פורנו?

כבני תרבות אמריקה כולנו מכירים את הסצנה בא הגבר נאלץ לתת דגימות זרע - שולחים אותו לחדר לבן וקטן שבמקרה הרע מלא במגזינים אירוטיים ובמקרה הטוב יש בו גם טלויזיה ווידאו עם פורנו כזה או אחר.

ראינו את זה ב"תשכחי את פאריז" ועוד סרטים, ראינו את זה גם לאחרונה ב"אקסטרה הוט" גם ב"naked Josh" וגם ב"what about Brian" ובטח בעוד סדרות.

אבל האם זה המצב במציאות?

טוב, אני לא יודעת מה המצב באמריקה או באירופה, אני אפילו לא יודעת איך זה בשאר הארץ, אבל אני יכולה לספר לכם איך זה נראה בסורוקה, וזה נראה רע, מה זה רע? זוועה!

לפני שנה וחצי נשלחנו לשם ע"י הרופא, לוודא אם הכל תקין אצל בעלי, נסענו ביחד, אחרי התנזרות של שבוע (ככה אמרו ההוראות), הגענו בקושי רב למעבדה (היא לא סומנה בשום מקום וכשכבר מצאנו את הבניין לא מצאנו את הכניסה אליו, בסוף נכנסנו דרך איזו דלת שדרכה מישהו יצא לעשן ואז ירדנו כמה קומות עד למרתף) שם קיבלנו קופסת פלסטיק קטנה, צרור הוראות ומפתח לשירותים שממול.

השירותים שממול הם שירותים ציבוריים, באמצע בית החולים, שיש להם גם מפתח שאיתו אפשר לנעול - וככה עשינו, הרצפה היתה מלוכלכת, הכיור מלא ניירות, את האסלות עצמן לא בדקנו, בקיצור - אתם יכולים לדמיין את המראה הכללי.

בתוך כל זה בעלי היה צריך לגרות את עצמו עד פורקן... לא היו חוברות, לא היתה טלויזיה, לא היה אפילו כסא לשבת עליו (אלא אם רצינו לשבת על האסלה או על הקרש, בעצם אולי אפשר היה לשבת גם על הכיור...), למזלו אני הייתי שם אבל העובדה שתוך כדי המלאכה אנשים ניסו להיכנס לשירותים, גילו שנעול, טלטלו שוב ושוב את הידית בתקווה שהיא רק תקועה ולעיתים גם דפקו על הדלת לא ממש הקלה על הסיטואציה.

בסופו של דבר הוא עמד במשימה, הזרע נבדק והתוצאה היתה תקינה, אבל מבחינת המבוכה - זו היתה נקודת השפל של טיפולי הפוריות שלנו עד כה.

אני לא יודעת איך זה ייראה כשנעשה הזרעה, מה שלא יקרה בסורוקה, האם שם יהיו תנאים הולמים יותר או שאולי תהיה אפשרות למלא את הצלוחית עוד בבית (זה לא היה מעשי במקרה של הבדיקה מפאת המרחק), אני מקווה שזה יהיה סביר יותר, גרוע יותר זה בטוח לא יהיה...

ואני עוד חייבת לכם עדכונים יותר עכשווים אבל אני חייבת לרוץ עכשיו לאוניברסיטה אז אולי בערב.

ושוב אני דוחה בשבוע

מטעמי "אני חולה עכשיו והרופא לא ירשה לי להתחיל סבב חולה"

נמאס לי לגמרי!

התלבטתי, התלבטתי ובסוף החליטו בשבילי

כאמור בפוסט הקודם עשיתי תור להיום, אחרי התלבטות.

אתמול התקשרו מהמוקד לומר שהיום הרופא לא יהיה ושדוחים את התור שלי לשבוע הבא...

לא יודעת אם אני שמחה או עצובה.

ביד רועדת

הזמנתי תור לרופא

והיד רעדה משתי סיבות

הראשונה היא שאני מסיימת ללמוד באותו היום כשעה וחצי לפני התור, במרחק שעה נהיגה.

והשניה היא שנוח לי פתאום עם ההפסקה, כלומר בעסה לי שאני לא מתקדמת והסיכויים לא מתקרבים אבל נוח לי בלי להחדיר לגוף דברים, בלי מעקבים כל יומיים, בלי התרוצצויות נוספות על הרגילות, בלי לחשב ולעשות סקס כי חייבים.

ובכ"ז, הרצון לילד ניצח, בשלב הזה, אני תוהה כמה פעמים עוד הוא ינצח, והאם ריטואל הסבבים ינציח את עצמו ורק הפסקה כל כך גדולה (מאוגוסט אני בהפסקה) היא שגורמת לי פתאום לרצות לחזור לחיים נורמליים, גם במחיר אי הריון.

סתם פלסף באישון לילה, לקול הגשם היורד

עוד דחיה

אומנם אני במחזור וזה זמן אידיאלי אבל הרופא אמר שעם כל בעיות הבריאות שיש לי זה ממש לא יהיה חכם להתחיל עכשיו סבב, בעיקר כשיש לי בעיות מעיים והוא אומר (ואני די מסכימה) שאם נתחיל טיפול ויהיו כאבי בטן אני לא אדע מה מהכאבים קשור לבעיות ומה לטיפול וחבל ששוב נסתבך כמו בפעם הראשונה וכאלה. אוף! אני יודעת בשכל שזה הכי חכם והאמת שבדרך לרופא הבעל ואני דסקסנו את הנושא ושערנו שזה מה שיקרה אבל עדיין מבאס קצת, לדחות שוב. מצד שני אני בעצמי התכוונתי לדחות את התור (לפני שהמחזור הגיע) וטענתי שאני צריכה להרגיש לפחות שבוע-שבועיים בריאה לפני שאני שוב מכניסה את הגוף לטיפולים ובלגנים, אני יודעת שאני כמעט לא עומדת פיזית בכל מה שעובר על הגוף שלי וגם נפשית נמאס לי מלראות כ``כ הרבה רופאים וכאלה אז ברור לי שזה כן חכם לדחות, רק שאני מרגישה מטופש שכבר שנה אנחנו בטיפולים ואפילו להזרעה עוד לא הגעתי.