עוד מייל מעצבן

קבלתי מייל ניו-אייגי וטרחתי לקרוא אותו, אל תבינו אותי לא נכון, אני לא אנטי-רוחוניות/ניו-אייג , אבל יש כמעט תמיד מוטיב חוזר ומעצבן בספרים/כתבות/אתרים/כתובות גרפיטי בנושא

תקראו רגע את המייל:

עקרון 90/10

מאת סטיפן קוואי

גלה את עקרון 90/10. הוא ישנה כליל את חייך (לפחות את הדרך בה אתה מגיב למצבים שונים). מהו עקרון זה? 

10% מחייך מורכבים מהקורה לך.  90% מחייך מורכבים מדרך תגובתך.   לְמה הכוונה?

לרב אין לנו שליטה על 10% מהקורה לנו. איננו יכולים למנוע ממכוניתנו מלהתקלקל.

אם טיסה שלנו תגיע מאוחר, הדבר יהרוס לחלוטין את לוח-הזמנים שלנו.

כשנהג "חותך" אותנו בתנועה הסואנת, על 10% מכך אין לנו שליטה.  על 90% יש לנו שליטה. כיצד? בעזרת תגובותינו.

אתה קובע את  90% הנותרים.  כיצד? על-ידי תגובתך.

אין לך יכולת "לשלוט" ב"אור האדום" ברמזור. אך אתה יכול לשלוט בתגובותיך.

אל תאפשר לאחרים לשטות בך; אתה יכול לשלוט בתגובותיך.

הנה דוגמא:

אתה אוכל עם משפחתך. בתך שופכת כוס קפה על בגדיך. אין לך שליטה על מה שקרה כרגע. מה שיקרה עתה תלוי בתגובתך.

אתה מתרגז ומקלל. אתה גוער בה ונוזף בנוקשות. היא בקושי עוצרת את דמעותיה.

אחרי כן אתה מתפנה לגעור בבת-זוגך על שהתרשלה והניחה את כוס הקפה כה קרוב לשולי השולחן. מלחמת מלים קצרה מתפתחת. אתה רץ לחדרך ומחליף את חולצתך.

אחרי כן אתה מבחין שבתך כה הייתה עסוקה בבכי שטרם הספיקה לסיים את ארוחת הבוקר ולכן לא הספיקה להתכונן בזמן ליציאה מהבית, ואיחרה להסעה לביה"ס.

זוגתך מוכרחה לנסוע כבר עתה לעבודה. אתה ממהר למכוניתך ומסיע את בתך לבית ספרה. בשל איחורך אתה "מרביץ" מהירות מעל המותר בשטח בנוי, "נתפס" ע"י שוטר תנועה, מפסיד 15 דקות יקרות ו-250 ₪ קנס +4 נקודות ומגיע סוף-סוף לביה"ס.

בתך רצה למסדרון ביה"ס מבלי להיפרד ממך...  כשאתה מגיע באיחור של 20 דקות לעבודה אתה נזכר שבגלל המהירות שכחת את תיקך בבית.  יומך החל ממש נורא. ככל שהזמן עובר נראה שהכל הופך לגרוע וגרוע יותר ויותר.

אתה מצפה כבר לשוב הביתה.

כשאתה שב כבר, אתה מוצא שנתקע טריז ביחסיך עם רעייתך ועם בתך. מדוע?  בשל תגובותיך בבוקר.

מדוע היה לך יום נורא?

[א] האם הקפה גרם לכך?

[ב] האם בתך גרמה לכך?

[ג]  האם השוטר גרם לכך?

[ד] האם אתה גרמת לכך?

התשובה הנכונה היא [ד]  אתה גרמת לכך.

לא הייתה לך כל שליטה על מה שקרה עם כוס הקפה.

תגובותיך בחמש הדקות הן שקלקלו כליל את יומך.

מה יכול היה לקרות וכדאי היה שיקרה?

קפה נשפך עליך.

בתך עומדת לבכות.

אתה אומר: "לא קרה שום דבר חשוב, רק להבא היי זהירה יותר. בסדר?"

אתה הולך לחדרך.  אתה מחליף בזריזות את חולצתך המוכתמת בחולצה אחרת, לוקח את תיקך, חוזר לחדר האכילה ממש בזמן שבתך עולה כבר להסעה. היא מסתובבת כלפיך ומנפנפת בידיה לשלום.

אתה מגיע חמש דקות מוקדם מהרגיל לעבודה ומברך את כולם ב"שלום", הבוס שלך מחייך ומעיר איזה יום יפה היום.

הבחנת בהבדל? 

שני תסריטים שונים. שניהם החלו באותו יום. שניהם הסתיימו בצורה שונה.

מדוע? בשל תגובותיך!

באמת אין לך כל שליטה על 10% מהקורה.

אך שאר 90% הם תוצאת תגובותיך.

הנה כמה דרכים ליישום עקרון 90/10:

אם מישהו אומר דבר-מה שלילי עליך, אל תספוג זאת. התעלם. תן ל"התקפה" להתכדר ולהתגלגל ממך והלאה כמו מים על זכוכית. אינך צריך לאפשר להערות שליליות להשפיע עליך. הגב בצורה נכונה ושום דבר לא יקלקל את יומך. תגובה בלתי נכונה מצדך עלולה לגרום לך לאבד חבר, לאבד את משרתך, להילחץ סתם וכו'.

איך אתה מגיב אם מישהו "חותך" אותך בכביש? האם אתה מאבד את קור רוחך? האם אתה הולם בחימה בהגה הכח? (מכר שלי, הכה פעם בהגה שלו עד ששבר אותו) האם אתה מקלל? האם לחץ הדם שלך מזנק מעלה מעלה כמו טיל? תנסה להתנגש בהם? למי איכפת אם תאחר לפגישה או למקום עבודתך בעשר דקות? למה לתת לנהגים גרועים לקלקל את נהיגתך?

זכור את עקרון 90/10. הוא עובד למענך.

נמסר לך שאתה מפוטר.

מדוע להפסיד שינה ולהתעצבן? זה יועיל לך במשהו?

השתמש באנרגיות שלך ובזמן שלך לחיפוש משרה אחרת.

הטיסה התאחרה. סדר היום שלך עומד להשתבש. מדוע להוציא את תסכוליך על הדיילות? הן אשמות במשהו? השתמש בזמנך למנוחה, לקריאה, ללימוד, להכיר את הנוסעים האחרים.

למה להילחץ? זה רק יגרום לדברים להיות גרועים יותר.

אתה מכיר עכשיו את שיטת 90/10 .  יישם אותה ותופתע מהתוצאות.  לא תפסיד דבר משימוש בה.

השיטה הזו מצוינת. מעטים מאד מכירים אותה ומשתמשים בה.  התוצאה: אנשים רבים סובלים מלחצים מיותרים, ממשפטים, מבעיות ומכאבי-לב. מעולם לא הייתה שיטה כה מוצלחת בחיים. 

ימים גרועים רודפים ימים גרועים.

דברים נוראים קורים כל הזמן.

לחצים נפשיים, חוסר שמחה, יחסים גרועים.

הזמן מלא בדאגות.

כעס שהורס ידידויות.

החיים משעממים ותכופות נראים אכזריים..

החיים אינם מהנים כלל.

מאבדים חברים אט אט.

האם כל אלה מתארים  אותך ?   אם כן, התעודד!  תוכל להשתנות!  הבן את שיטת 90/10 ו ויישם אותה. זה ישנה את חייך!

שיהיה לך יום טוב.

לא מבין את כל הטקסטים האלה, הרי כשמשהו קורה ואתה מתעצבן, ברור שזה אתה ולכן זה נתון לשליטתך, אבל בעצם "ההעצבנות" אתה מאבד את השליטה, זה כמו להגיד למישהו שמפחד ממשהו "אל תפחד" , זה הרי לא עוזר בכלום ...

גם בגטו יישמו את שיטת 90/10 ?

היודנראט הלשין עליך ?

הגסטפו השתין עליך ?

הנאצי בעט בך ?

שיטת 90/10 , עצור, קח נשימה עמוקה, אל תתעצבן נצל את הזמן הפנוי בדרך למקלחות לחיוך גדול ותפילת הודיה ליושב במרומים.

למה תמיד לכל הטקסטים האלה יש נקודה קצרה ועניינית שהם חוזרים עליה 30 פעם בניסוחים שונים כדי להוסיך מלל ? הרי זו אותה נקודה וכל מה שזה נותן זו הגדלת כמות המלל ! אז בשביל מה להגיד את אותו דבר ב 5 ניסוחים שונים, זה הרי זהה. איזה תועלת נותנת החזרה על אותה פואנטה מספר פעמים ?! האם המסע המעגלי בטקסט מחזק את הנקודה ?! לא , זו הרי אותה נקודה ! (טוב נמאס לי מזה)

למה אנשים כלכך מתלהבים מספרים כמו "האלכמאי" ו"מי הזיז את הגבינה שלי"  ?! הרי אין שם טיפת תוכן, סתם נקודה קצרה וספר מחורבן מסביב שמנסה להעביר לך את הנקודה עצמה. פעם היו עושים את זה עם אגדות/משלים/פתגמים, היום זה הפך לתעשיה שלמה על כלום - סדנאות, ספרים, קבוצות מפגש...

ולמה תמיד מנסים לתאר אותך כמפלצת ששונאת  את הסביבה והחיים ויורקת אש כל היום ? ממתי זאת הדרך להשיג הקשבה ?

ובכלל, כל העקרון הזה של "תשלים עם המצב","אל תכעס על הדיילת, היא לא אשמה" קצת תלוש מעולמנו, כשאתה צועק ועושה באלאגאן לצערי אתה משיג את מה שאתה רוצה, כמה פעמים יצא לכם לראות מישהו צועק על איזה מוכר שבסוף מוצא את הדרך לסדר את ההנחה/תשלומים וכו' לשביעות רצון של הצועק ?

הרי אם אני אקבל את הדברים איך שהם, אני לא קבל הנחות(ולצערי מה שלרב קורה) ולא אקבל את מה שרציתי....

אתם חושבים שאותו אחד שכתב את זה (ואני לא גולל למעלה לבדוק את שמו בכוונה) הוא סתם איזה לוזר שכל הזמן צועקים עליו אז הוא החליט לשכנע את כל העולם להפסיק להיות מגעילים אליו ?

איזה בזבוז זמן, כבר היה מנסה לשכנע את כולם לתת לו כסף ...

סופ"ש נפלט לכולם

סתם עדכון קצרצר

מצטער שאני לא מספיק לקרוא אצל רובכם וגם לא לעדכן אצלי פשוט אני עובר לגור לבד (עד עכשיו גרתי עם שני שותפות) ויחד עם העומס בעבודה אני מתקשה למצוא זמן לנשום

אם מישהו ראה ביום שבת בלילה רכב קטנטן (דיהטסו סיריון) נוסע על 20 קמ"ש באיילון עם ספת שלוש מושבים ענקית מחוברת לגגון רעוע, זה הייתי אני !

בכל אופן, אני מתחבט בין כל מיני פרוייקטים עיצוביים לדירה ומעניין אותי דעתכם על אחד מהם: במקום תמונה גדולה לקיר בסלון, לבנות חוות נמלים ענקית, זה לא מעט עבודה אבל נדמה לי שזה יכול לעבוד, אני רק לא בטוח כמה עמוק יחפרו הנמלים וכאלה (איפה בכלל משיגים נמלים?!)

כדי שלא יהיה משעמם אפשר לעשות שכבות של חול צבעוני בצבעים שונים, אבל אני לא בטוח מה הנמלים יחשבו על החול  הצבעוני.

פוסט יומלדת

בשבת יש לי יומלדת (אם אתם קוראים את זה אחרי השבת של ה 10 לספטמבר אתם פסולים)

אני לא אוהב ימי הולדת

מה כבר יש לחגוג ? לא מתתי שנה ... ביג דיל

כמה מחשבות וסיפורים על ימי הולדת

אסור בשום פנים ואופן להתקשר לאף אחד בימולדת שלך!

אם אתה עובר על החוק הזה אתה עתיד להיסכל על ידי המון זועם ונבוך, שתכנן להתקשר אליך בדיוק הרגע לאחל לך איחולים, ועכשיו אתה התקשרת אליו והוצאת אותו מניאק.

זה מין חוק כזה, שאם יש לך יומולדת, עלייך להמתין שאנשים יצרו איתך קשר קודם לברכת הישגייך הכרונולוגים החדשים.

ז"א שהאנשים שאמורים להיות נוכחים בימולדת שלך, אם לא ארגנת מראש כלום והכל ספונטני, יהיו רק האנשים שזכרו שיש לך ימולדת היום, ומי באמת זוכר שיש לך ימולדת חוץ מחברה שלך, אמא ואבא (שאמא מזכירה לו), הרוב הרי תמיד נזכרים בדיוק יום אחרי.

מתי כבר ההורים יבינו שעבר הגיל שרצינו ללכת איתם למסעדה/קניון/לחגוג לכבוד הימולדת. כבר שנים שאני מסרב לכל הצעה משפחתית שנוגעת לימולדת שלי. אני מעדיף כבר להסתכל שעות על הכביסה שלי מתייבשת מאשר לבלות בימולדת שלי עם המשפחה.

אני חושב שאני מסרב לחגוג איתם יומלדת מאז גיל שנתיים בערך (כבר אז העדפתי להסתגר בחדר ולצפות בפורנו)... יום יבוא והם יקלטו את הרמז

שמתם לב שבלונים זה קישוט ממש מוזר.. מי המציא את הבלון ? על מה הוא חשב ? הוא התעשר מזה ? זה גרם לו להשיג מלא כוסיות?  כוסיות נמשכות לבלונים בכלל? אם לא אז למה לו להמציא בלונים בכלל?! אולי הוא אהב בנות שצורחות ? הרי ידוע שבלונים מתפוצצים הם הסיבה השנייה הכי שכיחה לצרחות של נשים (ולא, זה לא גו'קים, במקום הראשון זו תמונה של שמעון פרס עם זקפה).

בלונים זה סתם גומי עם אוויר בפנים. כבר עדיף לנפח קונדום משומש, לפחות יהיה שם עוד משהו חוץ מאוויר, וגם קונדום משומש אומר שמישהו קצת נהנה לפני זה!

(כמובן עד שהוא הבין שחסרים לו בלונים למסיבה, ואז הוא היה צריך לנפח את הקונדום המסכן במו פיו).

אולי ההורים שלי ייצאו לארוחה עם בלונים במקומי, אני אצייר להם סמיילי על אחד מהם... בעצם לא, עדיף פרצוף עצוב שיהיה יותר דומה לפרצוף שאני לובש לידם (אמא פולנייה, אם היא תראה אותי שמח היא תשאל את הבלון מה קרה, והתרמית תתפוצץ לי בפרצוף.. תרתי משמע).

הדבר היחיד שהיה טוב בימי הולדת זה שקיות ימי הולדת: 1 טופי,3 ביסלי גריל, 2 במבות מעוכות מעופשות, 1 מסטיק בזוקה, 1 משרוקית לעשיית שמח וכיוון התנועה..

בקיצור – כל הטוב שיש לעולם להציע מגולם בשקית אחת.

וגם זה נפסק באיזור גיל 8 ... בכלל, החיים נורא אכזריים לילדים, בהתחלה אתה אוכל מתוך ציצי מקבל ממתקים בימי הולדת ושנה בחיים באמת נראה כמו הישג כרונולוגי אדיר, מהר מאוד הציצים נעלמים, השקיות ימי הולדת מתחלפות בבלונים מלאים באוויר (או קונדומים עם אוויר ושפיך ביומלדת שלי) ושנה מהחיים הופכת לסתם עוד שנה. הידד, צברת עוד כמה שערות בתחת וזיפים באף, או להפך.

זר יומלדת זו כנראה עוד המצאה מבית היוצר של זה המציא את הבלונים, הפעם הוא החליט לשים לנו פרחים על הראש, נורא מחוכם, למה לעצור בפרחים ? אפשר לשזור גם במבה, טישו משומש ונעליים. כנראה שלממציא יש מניות בחברות פרחים וחברות שמייצרות מדבירי כינים.

וכאילו שאין מספיק דברים מטופשים ביומלדת, הנה מגיעה לה הרמת הכסא, אותו אירוע שגורם לכולנו לשנוא ימי הולדת של אנשים שמנים.

בכלל, ואם אין לך חברים, אתה תרים את עצמך על הכסא ? זה נשמע נורא קשה, אולי כדאי להמציא כיסא מונף חשמלית, זה יכול להיות תוספת נחמדה לאחד הכורסאות מסאז' המשוכלולות האלה :

"לכורסא שלנו מערכת אלקטרונית מתוחכמת המתאימה את המסאז' לקימורי הגוף ולקביעת תוכנות מסאז' אישיות, והכי חשוב, ביומלדת שלכם היא תזהה את גילכם לפי צפיפות הגזים בתחת שלכם ותרים אתכם כמספר השנים שבהם אתם תוקעים פלוצים!

מסכנים השמנים שעושים דיאטה (בגלל הכסא) לפני היומלדת ואז דוחפים להם את העוגת יומלדת מול העיניים,על העוגה שמים נרות, כמה חמוד, שעווה תמיד משפרת את הטעם של עוגות, לפעמים כשאין לי יומולדת ואני מתגעגע לטעם השעווה בעוגה שלי, אני מוציא קצת מהאוזן. זה הולך מצויין עם עוגת הבית של עלית.

אז כל שנה אתה מכבה את הנרות ומבקש משאלה, אני כלכך רגיל לבקש את אותה משאלה כל שנה ששנה שעברה בקשתי חברה למרות שהייתה לי, סוף סוף משאלה שמתגשמת מהר, ועל זה נאמר "תבקש מה שיש"

למזלי יש לחברה טובה שלי יומלדת באותו יום שלי, ומאחר שחלק גדול מהחברים שלנו משותפים אני לא צריך לסבול את כל הצומת לב הזו לעצמי, אני יכול להשליך עליה חלקים גדולים ממנה, גם תמיד אפשר להציק למתקשרים ולשאול אותם למי הם התקשרו קודם ולענות אותם עד שהם עונים משהו. היו שנים שהשתדלנו להיות יחד ביומלדת כדי לחסוך לאנשים טלפונים, אם היו מתקשרים אליה לפני מייד הייתי עונה ומקלל שהם מתקשרים אליה לפני, ככה יצא שקללתי את אמא שלה ואמרתי לה שהיא זונה מסריחה שהיא מתקשרת אליה לפניי ! (טוב, לא באמת אבל זה היה יכול לקרות)

לא פלא שכל שנה יש פחות אנשים שמתקשרים.

ויש כמובן את המסיבות הפתעה הנפלאות שפעם בכמה שנים מישהו מנסה לארגן, במשך שבועיים לפני היומלדת שלך פתאום לכולם יש סודות סביביך ואתה צריך לשחק אותה שלא קלטת.

בגיל 17 נכנסתי למסיבת הפתעה שעשו לי ולחברה הטובה וביקשתי שיהיו בשקט כי אנחנו מגיעים.

יום יבוא וכולם ידברו סביבי על זה שחברה שלי בוגדת עם חבר שלי או משהו נוראי אחר, ואני אכנס לאיזה חדר חשוך אצרח "הפתעה" ואדליק את האור.

ואז אני אתפוס אותם באמצע, מההלם אני אפצח בשירת "היום יום הולדת".

לכל אחד יש הטרואמת יומלדת שלו, יש לי חבר שביומלדת שלו השאיר הודעה במשיבון שלו (זה לפני עידן הסלולרי) שהוא יוצא מהבית ושישאירו לו הודעות של ברכות אחרי הביפ ואז בסוף היום תהיה לו מזכרת נחמדה מהיומלדת – הרבה ברכות של אנשים מוקלטות..

כשהוא חזר הביתה ההודעה היחידה שהייתה הייתה שלו מאחל לעצמו יומלדת ועושה קטע מעבר בין ההודעות.

חבר אחר שלי סיפר שבביצפר יסודי שלו שיחקו "חבילה הגיעה" והיה פתק שרשום בו "מסור את החבילה לילדה הכי שמנה בכיתה", מסכנה אותה ילדת יומלדת (פרת ימולדת במקרה הזה) שאת שארית היומלדת שלה היא בלתה בבכי, ואני לא אתפלא אם את שארית חייה היא בילתה בצום, ונהייתה דוורת .

כל שנה מחדש אני נכשל בארגון "חרם מתנות" שנפסיק לקנות מתנות אחד לשני, זה מעצבן מעיק ולמי יש כח לזה  ?! פעם בכמה זמן יש רעיון טוב ואז באמת כיף לקנות את המתנה, אבל בד"כ לך תמצא מה להביא לחבר, סתם כאב ראש וגם תמיד יש לפחות מתנה אחת שנתקעת איתך לכל החיים. ככה נשארתי עם מנורת תקרה בצורת מטוס,  אז מידי פעם שחברים שלי באים צריך להמציא תירוץ (התקרה נמוכה מידי, הדיבלים לא נכנסים טוב לתקרה, הכלב אכל לי את הקופסה השחורה). להגנת חבריי ייאמר שראיתי איתם פעם את המטוס-מנורה הזה ונורא התלבתי ממנו, אבל זה לא אומר שיש לי מה לעשות איתו וזה גם לא אומר שאני יודע על מה אני מדבר, זה היה יפה בחנות מנורות, לא בחדר שלי.

שיהיה לכם אחלה סופ"ש

לכל בלוג יש שם

טוב נו, אין לי הרבה מה לכתוב כרגע אז אני אשתתף בפרוייקט