סוד כמוס לפרה ולסוס
(לא, אני לא בהריון, אבל תודו שלמקרא הכותרת בלבד זה עבר לכם בראש...)
 
לא טרחתי לראות את "הסוד" אבל הסבירו לי את העקרון - היקום מביא לך רק את הדברים שאתה מושך אלייך ולכן אתה צריך להזמין דברים שאתה רוצה ולא לחשוב שאתה מפחד מדברים מסויימים כי ככה רק תמשוך אותם.
 
שטויות, אני חושבת, כלומר מעולם לא חשבתי שיהיה לי סרטן, מעולם בכלל לא חשבתי על סרטן, כלומר איזה בן עשרים+ חושב על סרטן אלא אם מישהו קרוב אליו מת מזה? ואף אחד קרוב אליי לא מת מסרטן.
ובכ"ז, בגיל 25 התגלה אצלי סרטן, תפסנו אותו קטן קטן, חיסלנו אותו בשני ניתוחים וללא צורך בכימותרפיה או הקרנות.
 
דווקא אחרי די חששתי ממנו, נראה לי שזה די מובן, בעיקר כשלקחו לי עוד ביופסיות בדיוק 5 שנים אחרי, הייתי בטוחה שהבנזונה יתפוס אותי שוב שניה לפני שאני מוכרזת כבריאה ותקינה, והוא לא הגיע, כנראה שגם הוא לא ראה את הסרט.
 
באותה צורה ממש מעולם לא חששתי מקשיים להרות, איפשהו בהתבגרותי הבנתי שזה לא נורמלי שהמחזור לא סדיר ובפעם הראשונה שעשו לי בדיקת הורמונים חבר שלמד רפואה הסביר לי שיש לי יותר מידי הורמונים של גברים, אחרי כשנתיים שאלתי כבדרך אגב את רופא הנשים והוא אמר שכשארצה אבוא אליו ויהיה בסדר, בביקורת שגרתית לפני החתונה שאלתי את הרופא (זה כבר לא היה אותו אחד כי עברתי דירה) והוא אמר שאקח כמה כדורים ולא יהיו בעיות, אז ככה חשבתי שזה יתנהל, קצת יותר מסובך מהרגיל אבל לא ברמה רצינית, דמיינתי לעצמי משהו כמו לקחת אקמול (טוב, ברור שלא אקמול-אקמול אבל אני מתכוונת שלא עלה בדעתי שלכדורים יש עוד השפעות לוואי מורגשות מעבר לרצויות) ולהמשיך את שאר החיים כרגיל.
 
טוב, מי שפה לא בפעם הראשונה יודע עד כמה זה רחוק מהמציאות...
 
מישהי שעובדת איתי והיה לה סרטן השד התייחסה לאמונות האלה ככה: "קל מאוד לחשוב שהתת מודע יביא לך כל מה שתרצה, עד שאתה עובר משהו רציני בחיים", וזה נכון, מי שחי את החיים הרגילים, גדל, מתחתן, יולד, בריא בהתאם לגילו, עובד, מגדל ילדים וכו' - קל לו לשגות באשליות שיש לו יד וחלק בכך שחייו נמצאים בשגרה מתוקה, רק כשמשהו מתפוצץ לך בפנים אתה מבין עד כמה השליטה שלנו על חיינו קלושה.
 
ואחרי שאמרתי את כל זה תסבירו לי איך יום אחרי שארגנתי שני חדרים בבית וגרמתי לאישי לתלות איזה 10 תמונות סופסוף הגיעו שידות המיטה שאנחנו מחכים להם כ"כ הרבה זמן???
שמור   בטל

כרגיל יש לי כל מיני מיחושים מוזרים

שאני אף פעם לא יודעת אם הם קשורים לכמות ההורמונים שלקחתי, או אולי מרמזים משהו על התוצאה, או שאין להם שום קשר בכלל לסבב או אולי חלקם די טבעיים רק שברגיל בנאדם לא מסתובב ושואל את עצמו כל חצי שעה אם הבטן מרגישה לו כרגיל.

(האמת שלמדתי משהו אחד מאפיזודת כאבי הבטן שהיו לי וזה שכשהבטן (או כל איבר אחר) מרגישה כרגיל אתה פשוט לא חושב עליה וזהו, כשהיא חוזרת לכאוב אתה קולט שבעצם שבוע שלם היא הרגישה נורמלי, אז כנראה שהיא באמת מרגישה קצת לא נורמלי, הבטן, אבל בהחלט ייתכן שהתחושות עדיין לא קשורות בהכרח לסבב).

חוצמזה אני עייפה פחד אבל זה בטוח קשור להורמונים השונים וגם ללו"ז המטורף שיש לי בין כה וכה.

ביום שלישי אני סוף סוף עושה את בדיקת הדם, נראה לי שאני אצרף אליה בדיקות דם תקופתיות שאני צריכה, ובגלל שהרופא שלי בחופש אני אעשה אותה פה ביישוב וכאמור אדע את התוצאות רק אחרי יום+, בגלל הצורך לחכות כל כך הרבה לתוצאות אני מתכוונת לעשות את בדיקת הדם בדיוק שבועיים אחרי ההזרעה ולא לחכות עוד יום-יומיים כמו שעשיתי בפעם שעברה, וגם בגלל שלמדתי מהסבב הקודם שהגעת או אי הגעת מחזור לא קשורים בכלום לתוצאות בדיקת ההריון.

כבר סיפרתי לכם שכל יום בערך אני שומעת על עוד מישהי בהריון? היום עדיין לא אבל אתמול היתה אחת, ושלשום גם וכך הלאה... מקווה שגם אני "אדבק" בזה.

האמת, אני די פסימית הפעם, לא שזה לא יגרום לי לאבד את כל העשתונות למראה תשובה שלילית, אבל איכשהו אני פחות מתעסקת עם הנושא ופחות חושבת עליו והרבה פחות מתרגשת, אולי כמו שהתשובה השלילית הראשונה היא הכי קשה ככה גם ההזרעה הראשונה היא הכי אופטימית ואולי זה משהו אישי יותר או סתם נובע מכל הלחץ הכללי שיש עליי בימים אלו, לא יודעת.

שאלה טכנית:

איך גורמים לקטגוריות להיות ממויינות לפי א,ב ולא לפי כמות הפוסטים?

בשורות, בשורות (אבל לא שלי)

לי יש עוד שבוע ויומיים לחכות.

ומסתבר שהרופא שלי יהיה בחופש (הוא לא טרח לספר לי... הוא באמת היה נראה טרוד לגמרי בכל הפעמים האחרונות שהייתי אצלו, גם הבעל אמר ככה ביום ההזרעה) אז אני אעשה את הבדיקות פה ואדע רק יום שלם או אפילו יום וחצי אח"כ את התוצאה .

בכל אופן, גיסתי הצעירה הודיעה שהיא בהריון, זה ההריון השני שלה מאז שאני מנסה  אני שמחה בשבילה אבל מאוד עצובה בשבילי ובעיקר אני ממש ממש ממש מקווה שהפעם זו הפעם כי אני ממש אשמח אם לילד שלי יהיה בן/ת דוד בגילו/ה.

טוב, לפחות הפעם זה לא כל שלושת הגיסות הנשואות בהריון באותו זמן, כמו שקרה לפני כשנתיים.

(גם כן נחמה).

אני לא מרגישה כ"כ טוב בימים האחרונים, כל פעם זה משהו אחר - כאבה לי היד, אח"כ מתתי מעייפות, אח"כ שלשלתי.

לא יודעת מה כל זה והאם יש קשר בין האחד לשני לשלישי ובין כל אלו להזרעה.

מה שכן, אני יודעת שמספר הכדוריות הלבנות שלי תמיד עולה בזמן ההזרקות אז אולי הגוף כ"כ עסוק בלהילחם לחינם שהוא שוכח להילחם בדברים החיצוניים וככה אני תופסת כל דבר שעובר בסביבה.

אין פואנטה לפוסט הזה.

ב18/2

עשיתי את הניתוחון האחרון (נכון לעכשיו) להוצאת נקודות חן, שלשום החלים המקום האחרון באופן סופי, מה18/2 עד היום חלק מהגוף שלי היה חבוש כל הזמן, ותוך כדי עברתי סבב והזרעה שנכשלו, וגם גילו שתולעים עשו לי את רוב בעיות המעיים ועשיתי מבחנים ועבדתי בעבודה ומה לא.

יותר אני לא עושה ניתוחים כאלה אצל הרופא הזה, אמרו לי שיש רופא אחר שעושה תפרים הרבה יותר טובים ומחזיקים, בניגוד לאלו שהתפרקו די מהר.

חג האביב

גרם לי להתחדש גם בבלוג, בעיצוב אביבי במיוחד.

בחג עצמו היה נחמד, לא היו ילדים בסדר, אבל יהיו לא מעט ילדים בחינגה שמתוכננת לשבת בערב, מקווה לשרוד ולהנות.

יש לי שעורה בעין, איכס

אני וגיסתי מצד הבעל מסוכסכות יותר מאי פעם, בעצם זה לא לגמרי נכון כי היתה תקופה שלא דיברנו בכלל, ועכשיו אני בכלל לא בטוחה שהיא קולטת שאני מתחמקת ממנה, אבל זו פעם ראשונה שההתרחקות בינינו מתחילה ביוזמתי, לא נורא, היא בהחלט לא חסרה לי וטוב לי יותר בלעדיה.

אמא שלי בכלל לא הגיבה על כשלון הטיפול, לא אמרה שום מילה, אז נכון שבפעם הקודמת שחלקתי איתה את עובדת הכשלון ממש לא אהבתי את התגובה שלה וגם אמרתי את זה (טוב, איך הייתי אמורה להגיב על "נו, ציפית להצליח בפעם הראשונה?" סתמי וחסר רגישות?) אבל זו לא סיבה לא להגיד אפילו "אני מצטערת בשבילך" או משהו שכזה.

מצד שני לפעמים אני מרגישה כאילו אני דורשת יותר מידי מהעולם, לא רוצה שילכו לידי על ביצים אבל גם כועסת על רוב התגובות של אנשים.

בשבת יש לי יומולדת, החגיגות יידחו קצת מכל מיני סיבות, אבל חמי וחמותי יאכלו איתנו צהריים ובערב כאמור מתוכננת חינגה אבל לא לכבודי, סתם ככה לכבוד החופש ושכל הבנידודים מגיעים להורים בעיר אחת (אנחנו לא אבל נגיע במיוחד, לא נורא), מקווה שיהיה כיף.

אני כבר לא מבקשת מתנה תינוק, זה מה שביקשתי שנה שעברה וכמו כל שאר המתנות שביקשתי שנה שעברה - גם זו לא התגשמה.

מה שכן, אני מקווה שהכוכבים משתנים ושאת כל הנאחס אצרור ואשאיר בשנה שנגמרה ולקראת היום הולדת אקבל את חיי בחזרה, אני רוצה שבועיים בלי לראות אף רופא, חודש בלי שום כאבים בשום מקום, שנה בלי בכי, יש דיל?

(כאילו אני לא יודעת שעוד שבוע אני צריכה לראות את רופא העור, שהפצעים מהניתוח האחרון עוד לא העלו ארוכה ושהרבה בכי מחכה לי גם בשנה הקרובה, למי אכפת ממה שאני יודעת, מגיעה לי קצת אופטימיות לכבוד האביב, לא?)