בוקר חדש, הרגשה חדשה

התפרצות הקנאה עברה.

כלומר עדיין אני קצת בקריז למחשבה שהיא תהרוס עוד ילד, אבל אני יודעת (אחרי ההתפרצות הראשונית) שזה באמת לא קשור אליי.

החתונה היתה כיף אמיתי למרות החום והעייפות הרבה.

במסיבת הסיום הייתי לרגע וחצי.

על הבוקר הייתי במשתלה, יש פה במקום הקטן שאני גרה בו משתלה שהיא לא פרטית, לצורך ההסבר נגדיר אותה כשלוחה של המחלקה שאחראית על הנוף במקום, האחראית במשתלה משרישה צמחים מהגינות של אלו שגרים פה (באישורם כמובן), מהצמחיה המייפה את המקום ומצמחי הבר, ואת הצמחים האלה היא או שותלת במקומות הציבוריים או מוכרת במחירים מגוחכים.

כל דבר, לא משנה מה גודלו, עולה במשתלה אותו מחיר בדיוק שזה שקל וכמה אגורות (נדמה לי שקל ורבע), אם היא נותנת לך משהו לא בעציץ אז לא משלמים עליו וכאלה.

בקיצור - תענוג.

אז הפינוק היומי היה לקנות וגם לשתול לא מעט ממה שקניתי, הגינה מאורגנת מחדש וקצצתי המון וגם העברתי כמה דברים מעציצים וכדומה.

התכנון הוא מחר לארגן סוףסוף את גינת התבלינים (הבאתי מהמשתלה גם עוד תבלינים) ואז לארגן עוד פינה של הגינה שכרגע מונחים בה עציצי התבלינים.

אחרי השתילה עשיתי מקלחת טובה-טובה, מאוד נחוץ ביום כל כך חם.

חוצמזה אני הולכת ללמוד למבחנים שיש לי בשבוע הבא.

יש לי עוד המון מה לכתוב אז החלטתי שבכל פעם שאני אסיים מטלה לימודית אני ארשה לעצמי עוד פוסט כצ'ופר.

ובמילים מבטיחות אלה אני אנטוש אתכם לעכשיו.

והארגון נמשך

חדר השינה סודר מחדש בעקבות השידות.

אולי כדאי להיות יותר ספציפית - וידאתי את הסדר של התכשיטים ושיניתי קצת + סידרתי את כל אלו שהסתובבו בחוץ.

כמובן שרוקנתי את תחליפי השידות שהיו וארגנתי את השידה שלי מחדש, את הדברים של הבעל זרקתי על המיטה - שהוא יסדר (אבל שמתי לו את השידה במקום + החזרתי לו את הצד המועדף עליו במיטה שהלאמתי לעצמי בחצי שנה האחרונה).

ארגנתי מחדש את כל הנרות הרומנטיים ואת הקרמים השונים וכאלה.

אח"כ הבנתי שעל אחת הספריות שסידרתי אתמול בחדר העבודה ריק, כלומר יש לה שני מדפים (היו שלושה אבל אתמול החלטתי לוותר על אחד) שמילאתי אבל הלמעלה, מעל הספריה, דורש איזה קישוטים, אז הוספתי פסלוני קישוטים שחיפשו מקום וזה כ"כ מצהיל את החדר שזה פשוט מדהים.

ככה גם התפנה מקום לפסלונים אחרים שנתקעו בתוך ארון כי חלק ממה ששמתי על הספריה הזו היה על מדף.

בקיצור יותר נחמד בבית אבל יש עוד דרך ארוכה ארוכה...

עדיין צריכה מקום לתחליפי השידות שהיו לנו, אחד ייכנס לחדר העבודה והשני אני חושבת שלחדר האורחים (לא שאי פעם ישן פה אורח) אבל בשני המקרים צריך לארגן כמה וכמה דברים בכדי שנוכל להכניס את התחליפים האלה.

(במקרה של חדר העבודה מדובר רק בקדיחה ותליה של משהו שמחכה כבר די הרבה זמן להגיע לקיר, המקרה של חדר האורחים יותר מסובך)

מצחיק כמה אושר מביאות שתי שידות קטנות שיצאו בדיוק כמו שלא רציתי שיצאו...

השורה התחתונה לא הכי חיובית כי פתאום קלטתי ששוב אני מתחמקת מלשבת וללמוד, אז אני רק אשקה את הגינה ואתיישב לי.

אז כחלק מהאקטיביות

הגיע הזמן להפוך את הבית.

לנקות, לסדר, לקרצף.

לסדר מחדש את כל הספריה.

ולא סתם לסדר אלא לשנות לגמרי את ההגיון שעל פיו היא סודרה.

ויש פה גם אלמנט של פינוק כי ככה מתגלים כל הספרים הרבים שעוד מחכים שאקרא אותם, איזה כיף!

לארגן את כל חומרי הלימודים וספרי העיון.

לתלות סוף סוף את כל התמונות שמחכות שנתיים.

נכון שחיכינו איתן בעיקר כדי לראות מה עוד נגדיל (אני חושבת שהתמונה בפוסט הקודם היא ההסבר ההכי טוב למה רוב התמונות בבית הן כאלה שהבעל צילם) אבל אין כסף כרגע אז לא ידוע מתי נגדיל ולכן החלטנו שהגיוני לשים על הקירות לפחות את מה שכבר יש, את מה שכבר הוצא עליו הכסף בעבר.

בנתיים קורצפו הסלון ופינת האוכל

סודרה הספריה

עכשיו הגיע זמן חדר העבודה / לימודים

יאללה, בלגן, כי כבר באו מים עד נפש וכי אין גמדים קטנים שיעשו את זה במקומנו.

קוביות הדומינו נופלות

כל השכבות מתקלפות.

מה יש לו לאדם בחיים?

בן זוג, משפחה, דירה, קצת כסף בבנק, עבודה, לימודים, חברים, תחביבים

והבריאות, זה הכי חשוב.  

מה נשאר לי?

דירה, נגיד ש...

בן זוג, בערך...

לימודים שיסתיימו עוד חודש  

זהו  

הגיע הזמן לבנות מחדש את כל המגדל.

שאיפה:

להגיע למוטו של לי.

חרא, חרא, חרא יום

בבוקר חשבתי שהעזר כנגדי יעזור לי לתרגם מאמר באנגלית למבחן, היו לו אומנם כוונות טובות אבל עד שהוא התעורר, וחזר מהמכולת, ואכלנו נשארה לו חצי שעה והוא היה צריך לזוז.

אח"כ נסעתי לרופא, בחניה הגיע טלפון מהבנק, חרגנו מהמסגרת, שנכניס כסף או נגדיל אותה ומתי-אני-יכולה-לבוא-זה-חייב-להיות-היום-או-שלא-יכבדו-את-דרישות-התשלום.

הסתבר שהבנק נסגר 35 דקות אחרי שעת התור והמרחק קצר אז הבעתי תקווה שאגיע בזמן.

אצל הרופא לא היו שום בשורות, אותה פרוצדורה, אין סיבה לא לעבוד, אין סיבה לשנות כלום.

קיבלתי מליון מרשמים וגם הפניות לבדיקות ונדבר כשיגיע המחזור.

מחר אני אקח את כל המרשמים למרפאה, הם מביאים לי את הכל ושולחים חיוב בדיעבד, שזה הכי נוח.

אז אני מניחה שעד מחר או מחרתיים יהיה לי דופסטון ויתחיל רישמית הסבב למרות שההתחלה היא פשוט להביא את המחזור, לא משהו דרמטי.

אח"כ הייתי בבנק, בלית ברירה הגדלתי את מסגרת החריגה, בהמון, יותר מכפול, לא שהיתה לי ברירה, חייבים לי כספים שאני לא יודעת מתי הם יגיעו ורק אז אולי אצא מהמינוס.

מה שמעצבן זה שאת כל החסכונות שהיו והירושה מסבתא של בעלי הצלחנו לאכול פשוט מלחיות.

חזרתי לפה והתקשקשתי קצת עם חמותי, אנחנו חושבות שחייבים לי עוד כסף אז ניסינו לברר והיא תמשיך לברר מחר (בבקשה אל תשאלו בכלל על ענייני הכסף כי אני לא אענה, הבלוג הזה בכוונה ממדר נושאים מסויימים כמו איפה אני גרה ולמה אני לא מרוויחה כמעט).

אח"כ ישבתי עם הבוסית, ההחלטה כרגע בידיים שלי (ולא, אני לא אספר לכם איזו החלטה) אני יכולה להחליט כן או לא לעשות משהו מסויים, בלי לעשות אותו - לא תהיה לי עבודה, אם כן אעשה אותו - עדיין יכול להיות שלא תהיה לי עבודה, מסתבר שנרמזה באחת הישיבות העובדה שלא ממש מתאים להם להחזיק מישהי שבטח רוצה להרות (מסקנות פשוטות מהעובדה שהלימודים היו התירוץ ללמה אני לא בהריון והם נגמרו + העובדה שאנחנו נשואים כמעט 5 שנים), כך שגם אם אבחר כן לעשות את אותו משהו שאינו פשוט כלל ייתכן שלא יהיה לי מקום לשנה הבאה, וזה ממש לא תלוי בה, אם זו היתה רק היא - הייתי עובדת!

היא גם תנסה להפעיל השפעה כדי לסייע לי למצוא משהו אחר, היא באמת חמודה, והיא לא אשמה במצב שנקלעתי אליו.

החלטתי לישון על זה לילה או שניים, לדבר עם הבעל ואז לחזור אליה.

ואז רק חזרתי הביתה להכין ולאכול ארוחת צהריים (שתבינו, ארוחת בוקר אכלנו ברבע ל11 וצהריים היתה אחרי ארבע) ועכשיו אני מנסה להתאושש כדי להמשיך עם המאמר המעיק באנגלית.

חרא יום, כבר אמרתי?

הבהרה עקב התגובות:

לא, היא לא עושה משהו לא חוקי.

אני יודעת מה החוק אומר, אני יודעת שזו התמאנייקות.

אבל לא כתבתי פה את כל הנתונים ולכן אין לכם, כבעלי מידע חלקי בלבד, האפשרות להבין מדוע החוק לא יסייע לי.