הגוף בוגד בי שוב

זו לפחות התחושה עם אי הגעת המחזור למרות ההורמונים.

פעם אחת אני מגיעה בדיוק חודש אחרי לסבב החדש והגוף מחליט שלא מתאים לו.

הניכור הזה מהגוף, לא, תנו לי לנסח שוב, התחושה הקפקאית שהיא לא כלפי משהו חיצוני לי אלא כלפי הגוף שלי, עצמי ובשרי, היא פשוט מזעזעת כל פעם מחדש.

אני מנסה לא לחשוב על זה יותר מידי אבל זה לא פשוט, רוב הנשים יודעות פחות או יותר מתי צפוי המחזור שלהן להגיע ויודעות להיזהר סביב הימים האלה, אני חוויתי לא מעט שנים בחוסר ידיעה טוטאלית, כל יום היה יכול לבוא המחזור, תמיד תמיד תמיד היה צריך להיות איתי זוג תחתונים ספייר ותחבושות / טמפונים, כי אי אפשר היה לדעת איפה הוא יתפוס.

אח"כ עברתי לגלולות והתרגלתי בתענוג לנוחות שבידיעה מתי אין מצב שהמחזור יבוא ולקיחת טמפונים / תחבושות רק בימים שבהם הוא הגיע, יש שליטה מאוד חזקה בלקיחת גלולות כי גם הכל מסודר כמו שאת רוצה ולפי הגלולות שאת לוקחת וגם ישנה שליטה על הפריון.

ועכשיו אני כבר שנתיים שוב בחוסר הידיעה וזה די מחרפן, אני כבר מיום שישי מסתובבת עם בית מרקחת בתיק כי המחזור יכול להגיע כל רגע, ועושה רושם שהוא בכלל לא מתכוון להופיע, לא ברור גם למה.

הבעל שלי מנסה להילחם בתחושת חוסר האונים שלי באמירה שלקיחת ההורמונים השונים ואילוץ הגוף לבייץ או לדמם הם הדרך שלי לתקשר עם הגוף ולהכריח אותו ולא להיכנע לו, אבל הנה, הפעם גם לקיחת ההורמונים לא גרמה לגוף שלי לעשות את מה שהוא אמור.

אני לא יודעת אם אני ברורה.

כשאישה רוצה להזיז יד היא באופן כמעט לא מודע מפעילה את השרירים ומזיזה את היד.

כשאישה רוצה לעצור את הנשימה (נניח כשצוללים בבריכה) היא מחזיקה את שרירי הראות (או מה שזה רק יהיה) ועוצרת את הנשימה.

כשאישה נורמלית רוצה להרות היא פשוט מפסיקה את אמצעי המניעה ומתחילה לקיים הרבה סקס, במוקדם או במאוחר זה יקרה לרובן.

כשאישה פוליציסטית רוצה להרות היא לוקחת איקקלומין וגלוקומין ואוביטרל, אם זה לא מספיק היא מוסיפה הזרעות, לא מספיק - מוסיפה זריקות, אבל השפעת ההורמונים ולא משנה מה טיבם היא שהגוף שלה מוכרח לבייץ ויש לה הזדמנות להרות ובמוקדם או במאוחר היא גם תצליח.

אבל כשמיב רוצה להרות לא מספיק שהיא לוקחת את מה שהאחרות לוקחות, הגוף שלה צריך להתמרד, לבייץ לפני הזמן, לא להביא מחזור למרות הכדורים, לעשות הכל שלא לפי הספר.

מתסכל אותי מאוד שאני לא יכולה לשלוט על הגוף שלי בכלל, אפילו האמצעים הרגילים של הכרחת הגוף נכשלים אצלי, כאילו הוא יושב לו איפשהו וצוחק עליי וצוחק וצוחק וצוחק.

פינוק מושחת יומי

אז אחרי שחוסר הוודאות לא הובהר ואחרי עוד מבחן שסיימנו (הפעם בתקווה לא להגיע למועד ב') יש לי כמה שעות טובות לשרוף (ככה זה כשמתחלקים עם הבעל באוטו אחד ועדיף לחכות לו ולא לסוע בתחבורה ציבורית).

התכנון הוא לקרוא ספר למבחן של עוד שבוע, משהו כמו שעתיים (הערכה בלבד) שזה יביא אותנו ל12:30 (בהנחה שעוד חצי שעה אני מתחילה איתו) ואז לאכול צהריים פה באונ', שזה עוד איזה חצי שעה בערך (13:15, נגיד) ואז לא יודעת מה לעשות ובמשהו כמו 15:00 לסוע לתל אביב הגדולה לנחלת בנימין.

אני לא רוצה לסוע לפני זה כי שכחתי להביא קרם שיזוף ושמש ממש לא בריאה לי (יעידו כל הצלקות מהורדת נקודות החן) אבל אל דאגה אני בטוח אמצא מה לעשות בשעתיים שיש לי.

אני מניחה שבערך ב16:00 אני אגיע להסתובב וכבר תהיה פחות שמש, והבעל יאסוף אותי לא לפני 17:45 שזה די והותר זמן.

וגם אחלה פינוק, כמובן.

אומנם אין לי גרוש לקנות משהו אבל גם ההסתובבות עצמה מאוד מהנה ונעימה, אני מתה על הפיצ'פקס האלה ולפעמים גם שואבת רעיונות (אבל בקושי מבצעת, יש לי אולי נפש יצירתית אבל ידיים שמאליות).

זהו, פינוק קטן לפני שאני נבלעת לתוך הררי הלימודים, יש לי שלושה מבחנים בשבוע הבא, כולם בין יום ראשון לשלישי, אח"כ יומיים לעבודה (רביעי וחמישי) ושוב להתכונן למבחן, לפחות ההוא יהיה האחרון (אלא אם אמצא עצמי עם מועדי ב', מה שבהחלט ייתכן) ואני גם חייבת להגיש עבודה אחת.

בהקשרי חיפוש עבודה

הבנאדם ההוא בקושי התחיל לגלגל דברים, כאמור.

אבל נחתה עליי עוד הצעה למשהו מאוד חלקי (יומיים-יומיים וחצי), הצעה הרבה יותר וודאית (כלומר אם אני רוצה זה שלי)

נראה מה יהיה, ההצעה מעניינת וקרובה אבל כאמור היא חלקית ואני מחפשת משהו יותר מלא, מצד שני אולי אמצא משהו חלקי נוסף והכל יסתדר.

נחכה ונראה.

הנסיבות מחייבות
התכנון היה לא להראות פה את הפנים עד אחרי המבחן של מחר, שמפאת הנסיבות (היום היה מבחן ענק) עוד לא סיימתי ללמוד אליו.
אבל הנסיבות של הטיפול יותר דחופות לי.

משום מה אין לי מחזור
הוא כבר היה מזמן צריך להופיע ואין אפילו סימנים מקדימים.

הרופא לא התרגש בשיחת הטלפון שעשיתי אליו, הוא אמר שאם עד סופ"ש לא יהיה כלום - לבוא אליו ביום ראשון (לא ברור לי איך כשגם ביום ראשון יש לי מבחן אבל ניחא) ושאם המחזור יגיע אז כרגיל, שאני אתקשר.

בנתיים אני די מתחרפנת מהאי ודאות והחוסר בהירות במצב, אפילו קניתי ערכה ביתית וגיליתי שאני (כמה מפתיע) לא בהריון כך שזו לא יכולה להיות הסיבה לאי הגעת המחזור, ועד הסופ"ש זה המון זמן, הייתי אמורה לקבל בשבת או בראשון!!!

מוזר, מאוד מוזר
שאלתי בפורום אבל לאף אחת לא קרה משהו כזה (תגובה מאוחרת מהרגיל עבורה לדופסטון)
אז זה מה שמטריד אותי היום - שלא ברור לי למה לכל הרוחות אני לא מגיבה כרגיל.

גם קשה להתרכז ככה בלימודים וגם עבר עליי יום די מעפן, הבחינה היתה כצפוי ארוכה וקשה והיד שלי כואבת מהכתיבה, עשינו בדרך לבחינה תאונה עם האוטו וממש אין לנו כסף לשלם עליה (רק פחחות אבל זה מעל 1500 ש"ח ייצא) חם ואני משתגעת כי אין אצל ההורים שלי למעלה מזגן (אני אצלם כי הם גרים יותר קרוב לאוניברסיטה וכשיש שני מבחנים ברצף הגיוני כבר לישון פה) וההוא מהצעת העבודה עוד לא טרח בכלל לברר אם אפשר ומה בדיוק... ואני די בונה עליו (אמרתי לבוסית שבתנאים הקיימים אני לא רוצה לנסות אפילו לעבוד שנה הבאה), בקיצור קצת סמטוחה.

באופן מוזר המצב רוח בכ"ז טוב רק אין לי ראש ללמוד...שמור   בטל

לאלץ

אחד הדברים היותר אבסורדיים בטיפולי הפוריות הוא שכל הזמן מביאים את המחזור, מה שנקרא "לאלץ מחזור".

זה נובע מכך שכל הטיפולים מתחילים ביום כלשהו של המחזור, זה יכול להיות היום החמישי (כמו בדיקות הדם הראשוניות), השלישי (כמו הזריקות) או כל יום אחר, אבל זה תמיד נספר בהשוואה למחזור.

ולמי שאין מחזור תקין ולא רוצה לחכות כמה חודשים טובים להתחיל שוב נותנים כדורים ומאלצים מחזור.

במקרה שלי זה דופסטון, זה פשוט סינתוז מעבדתי של הורמון הפרוגסטורון, אלו כדורים שמשתמשים בהם גם למתן תמיכה בהתחלת הריונות כי זה פשוט הורמון שעולה בשעת הריון, כשנותנים אותו סתם, כמו במקרה שלי, הוא מרמה את הגוף לחשוב שיש הריון ולצבור רירית ואז כשהוא מופסק הגוף מבין שבעצם אין הריון וכך נוצר מחזור.

השפעות? כל אחת מגיבה שונה להורמונים אבל אני נשפכת ממנו מעייפות (לקח לי זמן לעלות על זה, רק בפעם הזו קלטתי שזה עקבי) וגם קצת יותר עצבנית מהרגיל.

אבל ההשפעה הכי מעיקה היא הנפשית, ראבק, אין אישה ששמחה לקבל מחזור, כלומר גם אם את לא רוצה להרות או משהו עצם הגעת המחזור הוא נדנוד אמיתי וחוסר נוחות בימי המחזור, אז זה ממש מגוחך להכריח את הגוף שלך לקבל מחזור, לא? כלומר - מי הפראיירית שביוזמתה תאלץ מחזור?

התשובה היא כמובן: אני, אני הפראיירית.

אז עכשיו יש לי את כל נפיחות הבטן וכאבי הגב התחתון ושאר מיחושים מעצבנים וריצה לשירותים שתמיד יש ביום-יומיים לפני שהמחזור בא.

ובשבת, או ראשון, הוא אמור להגיע.

ובשני, או שלישי, יתחילו הזריקות.

היתרון של הזריקות? כמעט תמיד המחזור נעלם יום-יומיים אחרי שהזריקות מתחילות, לפעמים גם באותו היום ממש, כך שאלו לפחות מחזורים קלים וזריזים, למרות שהשמועות אומרות שמחזורים של דופסטון אמורים להיות דווקא חזקים יותר מהרגילים.

פוף (כמו של בלון שהתפוצץ)

עוד מישהי בהריון

מישהי שאני לא ממש מסמפטת, למעשה אני לא ממש מכירה מישהו שמסמפט אותה (מלבד הגיסה שלי שגם אותה אני לא מסמפטת וגם לגביה ניתן לומר שאני לא מכירה מישהו שממש מכיר אותה ומסמפט אותה, מלבד הבעלים של שתיהן, כנראה).

האישה הזו מפוצצת את הילדה שלה באוכל עד שהאצבעות שלה נראות כמו נקניקיות (זה לא שומן תינוקות חינני ובריא זה ממש חולני) ולה מי שמסדר את העניינים בעולם (יש אחד כזה בכלל?) חושב שמגיע להיות בהריון.

לי לא.

לא ייאמן איך קנאה קטנה ופשוטה יכולה להוציא לי כ"כ הרבה רוח מהמפרשים.

חוצמזה אני מרגישה לא משהו כבר יומיים שכל הזמן האוכל עולה לי אבל אני לא מקיאה, לא פה ולא שם (באידיש זה בטח נשמע יותר טוב רק שאני לא יודעת מספיק אידיש) לא יודעת אם חטפתי משהו או שאני מגיבה בתגובה מוזרה להורמונים שלקחתי (דופסטון כלומר סוג של פרוגסטרון שסינתזו במעבדה), כי זה היה אחרי שסיימתי לקחת אותם ואני גם לא זוכרת שבפעמים הקודמות זה היה ככה.

והיום בנדוד שלי מתחתן ואין לי כח לזה, בטח גם הם ייכנסו להריון לפנינו.

ואני גם מרגישה רע שזה לא תזמון טוב לחתונות.

וגם מפסידה את מסיבת הסיום בעבודה הנוכחית.

וגם השמנתי לאללה ואין לי בת'כלס מה ללבוש.

אני עוד לא יודעת שומדבר בקשר לעבודה, רק שאני לא ממשיכה בזו הנוכחית.

אני חושבת, אבל, שהמקור הראשון לרוח שנעלמה קצת הוא הבעל שלי, קשה להשקיע ולהשקיע ולהשקיע כשאת היחידה שעושה משהו והשני מתבטל ומתעצל.

אני לא זוכרת מי שרה את זה וגם לא את שם השיר, רק שורה אחת מתנגנת לי במוח: "מי יציל את הבית שלי? אולי הכל קורה פה בגללי?"

חייבת לחזור לתנופה שהיתה לי לפני שההזרקות יגיעו, גם ככה זה לא קל אז לפחות להיכנס עם מרץ.