מבחנים כרגעי אושר

כל הזמן המחשבות מטרידות את המוח שלי.

לא מצליחה להתנתק (אין לכן מה להציע רעיונות, זה לא מרפה ולא משנה מה, ניסיתי בערך הכל)
זה תמיד היה ככה, כלומר אחרי הסבב הראשון שבו כולם אופטימיים לאללה ובטוחים שהם אוטוטו יוצאים מהעולם הזה.
מי שצודק - סבבה לו, אבל השאר נשאבים עמוק פנימה.

אבל הפעם זה הרבה יותר חזק, כי בחיים לא חשבתי שההתחלה יכולה להימתח ככה כמו מסטיק בזוקה שכל הטעם שלו פג כבר לפני שבוע והוא עדיין נלעס.  

רק במבחנים אני מצליחה להתנתק לגמרי ולא לחשוב על מה קורה לגוף שלי באותו הזמן, אלו רגעי השיכחה הנדירים שלי.
ספרים גם עוזרים, אני לא אכחיש, אבל באופן מוזר המבחנים מוצלחים יותר בלהעביר אותי לעולם שכולו נפש/ידע/רוח ולהתנתק מהגוף לגמרי, אולי כי בספרים מסופר על גוף ובמבחנים הוא פחות מופיע, לא יודעת, לא בטוח בכלל.  

אבל ללמוד למבחנים... זה ממש בלתי אפשרי.    

ידע זה כוח

ביום שישי היתה הכתמה אחת, מן רמז מקדים למחזור, ביום ה11 לאחר לקיחת הדופסטון, במקום ביום ה5.

בשבת התפתלתי מכאבי מחזור (אל חשש, אדוויל אחד והייתי בסדר שוב) אבל הדימום היה חלוש

אותו דימום המשיך גם ביום ראשון אז אחרי שחשבנו על זה החלטנו לבוא לתור שקבעתי להבוקר.

לפני התור המחשבות היו ככה: או שזה מחזור, ואז היום זה היום השלישי, והרופא יגיד להתחיל.

או שהוא יעשה אולטראסאונד ויאמר מה קורה, מקסימום אפילו נספיק בדיקות דם, כי יש בדיקות עד 8:30 והתור היה ב8:07.

אז באנו ואכן כמו שציפיתי מצאתי את עצמי על הכיסא לאולטראסאונד, ואז התגלה הממצא המפתיע הבא:

יש לי רירית בעובי כ9 כלומר רירית מכובדת מאוד (לשם השוואה רירית פחותה מ6 נחשבת בעייתית כי קשה לעובר להשתרש בה, כלומר מ7 ומעלה היא נחשבת ליפה) וזה אומר שמחכה לי בעתידי הקרוב עוד דימום או במילים אחרות מחזור רציני ולא הבדיחה שאני חווה כרגע.

כלומר כל מה שירד מיום שישי זה לא זה, סתם הקדמה למחזור או משהו.

הרופא אומר שאני עדיין בטווח התגובה הנורמטיבי לדופסטון (עד שבועיים מהכדור האחרון, מחר זה יהיה שבועיים) ושאין הסבר למה תמיד הגבתי אחרי חמישה ימים (מה שקורה לרוב הנשים) והפעם בקצה הטווח, ככה זה (כמו שאתן שבות ואומרות - רפואה אינה מדע מדוייק).

בקיצור ביום רביעי בדיקת דם ועוד אולטראסאונד ואז יהיו הוראות ושאני לא אדאג כי אפשר להתחיל את הזריקות גם ביום החמישי ולא השלישי ושומדבר לא קורה.

מה שאותי מדאיג זה המחזור, כמובן, לא מדאיג-מדאיג אבל אני כבר יותר משבועיים עם כאבי מחזור קלים ועליהם נוספו ביום שבת וגם היום כאבי מחזור חזקים וזה עדיין לא המחזור עצמו, אז מה מצפה לי בהמשך?

מצד שני סוףסוף יש התחלה של כיוון, אז אני אתחיל להזריק ברביעי, או בחמישי או בשישי, אבל כבר רואים את ההתחלה באופק, והרי את כל זה אני עוברת כדי שתהיה התחלה, לא?

(כלומר בגדול אני עוברת את כל זה כדי שיהיה תינוק אבל בשביל תינוק צריך הזרעה ובשביל הזרעה צריך זריקות וסוף סוף רואים באופק את התחלת ההזרקות).

אני חייבת להודות שמלאי הסבלנות שלי עומד על אפס ושאיכשהו אני צריכה להתנתק מכל זה ולהתרכז בשני המבחנים שמחכים לי מחר.

אירוני

אחד הדברים שאנשים אומרים לי שוב ושוב זה לנסות להפיק את המירב מהמצב הקיים.

למשל, תשקיעו בזוגיות, זוגות עם ילדים די מזניחים את הצדדים האלה.

או למשל, לפחות את יכולה להתרכז בלימודים, עם ילדים לא תוכלי לעשות תואר.

אבל אלו האמירות הכי אירוניות שיכולות להיות, ולפעמים הן ממש פוגעות.

קודם כל כי מי שאומר את זה מולך מצפה שתחייכי ותכירי תודה, לפעמים התחושה היא שהבנאדם ממש מצפה לראות אותך קופצת מאושר כי בא הקץ לסבלך, וזה מטופש.

אבל יותר מכל, כי האמירות האלה ממש לא נכונות.

1. אין כמעט זוג שטיפולי הפוריות לא פוגעים בזוגיות שלו.

חלק אולי לא יודו בכך, אבל זה לא אנושי שלא להיות מושפעים מטיפולים בהם הרופא אומר לכם מתי כן ומתי לא לקיים יחסים, ממצבים בהם האישה מפוצצת הורמונים ובקריז על כל העולם, מלתת כל פרק זמן די קצוב זרע בצנצנת למעבדה, מלראות את זוגתך פרושת רגליים על כיסא הגניקולוג בעוד הוא חופר פנימה במקום שאמור להיות רק שלך ושלה, מהצורך להיות ערב ערב בבית בשעת ההזרקה ולכן אין שום תוכניות לבילוי, אפשר להמשיך אבל נראה לי שהעקרון מובן.

אז לומר שהחוסר בילדים מאפשר לנו להעמיק את הקשר הזוגי ולשפרו? זה אבסורד ענק!!!

2. ניסיתם פעם ללמוד למבחן בקורס בו על כל שלושה שיעורים שהגעתם החסרתם שיעור? ניסיתם פעם ללמוד למבחן בקורס עם חומר קשה כששלושה שיעורים רצופים לא הגעתם?

מה שאנשים נוטים שלא להבין כשזה מגיע לטיפולי פוריות זה כמות הזמן והמגבלות שהטיפולים גורמים בחיים, כשצריך כל יומיים-שלושה להגיע פעמיים ביום למעקבים, ככה במשך כשבועיים, וזה נגמר בהזרעה - עניין של לפחות ארבע שעות, אז אין זמן להתרכז בכלום ומפספסים המון, עבודה, לימודים, שינה, מה שזה לא יהיה. וזה עוד מצב טוב כי בהפריות מדובר על הרדמות והחזרות וזמני התאוששות ולשכב אחרי שמקבלים תמיכה ומה לא.

וכל זה בלי שנכנסנו בכלל לעניין הנפשי, לכמה הטיפולים ממלאים כל רגע פנוי של מחשבה, לכמה קשה להתרכז לפעמים בחומר הנלמד ולא במה שעובר על הגוף שלך באותו הרגע.

וישנם גם ההורמונים, שמשפיעים ולא לטובה על מצבנו הנפשי והאינטלקטואלי (אני לא מתכוונת לטמטמת כמו בהריון אבל כשאת רק שקועה בשאלה "האם הכאב הנוכחי הוא טבעי למה שאני לוקחת או שהוא משהו חריג שמצריך טלפון לרופא?" את לא שקועה במה שהמרצה אומר), ותופעות הלוואי שמשביתות לפעמים ומה לא...

תפנימו, אנשים, טיפולי פוריות פוגעים בכל מרקם החיים ולא, אין להם שום צד חיובי בפני עצמם.

פינוק מושחת יומי

אז אחרי שחוסר הוודאות לא הובהר ואחרי עוד מבחן שסיימנו (הפעם בתקווה לא להגיע למועד ב') יש לי כמה שעות טובות לשרוף (ככה זה כשמתחלקים עם הבעל באוטו אחד ועדיף לחכות לו ולא לסוע בתחבורה ציבורית).

התכנון הוא לקרוא ספר למבחן של עוד שבוע, משהו כמו שעתיים (הערכה בלבד) שזה יביא אותנו ל12:30 (בהנחה שעוד חצי שעה אני מתחילה איתו) ואז לאכול צהריים פה באונ', שזה עוד איזה חצי שעה בערך (13:15, נגיד) ואז לא יודעת מה לעשות ובמשהו כמו 15:00 לסוע לתל אביב הגדולה לנחלת בנימין.

אני לא רוצה לסוע לפני זה כי שכחתי להביא קרם שיזוף ושמש ממש לא בריאה לי (יעידו כל הצלקות מהורדת נקודות החן) אבל אל דאגה אני בטוח אמצא מה לעשות בשעתיים שיש לי.

אני מניחה שבערך ב16:00 אני אגיע להסתובב וכבר תהיה פחות שמש, והבעל יאסוף אותי לא לפני 17:45 שזה די והותר זמן.

וגם אחלה פינוק, כמובן.

אומנם אין לי גרוש לקנות משהו אבל גם ההסתובבות עצמה מאוד מהנה ונעימה, אני מתה על הפיצ'פקס האלה ולפעמים גם שואבת רעיונות (אבל בקושי מבצעת, יש לי אולי נפש יצירתית אבל ידיים שמאליות).

זהו, פינוק קטן לפני שאני נבלעת לתוך הררי הלימודים, יש לי שלושה מבחנים בשבוע הבא, כולם בין יום ראשון לשלישי, אח"כ יומיים לעבודה (רביעי וחמישי) ושוב להתכונן למבחן, לפחות ההוא יהיה האחרון (אלא אם אמצא עצמי עם מועדי ב', מה שבהחלט ייתכן) ואני גם חייבת להגיש עבודה אחת.

בהקשרי חיפוש עבודה

הבנאדם ההוא בקושי התחיל לגלגל דברים, כאמור.

אבל נחתה עליי עוד הצעה למשהו מאוד חלקי (יומיים-יומיים וחצי), הצעה הרבה יותר וודאית (כלומר אם אני רוצה זה שלי)

נראה מה יהיה, ההצעה מעניינת וקרובה אבל כאמור היא חלקית ואני מחפשת משהו יותר מלא, מצד שני אולי אמצא משהו חלקי נוסף והכל יסתדר.

נחכה ונראה.

הנסיבות מחייבות
התכנון היה לא להראות פה את הפנים עד אחרי המבחן של מחר, שמפאת הנסיבות (היום היה מבחן ענק) עוד לא סיימתי ללמוד אליו.
אבל הנסיבות של הטיפול יותר דחופות לי.

משום מה אין לי מחזור
הוא כבר היה מזמן צריך להופיע ואין אפילו סימנים מקדימים.

הרופא לא התרגש בשיחת הטלפון שעשיתי אליו, הוא אמר שאם עד סופ"ש לא יהיה כלום - לבוא אליו ביום ראשון (לא ברור לי איך כשגם ביום ראשון יש לי מבחן אבל ניחא) ושאם המחזור יגיע אז כרגיל, שאני אתקשר.

בנתיים אני די מתחרפנת מהאי ודאות והחוסר בהירות במצב, אפילו קניתי ערכה ביתית וגיליתי שאני (כמה מפתיע) לא בהריון כך שזו לא יכולה להיות הסיבה לאי הגעת המחזור, ועד הסופ"ש זה המון זמן, הייתי אמורה לקבל בשבת או בראשון!!!

מוזר, מאוד מוזר
שאלתי בפורום אבל לאף אחת לא קרה משהו כזה (תגובה מאוחרת מהרגיל עבורה לדופסטון)
אז זה מה שמטריד אותי היום - שלא ברור לי למה לכל הרוחות אני לא מגיבה כרגיל.

גם קשה להתרכז ככה בלימודים וגם עבר עליי יום די מעפן, הבחינה היתה כצפוי ארוכה וקשה והיד שלי כואבת מהכתיבה, עשינו בדרך לבחינה תאונה עם האוטו וממש אין לנו כסף לשלם עליה (רק פחחות אבל זה מעל 1500 ש"ח ייצא) חם ואני משתגעת כי אין אצל ההורים שלי למעלה מזגן (אני אצלם כי הם גרים יותר קרוב לאוניברסיטה וכשיש שני מבחנים ברצף הגיוני כבר לישון פה) וההוא מהצעת העבודה עוד לא טרח בכלל לברר אם אפשר ומה בדיוק... ואני די בונה עליו (אמרתי לבוסית שבתנאים הקיימים אני לא רוצה לנסות אפילו לעבוד שנה הבאה), בקיצור קצת סמטוחה.

באופן מוזר המצב רוח בכ"ז טוב רק אין לי ראש ללמוד...שמור   בטל