אני צריכה עיצה

מאז אוגוסט לא עשיתי שומדבר בהקשר של טיפולי הפוריות כי אחרי צילום הרחם התחילו לי בעיות מעיים שונות והרופא אמר שאין טעם להתחיל טיפול עם כאבי בטן לא ברורים מכיוון שאח"כ לא נדע אם הכאבים מגיעים מהבעיות או מהזריקות (מה גם שמתוכנן פרוטוקול חדש אז בכלל קשה לדעת מה תהיה ההשפעה).

בכל אופן הבעיות הסתבכו והלכו ולאחרונה הגיעו למסקנה שכנראה שיש לי תסמונת המעי הרגיז, כדי לוודא הייתי צריכה לעשות שתי בדיקות, אחת שכבר נעשתה אבל תוצאה סופית של הביופסיה עוד לא הגיעה, והשניה (רגישות ללקטוז) שאעשה רק בתחילת פברואר.

את התור החוזר לגסטרו יקבעו לי למתישהו בסוף החודש הזה (מהמרפאה קובעים ומודיעים כך שאין לי יכולת השפעה על התאריך) ואני מניחה שאז אשמע את התוצאה של הביופסיה וגם מה עושים הלאה עם האבחון של המעי הרגיז.

בכל אופן אני תוהה אם להמשיך ולהמתין לפני שאני חוזרת לרופא הנשים, האם יותר חכם לעשות קודם את בדיקת הלקטוז והאבחון הסופי ולשמוע מה עושים כדי להרגיש טוב יותר ורק אח"כ להתנפל בחזרה במרץ על טיפולי הפוריות או שחבל על הזמן שנמתח לו עוד ועוד והגיע הזמן לחזור ולעשות סבב - שאני מאוד רוצה לחזור ולעשות כבר.

עוד שני דברים שצריך לשקול זה שהייתי מאוד חולה בחודשיים האחרונים וגם עכשיו אני לא מאה אחוז, אז אולי שווה לקחת איזה שבוע-שבועיים של בריאות לפני שמכניסים את הגוף שוב למערבולת.

האחות במרפאה שלי (לא מרפאת נשים אבל היא מעולה מעולה) חושבת שכדאי לחכות לאחרי הלקטוז שיש בזה הגיון אבל מה שאני חוששת זה שעשרה ימים אחרי בדיקת הלקטוז אני עוברת ניתוח מקומי להורדת שלוש נקודות חן ולפעמים אחרי הניתוחים האלה קצת קשה לזוז ולבצע דברים כמו נהיגה ואי אפשר לדעת מראש איזה נקודות יגבילו ואיזה לא ובכלל נראה לי די מדכא לעבור במקביל גם תהליך כזה (שבו במשך שבועיים מטפלים יום יום בפצעים הפתוחים ורק אח"כ מוציאים את התפרים וחוזרים לחיים נורמליים) וגם סבב חדש של זריקות, כשהפעם אמורים להיות שני סוגים שונים של זריקות.

בקיצור, יש למישהו אולי עיצה כי אני מרגישה די אבודה...

כנראה שיש לי מעי רגיז

מחרתיים עושים לי בדיקות בבי"ח (לא זה בו אושפזתי, אחד גדול יותר), הבדיקות נשמעות קצת ג'יפה אבל אחרי צילום הרחם נראה לי שקטן עליי.

אחרי הבדיקות ידעו יותר בוודאות מה יש לי, אבל ההימור של הרופאה היא תסמונת המעי הרגיש (או הרגיז, לפעמים כותבים ככה ולפעמים ככה, אין לי מושג למה)

כך או אחרת אני מקווה שבינואר אוכל לשוב לטיפולי הפוריות!

אצלנו עושים סקס יום כן יום לא

היום לא*

כשזוג נורמטיבי רוצה להתחיל לעבוד ברצינות על ילדים, כלומר לא רק להפסיק להשתמש באמצעי מניעה ולחכות שהטבע יעשה את שלו מתישהו, ממליצים להם לשכב בכל יום שני, או במילים אחרות יום כן ויום לא, ככה הזרע נשמר במצב טוב והסיכוי לפספס ביוץ הוא קטן, זוג ללא בעיות אמור להצליח תוך כחצי שנה להפיק ככה הריון, תוך שנה מקסימום 85% מהזוגות יהרו, אם הם ישמרו על התזמון של יום כן ויום לא.

כידוע, אנחנו לא זוג נורמטיבי, כלומר - הוא כן אבל אצלי הביוץ ממש לא סדיר, מצד שני המקצב של יום כן ויום לא אמור לעבוד גם על פוליציסטיות שמבייצות מדי פעם, כלומר אם לאורך זמן נעשה סקס אחת ליומיים מתישהו יבואו ביוצים ומתישהו נצליח גם להרות, זה אולי ייקח ארבע שנים ולא שנה אחת אבל זה יקרה, למעשה אם זוג כלשהו יגיע לאי בודד וינסה באופן הכי טבעי בעולם יש לו 98% סיכוי להצליח בסופו של דבר, כלומר רק 2% מהזוגות חייבים את עזרת הרפואה, אצל כל השאר מדובר בפשטות על קיצור תהליכים.

כבר ארבעה חודשים שאנחנו לא בטיפולים, בגלל בעיות בריאות שונות ומשונות שלי, ארבעה חודשים בהם אני כמובן לא לוקחת אמצעי מניעה, במהלך אותם ארבעה חודשים היו לי שני מחזורים, אחד בסוף סבב טיפול והשני "טבעי", אם היינו עושים סקס כל יומיים יש סיכוי שהייתי נכנסת להריון במהלך ארבעת החודשים האלה או החודשים שעוד יבואו עד שבעייתי הרפואית תיפתר ואחזור לסבבים.

הבעיה היחידה היא שבשביל זה כדאי לקיים יחסי מין בתדירות יותר תכופה ממה שאנחנו מקיימים, בקצב שלנו גם בלי בעיות ביוץ להיכנס להריון היה סוג של מזל, על אחת כמה וכמה עם הבעיות שיש לי.

הוא טוען שהוא רוצה לא פחות ממני, אבל בסופו של יום היוזמת היא בעיקר אני והוא לא תמיד נענה, עד כדי כך שאני לא יוזמת בכל פעם שאני רוצה, כבר לא נעים לי לשמוע את ההתחמקויות.

תוסיפו לזה לא מעט ימים של הרגשה רעה שבאמת מונעת ותגיעו למצב שלנו, תסכול מיני וזוגי מתמשכים שמתערבבים בתחושת התסכול הפיזי על המחלות ועל אי הכניסה להריון.

אין לי פואנטה, כלומר היתה אבל ברחה לי, סורי.

* פעם היו נפוצים שלטים כאלה בקשר לעישון.

8 מבחנות של דם

ועוד תרביות של כל מיני הפרשות גוף, את כל זה שלחתי הבוקר בתקווה שימצאו למה חזרו לי בעיות העיכול ומתי לכל הרוחות אני אוכל לחזור לטיפולים.

כל העניין הזה כבר נראה לי לא מציאותי, כאילו לעולם לא אצליח לעשות עוד סבב ולעולם לא יהיה לי ילד.

ושוב אני דוחה בשבוע

מטעמי "אני חולה עכשיו והרופא לא ירשה לי להתחיל סבב חולה"

נמאס לי לגמרי!