עכשיו זו עינת (שם בדוי)

אני גרה במקום קטנטן בו כולם יודעים פחות או יותר הכל על כולם.

לפני כשבועיים דיברו כולם על כך שעינת (שם בדוי), בת המקום שלא גרה בו כרגע, מתחתנת.

אתמול שמעתי שהיא כבר בחודש חמישי.

כשאני סופרת את החתונות שהיו פה אחרי החתונה שלי יש בהם 50% שהתחתנו בהריון ו50% שלא.

עיני לא צרה בהם, אבל אני רוצה גם, בקשה כ"כ פשוטה אז למה היא כ"כ קשה?

היום קיבלתי טלפון

"שלום מיב, זו X מעיר נעורייך

רציתי לספר לך שאנחנו עושים מפגש של המחזור

התאריך הוא כזה וכזה המיקום כזה וכזה וצריך להודיע עד יום מסויים אם באים.

את בקשר עם מישהו ותוכלי להודיע?"

אני בקשר עם ש'

אם קוראים קשר לטלפון בכל פעם שהיא יולדת, כדי לבשר לי שיש לה עוד שמחה ולשאול מה איתי.

(היא התחתנה שבוע וחצי לפניי... יש לה כבר שלושה).

וברקע של השיחה אני שומעת בכי של תינוק

וחושבת בסנוביות ומגעילות איך זה שלX כבר יש תינוק, היא כזו מכוערת ומטומטמת ומי בכלל רצה אותה?

ולמה לה יש ולי אין?

לא קנאה, לשם שינוי, תהיה אמיתית...

ועכשיו אני מנסה לאזור אומץ להתקשר לש'

ומנסה להבין אם בכלל בא לי ללכת למפגש

לראות את כולם

לשמוע כמה ילדים כבר יש להם....

רוצה נורא לראות את כולם ולשמוע איפה הם גרים ומה הם עושים אבל לא על המשפחה שלהם, אפשר?

נבואות זה דבר קל

הנה:

http://israblog.co.il/tblogread.asp?blog=234515&blogcode=7050583

אז ההיא, הלא נחמדה, ילדה השבוע.

והבנדוד אכן כבר בהריון.

מי רוצה נבואה ועל מה?

יש לי כאלו

חברות מדהימות, אבל רק בוירטואלי.

את חלקן פגשתי באמת, פעם או פעמיים.

חלקן גם בפלאפון שלי, ואנחנו מדברות לפעמים, מסמסות לעיתים.

אין לי אף חברה שתנחת עליי היום, עם עוגה, ובלון.

ותעשה לי שמח.

ותדאג לי כי אני לבד עכשיו, אחרי השאיבה.

ואולי.

רק אולי.

אני זו האשמה.

יש פה חברה או שתיים שאולי היו עושות את זו

לו היו יודעות שאני אחרי שאיבה.

כן, ע. וגם ר. ואולי אפילו א.

אם רק הייתי אומרת.

ומצד שני אמרתי לי. ואמרתי לד.

וד. יודעת בדיוק מה זה אומר, והיא לא התקשרה.

ואולי בגלל שהיא יודעת מה זה אומר היא רצתה שלא להפריע ולהטריד, ומחכה לשמוע ממני?

י. גם לא התקשרה, אבל ראתה אותי וחיבקה ודאגה.

אמרתי גם לב. אבל רק בדיעבד, כי הייתי צריכה את עזרתה, לא יודעת כמה היא קלטה כי היא כמעט ולא שאלה שאלות, אבל כן סייעה.

אני גרועה בלהושיט יד ולבקש עזרה.

לבקש חיבה.

גיסי יודע, אבל לא הייתי מצפה מאשתו אפילו לחשוב על להרים טלפון.

הייתי רוצה פשוט חברה שתגיע לכאן עם בלון ועוגה.

תוספת יום אחרי:

הבעל של ע. ראה אותי ואמר לה להתקשר, אז היא התקשרה לברר מה קורה, ואם באמת עברתי מה שהיא חושבת שאולי עברתי (התשובה - כן) והתעניינה ואמרה שתתקשר שוב וכשאהיה מספיק חזקה גם תבוא לבקר.

נ. רצתה לבוא לבקר אבל ע. אמרה לה שכדאי לחכות שארגיש יותר טוב, האמת היא שלנ. ממש אין לי כח עכשיו (זו לא נ. של התגובות, זו בחורה שאני חברה שלה אבל היא ילדה, בקושי בת 20, והיא עוד קצת בתוך הגישה הטיפשעשרה, היא חמודה והכל אבל צריך סבלנות אליה וכרגע באמת אין לי).

חברה של חמותי התקשרה היום לשאול אם אני צריכה משהו, כי היא ראתה שאתמול הייתי לבד ויצאתי למכולת בלית ברירה, היא ממש נחמדה.

ואמא שלי מתקשרת כל יום, ואבא שלי התקשר היום.

וגיסתי היא המאנייקית הכי גדולה שאפשר לדמיין.

ושתי חברות וירטואליות שלחו לי, כל אחת לחוד, משלוח מנות מקסים לפורים.

אז יש לי חברות, באמת, הן פשוט לא תמיד מופיעות בשניה שאני צריכה, וזה בהחלט הגיוני, בעיקר אם אני לא צועקת SOS...

תיק, תק, תיק, תק

נולדה לי אחיינית.

זה תמיד אירוע משמח, ואנחנו באמת שמחים.

ביום שישי ראינו אותה ואת אחי ואשתו, היה נחמד.

אבל איפשהו באחורי המוח מתקתק לו השעון.

זו הבת השניה שלהם.

אנחנו התחלנו לעבוד על ילד עוד לפני שהם נכנסו להריון הראשון.

תיק, תק, תיק, תק.