יש מצב שהיום חופש הזה ייהפך לשלושה

מחר בתשע בבוקר אני צריכה להזריק אוביטרל, בפעם היחידה שיצא לי להזריק אוביטרול זה היה זוועה מהלכת (לכן חששתי מזריקת הצטרוטייד שיצאה דווקא בסדר), בעקרון בימי שני אני והבעל יוצאים על הבוקר ובתשע אני באמצע הדרך מהעבודה שלו ללימודים שלי, או אי שם בארוחת בוקר (כי יש לי טונה זמן ספייר), בכל מקרה זה לא מיקום שמתאים להזרקה וגם לא בא לי להזריק לעצמי, כי כאמור זה היה גרוע.

אז המחשבה היא להישאר פה ולתת לאחות להזריק לי (היא פה בתשע אבל אין לה שעת קבלה, אני מאמינה שאם אבקש היא תהיה מוכנה לקבל אותי בשעה הזו כי אין אופציה אחרת) ואז לא ברור עדיין איך אוכל להגיע ללימודים, אני מקווה שתהיה דרך כלשהי, אחרת יום לימודים שלם יילך בגלל זריקה אחת.

ביום שלישי ההזרעה אז בטוח לא אסע ללמוד וגם הבעל לא ייסע לעבוד.

אני ממש מתרגשת שהגעתי לרגע הזה ואני אעבור הזרעה, הללויה!

(הערב, כמו אתמול, צטרוטייד ופיורגון, סה"כ 12 זריקות פיורגון, 2 צטרוטייד ו1 אוביטרול, 5 דקירות מחטים לשאיבת 3 מבחנות של דם, סבב קצר יחסית לשניים שקדמו לו)

לקחתי לי יום חופש

מכיוון שעל הבוקר היתה לי בדיקת דם

ובצהריים אולטראסטאונד ואז קניית תרופות

הבנתי שזה לא ריאלי בכלל להגיע היום לאוניברסיטה

גם אם הבעל ישאיר לי את האוטו

אז ויתרתי

ויש לי כמה שעות חופשיות

בתאוריה אני אמורה לסדר ולנקות את הבית

יש טונה מה לעשות

או לפחות לשבת על עבודה שצריך להגיש בקרוב

אבל במעשה אני מרגישה שמגיע לי סוף סוף כמה שעות של כלום, בלי מחוייבות לאף אחד כולל אני עצמי

אז אני עושה כלום.

חוצמזה,

היום הדקירה ביד היתה פשוטה ומהירה

אתמול הזרקת הצטרוטייד גם עברה בסדר, למזלי, הקפאתי את המקום עם קרח והזרקנו ולא היה כל כך נורא

ונראה מה יאמר הרופא היום.

ביקור מוצלח היה לי היום אצל הרופא

אומנם המאמצים להגיע לשם ויותר מזה להגיע משם בזמן אח"כ לשיעור הראשון של הסמסטר (וגם להגשת עבודה) היו ממש מטורפים, לא שפויים ואפילו יקרים (זה נגמר במונית 100 ש"ח) אבל כנראה שככה זה בחיים. המחזור עוד לא התחיל ממש אבל כבר יש סדר של הסבב החדש, תרופות איתן אתחיל וידיעה מה מצפה בהמשך. אז בתור התחלה מי יודע לספר לי משהו על פיורגון ועד כמה השפעתו על הגוף (תופעות וכאבי הזרקה, בעיקר) שונה מהגונאל אף שהיה לי עד כה? עשו טובה, תחזיקו לי אצבעות, אני עם כל התפרים לא יכולה לעשות גם את זה.

תוספת מאוחרת:

ראיתי עכשיו את התגובות למטה והבקשה שתחזיקו אצבעות נראית לי פתאום כ"כ מטופשת כי ממילא כולם כתבו שהם מחזיקים אז רק רציתי להוסיף תודה, אתם מחממים את הלב וזה עוזר לנחישות ולכוחות הנפש שאני מגייסת.

ביד רועדת

הזמנתי תור לרופא

והיד רעדה משתי סיבות

הראשונה היא שאני מסיימת ללמוד באותו היום כשעה וחצי לפני התור, במרחק שעה נהיגה.

והשניה היא שנוח לי פתאום עם ההפסקה, כלומר בעסה לי שאני לא מתקדמת והסיכויים לא מתקרבים אבל נוח לי בלי להחדיר לגוף דברים, בלי מעקבים כל יומיים, בלי התרוצצויות נוספות על הרגילות, בלי לחשב ולעשות סקס כי חייבים.

ובכ"ז, הרצון לילד ניצח, בשלב הזה, אני תוהה כמה פעמים עוד הוא ינצח, והאם ריטואל הסבבים ינציח את עצמו ורק הפסקה כל כך גדולה (מאוגוסט אני בהפסקה) היא שגורמת לי פתאום לרצות לחזור לחיים נורמליים, גם במחיר אי הריון.

סתם פלסף באישון לילה, לקול הגשם היורד

שלילי

אז ברביעי הבא עושים צילום רחם.

כשאעבור אספר לכם אם זה נורא כמו שחלק מהשמועות אומרות

(רק קחו בחשבון שסף הכאב שלי נמוך מאוד).

בעיה ראשונה:

יש לי באותו היום מבחן, מועד ב', ואין אופציה לדחות את הצילום (עושים רק פעם בשבוע, וחייבים לעשות כשכבר אין דימום אבל לפני היום ה13 למחזור), אני עוד לא יודעת מה אעשה.