה ידידים (סתם נו ..) - שתאמץ את ההרגלים שלי (חוץ מלהשתין בעמידה) - שתרגיש בבית בדירה שלי (שתנקה קצת, תעשה כלים, תסדר, אבל שלא תתחיל לשפץ) - שתנהג כמו שצריך (מותק, זה אוטומט , וזה ברקס, לא קלאטש) - שלא תעיר לי על הנהיגה שלי (כל כך הרבה הולכי רגל, כלכך מעט זמן) שיהיה לכם יום אחלה יום כיפור, ותסלחו לי על הכל, לא ידעתי שהיא בת 4 , נשבע לכם ! בכלל היא נראתה בת 11 ! סליחה סליחה סליחה !!! ושאף אחד לא יריץ עוד פרוייקט, אני רוצה להריץ פרוייקט כתיבת סיפורים עוד כמה ימים (אחרי שהפרוייקט הזה יתפוס/יידעך) !
החברה האידאלית - השתתפות בפרוייקט
61 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק לקטע
ישראפאב – פרודיית מד"ב (חרוז מהעכוז) רביט פתח את הפאב של ישרא, הכוונות שלי היו מגלמנויות אבל איכשהו יצאו לי בעיקר שטויות, מקווה שתהנו ישראפאב – פרודיית מד"ב (חרוז מהעכוז) היה זה קרע במרחב הזמן חלל-פיסטוק שהביא אותי לכאן, בהתחלה לא ממש הבנתי איך זה קרה, רגע אחד אני שט לי ברחבי הפיסטוק עם חללית בטעם מנגו, רגע אחר אני על כוכב נידח שהתושבים בו נתנו לו את השם המקורי "כדור הארץ", האנטומיה שלי ושל התושבים די זהה, אבל הם משתמשים רק ב 5-10 % מהמח שלהם ואני משתמש ב 70% חסה מעושרת בגמבה, זה משהו שפיתחו אצלנו בכוכב מנזוברנזנטינוס 2 כשגילו שהמח מתחיל להרקיב אחרי 300 שנה (3.4 דקות במקרה של חברי כנסת). אתם צריכים להבין כמה דברים , הקרע בזמן חלל-פיסטוק יצא בדיוק בתוך נקודת הואקום ברקטום שלי, בעקבות האירוע הזה, זכיתי בהמון כוחות מאוד ייחודיים לכוכב זה, אני רואה את העתיד, העבר, ההווה, אני קורא מחשבות, משדר מחשבות, קולט גלי צה"ל מהפופיק ויש לי את כל הכוחות שהיו לסופרמן לפני שמת (כולל היכולת לתקוע נאד בריח שושנים, יכולת של סופרמן שלא תועדה בשום מקום, אבל סמכו עליי בקטע). שני החלקים הפחות כייפים בכל הסיפור הזה שהספינת מנגו שלי קבורה 3 קומות מתחת למקום שנקרא כאן ישראפאב ובכל פעם שאני הולך לישון, אני מתעורר באותו היום (הסרט "לקום אתמול בבוקר" גם הוא מבוסס על קרע בזמן חלל פיסטוק, אבל בנקודת הואקום בנחיר של השחקן, בגלל זה לו את כל הכוחות שיש לי). - בלי הספינה אני לא יכול לצאת מכאן, אבל בשביל להוציא את הספינה משם ולתקן אותה אני צריך 5-6 ימים, לא כולל מע"מ. כבר 33 פעמים חייתי את היום הזה וניסיתי כל מיני דברים, האירועים ביום עצמו משתנים מעט, אבל התוצאה תמיד זהה, אני מתעורר באותו יום וכל ההתקדמות שלי חזרה אחורה (לפחות לא צריך לקנות קונדומים וגם לא לצחצח שיניים) (בעצם אולי כן צריך לצחצח שיניים, נראה לי שכבר יש לי כמה חורים חדשים, וכל הזבובים האלה שמסתובבים סביבי מעוררים חדש אצל אנשים שלא עישנתי גראס מימי) מתחיל היום ה 34, אני שוב מתעורר באמצע הרחוב - התחלתי ללכת לכיוון הישראפאב, ראיתי מישהו אוחז בבחורה מפוחדת ולוחש לה משהו, לפתע הוא הלך והיא נשארה שם חסרת מושג מה לעשות עם עצמה, נגשתי אליה ונטלתי את ידה, הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי לה ""הוא היה הגורל שלך, לא היית צריכה לברוח" , סתם המצאתי את זה על המקום, אני אוהב לשחק לאנשים בשכל, היא חשבה שאני אומר לה משהו עם משמעות והתחילה להסתובב בחוסר אוריינטצייה באיזור, לפני שהגעתי לישראפאב ראיתי אותה בוהה בחנות למוצרי חשמל עם דמעות בעיניה, נקרעתי מצחוק, אני כל כך רשע לפעמים. על פניי חלפה גולף כסופה ואחריה עוד רכב שלא זיהיתי, זה נראה כאילו הוא מחפש משהו והנהגת עוקבת אחריו. ממש ליד הכניסה היתה טרנטה מכוסה כתמים מוזרים, היו בה כמה בחורות, לא הבנתי מה הנהגת מנסה לעשות, אולי היא נסתה להחנות, אבל החנייה הייתה בגדול אצטדיון כדורגל יחסית לאוטו. אולי אין לבחורה כסף למכון כושר, אז היא עושה תימרונים עם ההגה בשביל האימון. לא רציתי להפריע לשומר לשחק סנייק, אז הפכתי לבלתי נראה ונכנסתי לישראפאב, שכחתי שאני בלתי נראה ומלצרית עם שיער אסוף שהייתה עם כוס גינס וצלוחית זיתים דפוקים נתקעה בי וחזרה להביא כוס חדשה, נראה לי שהיא הביאה את זה לשומר, באמצעות השמיעה הביונית שלי שמעתי שהוא שבר את השיא שלו בסנייק, מזל שהיא נתקעה בי אחרת היא הייתה מפריעה לו. רפרוף זריז במחשבות שלה עשה לי ממש טוב, רק שמש ונחת באוסטרליה ראיתי שם, בטח עישנה מיקרוגל לפני המשמרת (אני חושב שאני ממש מתחיל לקלוט את הסלנג של העולם הזה). התעכבתי קצת בקומה הראשונה ונתתי למקום להתמלא, עליתי לקומה השנייה, שוב אותו משחק כדורגל, מצחיק שכמעט כל יום משהו באירועים השתנה, אבל התוצאה של המשחק נשארת זהה, כאילו מישהו ביים את המשחק ולא באמת שיחקו. סרקתי את הסביבה שלי, היה שם בחור שחגג 18, הוא רשם שטויות במחברת שלו ומלמל משהו על פוסט, ההוא מהגולף הכסופה שיחק עם השיער של זאת שנהגה מאחוריו. גם ישבה שם מישהי עם גי'נס צמוד והמחשוף הכי יפה שראיתי מזה שנים, בהיתי כל כך הרבה שכבר לא היה לי נעים ממנה, אפילו שאני בלתי נראה כרגע. מה שמוזר זה שהיא לחלוטין לא התעניינה בבחור שאיתה, בעיקר בהתה והקשיבה לשיחה של איזה מאותגר גרפיקלית עם שלושה בחורות שהיו שני ליגות מעליו, האמת שמשום מה לא הצלחתי לקרוא את המחשבות שלו, כאילו הוא היה מת, לא ברור העניין, אבל המחשוף של ההיא עניין אותי הרבה יותר, חבל שהיא מעשנת כלכך הרבה. לרגע הצלחתי להתרכז וניסתי לחשוב איך אני מוציא את החללית ממתחת למקום, הגעתי למסקנה שהרבה יותר הגיוני מצידי לרדת למרתף מאשר לעלות לקומה השנייה. אני יורד חזרה לקומה ממנה באתי, בדרך אני נזהר לא להתקל באיזה מאצ'ו שנראה תלוש ושונה מכל האנשים, הוא מפחד שיגלו שהוא בלוגר. הגעתי למטה, התקליטן כבר שיכור, שם קצת לאונרד כהן, עובר לגנז אנד רוזס, מתרגם סימולטנית ועקום את המילים של השיר Knocking on heaven’s door, "דופק דופק דופק דולק גן עדן Generation" . אני מבחין בוילון ועובר אותו בתקווה שיש ירידה למרתף, מסדרון ארוך מחולק לתאים קטנים, כנראה שלתא כזה שולחים אנשים שעושים ניראונים ננסיים, בכל תא יש מיטה ומחשב נישא, אני נכנס לאחד התאים ובוהה במסך, בלוג של אחד שקורא לעצמו חרוטון, אני מעיין קצת בבלוג, אין הרבה פוסטים, עובר על ההסטורייה, התחיל יפה החרוטון הזה, כתב דברים מצחיקים, אבל לאחרונה הוא סתם משעמם. אני יוצא משם חזרה החוצה לחפש אולי יש עוד קומה מתחת ואני אתחיל לחפור ממנה, הולך לאיזור השירותים, יש שם תור לא קטן, אני מבחין בדלת של אחד התאים נפתחת ונשלפת משם יד שמושכת פתאום מישהי לתוך התא, יש בי דחף להיות גיבור ולרוץ לעזור, אני מסתכל דרך הדלת ורואה אסלה מלאה בחרא וקשת בענן יוצאת ממנו, אני קולט שהגעתי לתא שמאחורי התא שרציתי ומייד מחזיר את המבט שלי קצת אחורה, אני רואה שהבחורה שנמשכה פנימה מתמזמזת עם מישהו, הלכה ההזדמנות להיות גיבור, כנראה שאני אצטרך להפוך לגיבור בדרך הרגילה, רושם לעצמי תזכורת להשתתף בכוכב נולד הבא. אני חוזר לאזור המדרגות, יש שם זוג מתמזמז ואני רואה חזיון של המאותגר גרפיקלית יורד למטה עם שלושת הבחורות שהיו איתו והסיגריה של אחת מהן מדליקה את השיער של המתמזמזת, אני ממתין שהחזיון יתגשם אבל רגע לפני ההצתה אני דוחף את הזוג ומרחיק אותם מהסיגריה, המעשנת לא שמה לב לכלום, למתמזמזים הדחיפה לא הזיזה (לא תרתי משמע). אני כבר יודע מהלילות הקודמים מה בערך הולך לקרות, בצורה כזו או אחרת המאותגר יייצא החוצה ויתחיל לחטוף מכות- כל יום פעם מציל אותו מישהו אחר, כאילו לישראפאב באים רק אנשים (וחייזרים) שמחפשים להיות גיבורים, אני סקרן לראות מה יקרה הפעם, זה כמו סיפור שאתה בוחר את הסוף שלו, כל יום מציעים לי סוף אלטרנטיבי, זה מרגיש לי כאילו זו חידה שאני צריך לפתור. שלשום (שהוא בעצם היום) הצילה אותו הכוסית עם המחשוף הענק (אפילו נשקה אותו אח"כ), אתמול זה היה איזה קרימנל שנעלם באפילה אחרי המעשה ההירואי, מעניין מי זה יהיה היום. שלושה בריונים התחילו להרביץ לבחור, חיכיתי וחיכיתי שמישהו יבוא, פתאום הבנתי שהיום תורי להיות הגיבור, העובדה שאני בלתי נראה ויש לי יכולת לחזות את העתיד , העבר זין, ענק וכוחות אינסופיים -נתנה לי יתרון קל בקרב, נותרנו אני והשארית של המאותגר גרפיקלית, הוא עוד היה חי, האמת שיותר מתאים לו פצוע, עושה אותו גברי יותר, רק חסר קצת ג'ל ודם באוזן, הכי סקסי באוזן, בהיתי בו מאבד את חייו, הייתי חייב לעשות משהו, נגשתי להנשים אותו אבל האדיוט דחף את הלשון שלו לפה שלי והתחיל לנשק אותי, איזה פסיכי, מנשק חייזר בלתי נראה, דווקא אם לא הייתי מכוכב אחר אולי זה היה יכול לעבוד. חטפתי קריזה, 34 ימים אני תקוע בכוכב הארור הזה , כל יום קורים אותם דברים, די כבר, התחלתי לבעוט בו, הוא על הרצפה ואני מכניס לו בעיטות, דורך לו על הפנים ומקלל אותו, לא עוברות כמה דקות ואני נרגע, הוא כבר מת, בלתי ניתן לזיהוי - ואז פתאום אני מבין איך אני מגיע לחללית שלי, כשבאו לקחת את הגופה שלו הצטרפתי אליו, היה קצת מחניק עם כל החול הזה, אבל הייתי עמוק באדמה, התחלתי לחפור מהבית קברות לכיוון הישראפאב, זה לא לקח הרבה זמן, המון גופות רקובות ועצמות בדרך לחללית, לא קשה לחפור, הקברים שם עושים את האדמה דלילה, ובשביל להתגבר על ריח הגופות תקעתי נאדים (בריח שושנים כמובן). אני מקווה שההמראה שלי לא תהרוס את הישראפאב, דווקא מקום נחמד יחסית לכוכב הדלוח הזה. הכוונה המקורית שלי הייתה לכתוב סיפור שיתקשר איכשהו לכל הסיפורים האחרים בישראפאב ויהיה בכל זאת שונה לחלוטין מכולם ולא ממש סיפור פאב, לקח לי לא מעט זמן לקרוא את כל הסיפורים, רשמתי פרטים בצד והתחלתי לרשום את הסיפור, אבל זה היה מעייף מידי והיו יותר מידי סתירות שלא הצלחתי ליישב בין הסיפורים, איבדתי סבלנות בדרך וכבר ממש לא נהניתי מהכתיבה, (מקווה שזה לא מורגש מידי), בסוף חתכתי את הסיפור והוצאתי אותו מהכוכב. איכשהו עכשיו שאני קורא את זה אני לא יודע מה לחשוב על זה... בכל אופן , לקחתי (השאלתי, אני מבטיח להחזיר) פרטים/עשיתי קישור לסיפורים האלה: (שירבטתי את הכל על נייר , אני מקווה שאני לא טועה) KaLa , גיליגרין ,תות ,דפוק אבל אופטימי , midoori , מאי ל' , midoori, העטלף המעופף , green_mile סבא איוב, נשמה תוהה, הכוכב הכחול, סקאי, אספוש , zubo, Betty . שנה טובה ומלאת פוסטים מוצלחים לכולם
42 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק לקטע
יומלדת למאי מתוך פו הדוב : - אתה נראה עצוב כל-כך, אי-יה, - עצוב ? למה אהיה עצוב ? הרי יש לי יום הולדת. היום הכי יפה בכל השנה. - יום הולדת ? – קרא פו בהשתוממות רבה. - כמובן. האינך רואה ? הנה הן כל המתנות שקיבלתי – והוא הצביע לכף רגלו לכאן ולכאן – הנה עוגת יום-ההולדת. והנה נרות. והנה ממתקים. פו הסתכל על סביביו, תחילה לימין ואחר לשמאל - מתנות ? – אמר פו – עוגת יום הולדת ? – אמר פו – איפה הן המתנות ? - אינך רואה אותן ? - לא – השיב פו. - גם אני אינני רואה אותן – אמר אי-יה- לצון חמדתי לי – הסביר – חה-חה! אז גם בגלל שחמדת לצאן אבל הרבה יותר בגלל שאת אדם מקסים עם בלוג מקסים. שפע ברכות לבביות ליום הולדתך !!!!!!
27 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק לקטע
דפים: 1
החודש הקודם (9/2005) החודש הבא (11/2005)
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
הכינוי הדפוק שלי: חרוטון- הישג כרונולגי: 44 
הצטרף כמנוי SMSבטל מנוי SMS RSS (הסבר)
הוסף מסר « בלוגים מצחיקים » ± חושב שאני מצחיק: יש לי דואר ! יש לי יומלדת ! התחלתי דווקא טוב גם המשכתי בסדר יש לי נייר לקמוס יש לי ספר יש לי סיפור יש לי חורף יש לי מלחמה (לא שלי)  ביקרו פה לאחרונה  jamoosa צ'י Ali B נונה כהן Quicksand אשת יחסי הציבור של נושאי המגבעת תמו'ש |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מישהו אחר במקרה ואתם זוממים לתבוע ועליו בלבד!!!
הזכויות לעיצוב שייכים לקישקוש שהלכה לאכול במבה