האבולציה של הספאם שלי 2

טוב, הרבה זמן לא כתבתי וחשבתי אולי כדאי לפתוח את תיקיית ה TRASH ולראות מה שולחים לי, אולי יש שם משהו מעניין

נייר לקמוס לחיים

כשאתה ממציא לעצמך חברה  דמיונית ומנהל איתה מערכת יחסים – זה אומר שאתה לבד.

קודם כל, כרגע אני לא לבד, אז אין צורך בתגובות סימפטיה, את רב המשפטים כתבתי מזמן...

האמת שדי הסתבכתי בכתיבה, בהתחלה ניסיתי לכתוב משפט עצוב ואחריו התייחסות משעשעת, אבל יצא לי משפט דכאוני ואחריו משפט יותר דכאוני, אח"כ ניסתי לרשום "XXX – סימן שאתה לבד", "YYYY – סימן שאתה נואש"... אבל יצא לא מספיק משעשע בעיניי

אגב, בשבוע האחרון אני לא כלכך מוצא זמן להתסובב בבלוגים של אחרים ולהגיב, אז אם נדמה לכם שנעלמתי מהבלוגים שלכם, זה רק זמני, אני אחזור

המשך שבוע נעים לכולם ! :)

נגיעות

אני אוהב לגעת, זאת העבודה שלי. אני מסתובב לי בעולם ונוגע, בסופו של דבר אני אגע גם בכם. מידי פעם אני עושה משהו מקורי אבל בד"כ אני סתם נוגע בצורה רגילה.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא שמח מכל הסבל שאני מביא סביב, אבל זה התפקיד שהיא נתנה לי ולרב אני עושה אותו בשמחה.

יש כאלה שממש מופתעים כשאני בא, הם לא מבינים מה קרה, צריך להסביר להם לאט.

יש כאלה שקוראים לי לבוא, ואם הם צעקו חזק מספיק אז אני מגיע.

יש כאלה שסתם מחכים לי, ואם אני באזור אז אני קופץ לרגע.

ויש כאלה שהיא שולחת אותי אליהם.... פעם בכמה זמן אני ממש מתעצבן מהבקשות שלה...

אני לא אשכח לה איך בשנת 97 התחשק לה על צעירים, טריים... הבאתי לה 73 כאלה בלילה אחד. היא היתה מאושרת... אני דווקא לא.

אין לי חברים, אבל תמיד לאלה שעושים את התפקיד שלי אין חברים,  הריח בלתי נסבל.

אני לא מתגעגע לחברים שלי, כאן בנצח שלנו הכל זמני, גם החברים.

פעם בכמה זמן נותנים אצלכם למישהו באיזה סרט לשחק אותי ותמיד יש לו גלימה שחורה או משהו, אני דווקא יותר בקטע של חולצות הוואי ומכנסי ברמודה.

תמיד חושבים שאני והשטן חברים, אבל אני לא סובל אותו,  שונא מינויים פוליטיים.

קוראים לי מוות, בקרוב תסתיים הקדנציה שלי ואני אצטרך למצוא לעצמי תפקיד חדש, אולי אני ארוץ לראשות עיר, אולי אני אקח הפסקה ואלך לטפס על איזה הר תת קרקעי.

התפקיד שינה אותי, יש תפקידים שאתה נכנס אליהם מישהו אחד, ויוצא מהם מישהו אחר.

פעם חשבתי שאני מבין את הטבע האנושי, היום אני בטוח שטבע זו רק חברת תרופות.

לפני כמה ימים היא בקשה ממני להביא לה כלב, זה עצבן אותי, בחוזה שלי התעקשתי על סעיף מפורש שאומר שכל מה שנוגע לחיות - הוא לא ענייני, ניסיתי לסרב, הזכרתי לה את החוזה שלי, אבל לך תתווכח עם אלוהים, כבר עדיף להתווכח עם בת תמותה.

מתוקף תפקידי יש לי כוחות, אני רואה את נפש המושא שאני הולך לגעת בו, לא תמיד אני מסתכל, אבל הוא היה כלכך יפה, גולדן רטריבר בצבע זהב עמוק, מבחוץ הוא נראה כלכך אצילי שהייתי חייב להסתכל גם פנימה.

ראיתי הרבה נפשות בקדנציה שלי, אנשים שנחשבים טובים ונפלאים, אבל תמיד ראיתי איך כל פעולותיהם נעשו מתוך אינטרס, תמיד הם רצו להשיג משהו, גם כשהם עשו מעשה טוב הוא לא היה טהור, הוא היה או למען אינטרס או תוצאה של ערכים מוטבעים.

ואצל הכלב כלום.

לסיפוביץ' היתה רק אהבה.

הבעלים שלו קראו לו ככה בגלל שהתקפי הזעם שלו הזכירו את ההתקפים של אנדי סיפוביץ' מ NYPD ... הם לא הבינו שהוא מנסה להזהיר אותם מרוחות שהוא הזה.

נפשו היתה הפשוטה שראיתי. רק דבר אחד היה בה - אהבה. כל השאר אינסטינקטים.

פעם שנייה שאני מצטער שאני הוא מוות. (שנת 97 הייתה פעם ראשונה). פעם שלישית אין מי שיקנה לי גלידה.

התקרבתי לגעת בו

היד שלי רעדה, הושטתי אצבע לכיוונו, לאט לאט, המרחק ביננו מתקצר.... הנשמה שלו מתחילה להרגיש בנוכחות שלי.

אם לא הייתי המוות, כנראה שעכשיו הייתי רוצה למות. אבל זאת לא פריבילגיה שיש לי.

אני שולח את האצבע ליצור מגע... ומילימטר לפני הנגיעה, פתאום... אהה .. אההה.. אההה ... אאאאפצ'י

אאאאפצ'י, אאאאפצ'י

לעזאזל, אני אלרגי לכלבים.

אולי זה סימן משמיים אני מקווה לעצמי, ואז אני נזכר שהיא בעצמה שלחה אותי לכאן... לעזאזל איתה

אני כבר זקן בשביל המשחקים האלה.

איך אני יוצא מזה ?! אסור לסרב לאלוהים, היא פסיכית בכל מה שקשור במשמעת.

התחלתי את הסיפור הזה לפני שבועיים וחצי ואין לי מושג איך להמשיך...

אתם מוזמנים להציע לי רעיון או לכתוב המשך בעצמכם.

- אגב, בשנת 97 התרחש אסון המסוקים בו נהרגו 73 חיילים, לא יודע למה הרגשתי צורך לדחוף את זה לסיפור.

כנראה שהדבר שאני הכי אוהב בעולם זה כלבים, למרבה היגון לפני כמה שנים התחילה אצלי אלרגיה אליהם. אלוהים בת זונה.

שיהיה לכולם שבוע מהנה, מקווה שאני אמצע זמן גם לרשום פוסט נורמלי במהלכו !

סתם מייל מפגר

לא ממש היה לי על מה לכתוב פוסט, אבל רציתי בכל זאת, אז הנה מייל מטופש שקיבלתי מזמן עם כל מיני עובדות משעממות בתוספת ההערות שלי..

האדם הממוצע לובש זוג מכנסים במשך 22.6 חודשים לפני שהוא נפטר מהם.
[ומזוגות תחתונים גברים אף פעם לא נפטרים, גם אחרי שהם מתפררים ונשאר מהם בקושי חוטיני, או שנמשיך ללבוש אותם או שנכריז עליהם כסמרטוט]

העפת עפיפונים נחשבת לענף ספורט מקצועני בתאילנד.

[והטלת ייסורי מצפון נחשב לענף ספורט מקצועני בפולין]

פציעה אחת מכל ארבע בקרב ספורטאים כוללת את כף היד והפרק.

[לא כל מאונן הוא ספורטאי]

החשמלית של סן-פרנסיסקו היא "אוצר הטבע הלאומי" הנייד היחיד.

[טוב, זה בגלל שהיא גדלה על עץ חשמל... פעם הבאתי  למישהו אבקת חשמל, הוא שתל אותה ויצא לו עץ כזה]

בבשלו ארוחה בבית, האמריקאי הממוצע יבשל ספגטי עם בשר בסבירות גבוהה יותר מכל מאכל אחר.

[בבשלו ארוחה בחוץ, האמריקאי הממוצע לא יצליח לבשל כי הוא שכח את הגזייה בבית. ואז הוא יחזור הביתה ויבשל ספגטי עם בשר]

האוויר הנקי בעולם נמצא בטסמניה. זה דרומית לאוסטרליה.

[האוויר המלוכלך בעולם נמצא בישבן שלי, זה דרומית לפופיק שלי. יום יבוא ואני אלמד לנגב]

במהלך חייו יחזיק אדם ממוצע בסך של 11 מזוודות.

[ואם הוא אמריקאי ממוצע, יש סבירות גבוהה מאוד ששניים מהמזוודות יכילו לפסטה ובשר]

במהלך שנות ה-30 של המאה ה-19, היתה תוכנית להרוס את הטאג' מהאל.

[במהלך שנות השמונים של המאה ה – 20 היתה תוכנית להרוס את אולמות ורסאי, אבל אמרו, פל –קל , זה כבר יפול לבד]

בכיור ממוצע יהיו בכל זמן נתון 3.2 כלים לא שטופים.

[הממוצע הזה כולל דירות רווקים ? כי אז צריך כמה כיורים עם כמות שלילית של כלים בשביל שזה ייצא רק 3.2]

במהלך מלחמת האזרחים היו 22 חיילים שחורים (בצפון, מן הסתם) שקיבלו צל"ש.

[במהלך מלחמת האזרחים היו 22 מיליון חיילים בצבע מוקה שקיבלו מאחורה, פשוט לא היו נשים בצבא]

כל שנה מטילות תרנגולות ברחבי העולם 400 מיליארד ביצים.

[ חוץ מבשנת שמיטה ! בכלל, מי המשועמם שספר ? ואיך זה שזה יוצא בדיוק מספר עגול ?!]

הקתדרלות האירופאיות הגדולות בנויות בצורה כל כך מוצקה כך שמתחת לקרקע יש אותה כמות אבן כמו מעליה.

[החיים שלי מתחלקים לשניים, עד לפני שידעתי את זה, ומהיום והלאה]

ליאונרדו דה וינצ'י המציא שעון מעורר שהיה מעיר את בעליו ע"י עיסוי כפות רגליו.
[האמת שהוא המציא דרך חדשה להתמסטל מאדים של צואה, ואז הוא החליט להמציא שעון מעורר שיעיר בעליו ע"י ניסור אצבעות רגליו - יצא לו משהו קצת אחר]

פופאי בן 34, ושוקל 72 קילו

[אוליב בת 12 ושקלת 4 קילו - פופאי פדופיל עם חיבה לאנורקסיות]

פירושה של המילה הלטינית ל"עיפרון" הוא "זנב קטן" .

[פירושה של המיליה הלטינית ל"טוש" זה "בולבול ענק"]

רעש של תקתוק הנובע ממנוע מכונית, יכול להעיד על 19 תקלות מכניות שונות.

[שטויות, תוציאו את השעון מהמנוע, תלו אותו על הקיר]

כלב הים הצפוני יכול להזדווג עד 100 פעמים בעונה. זה יותר ממה שרובכם תעשו בחיים.
[אני לא יודע מי רשם את זה, אבל אולי הוא היה מכוער מאוד מאוד, אולי הוא לא ידע לספור  ? ואולי הוא היה פולניה ?]

מלכודת העכברים הנפוצה הומצאה על ידי אותו איש שהמציא את מכונת היריה – חירם מקסים.
[הוא ממש שנא עכברים, קודם הוא תפס אותם ואז הוא ירה בהם. אני לא הייתי מתעסק איתו]

מגדל אייפל שוקל כ-9,144 טון. אה, ויש מלא צרפתים סביבו.

[חנה לסלאו שוקלת 9,145 טון, מעט יותר ממגדל אייפל ושני צרפתיות שעליו]

     מלחמתי

התקשרתי אליה בדיוק באמצע הצפירה של יום השואה. תכננתי את זה כבר הרבה זמן מראש, ידעתי שהיא תתעצבן.

"הלו" אני לוחש בשטניות.

"מטומטם". ידעתי שהיא תתעצבן.

"מדבר הימלר, אני בפלאפון מבוכוולד. המשלוח האחרון מתעכב, מה קורה עם זה?"

"אוף מטומטם אחד, זה לא מצחיק אותי, אתה לא קולט ? לא מצחיק אותי, תפסיק עם זה" היא מנתקת.             זה ממש מצחיק אותי.

היא ממש רגישה, חברה שלי. בוכה כל כמה ימים, ומרחמת על חיות עזובות וכאלה, אבל הקטע של השואה ממש רגיש אצלה. אמא שלה ניצולת שואה מרומניה והיא גדלה על כל מיני סיפורים.

אני דיי מחבב אותה, כי כשיש לה מצב רוח טוב היא ממש מצחיקה והיא גם טובה במיטה והכל.

אבל אני שונא את הקטע של הרגישות ואני מציק לה עם זה כל הזמן, כדי שהיא תצא מזה.

אני ממש עובד קשה על העסק הזה. תליתי בחדר שלי פוסטר של הילד הקטן מהגטו שמרים ידיים וציירתי לו זקן ומשקפיים, וכשאני איתה אני קורא למקלחת "תא" ולמשכורת שלי "שלומים".

והיא נורא מתעצבנת מהדברים האלה והיא בדרך כלל מתחילה לבכות, ואז מה שאני עושה ברוב המקרים זה לחבק אותה וללטף לה את הראש ולשיר לה "אלי, אלי" באוזן, ואז היא בורחת, בטח כדי לבכות לפסיכיאטר שלה.

הקטע שאני הכי אוהב לעשות זה לכתוב לה על פרק היד, כשהיא ישנה, מספרים בעט כחול. כשהיא מתעוררת ורואה את זה היא ממש משתגעת.

ממש.

ברור שאני עושה את זה רק כדי להראות לה כמה שהיא מטומטמת וכדי שתבין שמותר גם להיות קצת ציניים לפעמים.

ליום הולדת עשרים שלה, שהיא ממש חיכתה לו והתרגשה לקראתו קניתי לה עותק של "מיין קאמף" וארזתי בנייר ורוד וסרטים. כשהיא פתחה בהתלהבות וראתה מה זה היא שוב התחילה לבכות, וזה הצחיק אותי נורא.

"אני לא מצליחה לחשוב על סיבה אחת  למה אני נשארת איתך. אחת" היא אמרה.

כבר הורדתי לה את החולצה והחזייה ותוך כדי זה שליקקתי לה את השדיים עניתי לה שאני יכול לחשוב על שש מיליון סיבות, למרות שגם אני לא מצליח לחשוב על סיבה אחת אפילו.

טוב, קודם כל, לא אני כתבתי את הקטע הזה !!!!

אני מתנצל על הפגיעה בזכויות היוצרים.

הקטע פורסם לפני הרבה שנים במגזין מגניב שנקרא "סטיות של פינגווינים"

לא מזמן נתקלתי בו שוב  באיזה פורום (בקטע) .

מכירים את זה שמישהו זורק לאוויר איזה הערה מצחיקה/טיעון מבריק/רעיון – ואתם נורא אוהבים את מה שנאמר, אבל צובט לכם בלב שלא אתם אמרתם את זה ?

זה מה שהקטע הזה בשבילי... הלוואי שאני הייתי המחבר שלו... הוא גאוני לעניות דעתי

אני מצטער אם מישהו נפגע.  

בעקרון אני די נגד לפרסם בבלוגים חומר לא מקורי, אבל מסקרן אותי התגובות שיגיעו כאן.

המדריך למסתפר (זכרונתיי מהספר)

כשכל בנאדם שאתה פוגש, אפילו אחד שלא פגשת מהיסודי מפציר בך ללכת להסתפר, אתה מתחיל לשקול ביקור אצל הספר.

למרות שאתה עוד לא בטוח, כי עדיין לא קיבלת את חוות דעתה של מרבית אוכלוסיית העולם ואתה שוקל ביקור באפריקה רק כדי לשמוע מה דעתם ולא ללכת להסתפר טרם זמנך.

ומה בכלל חברים/מכרים/משפחה/זה מהיסודי כבר מבינים בפריזורות מוצלחות.

אז אתה מחכה עוד שבוע שבועיים עד שאתה מתחיל להשתכנע שבאמת אתה יכול כבר לעשות רשיון על אופנוע ולחסוך את כל הכסף על קנית קסדה (שזו, בוא נודה בזה,  ההוצאה הגדולה בקנית אופנוע)

לאחרונה הייתי זקוק לתספורת ומצאתי את עצמי בוחן את כל הספרים שאני זוכר ממהלך צבירת ההישגים הכרונולוגיים שלי.

קצת יצא לי מדריך למסתפר (מושפע מאופנת המדריכים בבלוגספירה) אבל זו בעצם סקירה של כל הספרים שהספיקו לשחק לי בשיער.

הקצב:   הקצב זכה לשמו בגלל ה""עדינות"" המוגזמת שלו, את הנסיון שלו בספרות הוא צבר בשווארמיה השכונתית, הוא עובד עליך ומשתמש במספריים כמו צ'רלי חותך הגרונות, תנועות ארוכות וגדולות שמידי פעם מנסרות חתיכה מיותרת (לדעתו) מהקרקפת שלך. לצערך, הקצב לא ממש מבין שראשך לא אמור להסתובב על צירו כמו חתיכת הכבש בשווארמה של ציון, חוסר ההבנה הזה גורם לקצב לנסות לפרק את ראשך מהצוואר על מנת שהוא (הקצב) לא יאלץ לשנות את זוויות ידיו. מה לעשות שבשווארמה של ציון עבדו רק בזוויות ישרות.

אגב, את ציוד הספרות שלו קנה הקצב בהום סנטר במבצע, ובג'ל אין צורך, הוא משתמש בדם הקרוש שלך.

            אם אינך מעוניין למצוא את עצמך אצל הקצב, המנעות מביקורים אצל ספרים צבאיים יכולה לקרב אותך אל עבר המטרה הנכספת הזו.

המחריש: אצל המחריש הסתפרתי פעמיים בלבד, הוא זכה אצלי לכינוי הזה לאחר שיצאתי ממנו עם צפצופים באוזניים. דמיינו את הספר שלכם עובד על השיער מעל האוזן, עכשיו, הוא נורא קרוב לאוזן שלכם,  מרחק כזה שאם הוא רק מוציא לשון, זה כבר משחק מקדים … ואז הוא מחליט לדבר עם מי שמאחוריו. אם הוא ידבר חלש, המילים ייבלעו בתוך האוזן שלכם שגם ככה מלאה שעווה, לכן הוא נאלץ לצעוק, ממש מסכן, צריך לצעוק כל היום כדי שישמעו אותו… אז הוא צועק כדי שקולו יעבור דרך ארובות עיניך לאדם מאחוריו - איתו הוא מדבר.

הבעיה השנייה שלי עם המחריש זה שהוא גר ממש מתחתי, כל מקום שאני הולך, אני צריך לראות את המבט שלו אומר לי "אתה לא יודע לשים ג'ל, הקרקפת שלך לבנה מידי, ואתה חתכ'ת מניאק שאתה לא מגיע אלי להסתפר יותר" , וביננו, זה קצת לא נעים.

ז'אן: אצל ז'אן ביקרתי לראשונה בגיל 8, תספורת שביל בצד (חנון פולני כבד), בתור ילד לא ממש ידעתי מה מי מו, אבל אליו אמא אמרה ללכת, אז הלכתי.. באיזור גיל 12 קפצתי אליו להחליף תספורת לקוצים. (העובדה שהייתי ילד מקובל לא הפריע לאחרים לקרוא לי ראש קסדה בעקבות המשיכה העזה של השיער שלי לחיקה החם של הקרקפת שלי) בשנתיים הבאות אצל ז'אן אני והוא בעיקר דברנו על זה שלא עומד לי (הקוצים!).

ז'אן הוא גבר בגיל העמידה, שיערו מאפיר, עגיל קטן באוזנו וארשת פנים חביבה תמיד תמצא עליו

ז'אן עושה את עבודות נאמנה, הוא עובד נעים מאוד, כייף להיות תחת מספריו, הבעיה עם ז'אן קצת לא נעימה, ז'אן גומר מהר. 12 דק' בממוצע לתספורת קוצים. ואם אני כבר משלם 50 ש"ח (הוא היה מהראשונים שהתחילו לגבות 50), שלפחות יעשה כאילו הוא משקיע…

המשכתי להסתפר אצלו באופן די קבוע ורק לאחרונה החלתי לנטוש אותו לעיתים תכופות יותר.

המהנדס:   המהנדס הוא בחור צעיר שלפני יומיים פתח מספרה ואתה הלקוח הראשון(אולי שלישי) שלו, הוא עדיין מתלהב שהוא קנה את כל סוגי המספריים, מכונות, מסרקים, רולים, פינצטות  והוא מרגיש צורך לבדוק עליך כל אחד מהם. גם על יבש, גם על הרטוב, גם ביד ימין וגם ביד שמאל.

הייתרון הגדול במהנדס זה בבמשך כ 50 דקות מישהו משחק לך בשיער, זה הרבה יותר זול ממערכת יחסים וגם אי אפשר לענות תשובות לא נכונות לשאלות סמול-טוק שהוא שואל (מה המצב ? מה קורה ? מאיפה אתה? מה חדש? איך הולך?)

לצערינו, משך הזמן הארוך בשילוב עם כישורי הסמול טוק הגרועים של המהנדס (הוא מאוד מרוכז במכונות שלו) יוצרים שיחה של 50 דקות שעיקריה הם "מה קורה" ...

- דוגמא לשיחה אפשרית עם המהנדס :

המהנדס : מה המצב ?

אתה : חיים

המהנדס : מה קורה ?

אתה : בסדר, שום דבר מיוחד

המהנדס : איך הולך ?

אתה : אתה יודע.. חביב

המהנדס : מה נשמע ?

אתה : אתמול רצחתי את כל המשפחה שלי עם גרזן, היה נחמד.

המהנדס : אחלה, אז מה קורה ?

אתה: סבבה, חם בחוץ

המחבקת: המחבקת היא לא ספר, זאת חברה שלך, נכון שהזיפים מבלבלים אבל תגיד תודה שהיא בכלל מסתכלת עליך עם פריזורה כמו שלך, אז תן לה נשיקה, חיבוק ו 50 שקל.

*ותודה לקישקוש על כל העזרה עם הפוסט הזה.

תגידו, על מה אתם מדברים עם הספר שלכם ?

כמו שאתם שמים לב הפוסט הזה יצא לי קצת מבולבל, לא בדיוק ידעתי מה אני רושם (זכרונות/מדריך), אני חייב להודות שקצת קשה לי לפרסם פוסטים בקצב שהרב כאן מפרסמים ... מקווה שלא תנטשו אותי .. לבד בחושך .... בוכה.... פצוע... מדמם למוות ...