כרגיל יש לי כל מיני מיחושים מוזרים

שאני אף פעם לא יודעת אם הם קשורים לכמות ההורמונים שלקחתי, או אולי מרמזים משהו על התוצאה, או שאין להם שום קשר בכלל לסבב או אולי חלקם די טבעיים רק שברגיל בנאדם לא מסתובב ושואל את עצמו כל חצי שעה אם הבטן מרגישה לו כרגיל.

(האמת שלמדתי משהו אחד מאפיזודת כאבי הבטן שהיו לי וזה שכשהבטן (או כל איבר אחר) מרגישה כרגיל אתה פשוט לא חושב עליה וזהו, כשהיא חוזרת לכאוב אתה קולט שבעצם שבוע שלם היא הרגישה נורמלי, אז כנראה שהיא באמת מרגישה קצת לא נורמלי, הבטן, אבל בהחלט ייתכן שהתחושות עדיין לא קשורות בהכרח לסבב).

חוצמזה אני עייפה פחד אבל זה בטוח קשור להורמונים השונים וגם ללו"ז המטורף שיש לי בין כה וכה.

ביום שלישי אני סוף סוף עושה את בדיקת הדם, נראה לי שאני אצרף אליה בדיקות דם תקופתיות שאני צריכה, ובגלל שהרופא שלי בחופש אני אעשה אותה פה ביישוב וכאמור אדע את התוצאות רק אחרי יום+, בגלל הצורך לחכות כל כך הרבה לתוצאות אני מתכוונת לעשות את בדיקת הדם בדיוק שבועיים אחרי ההזרעה ולא לחכות עוד יום-יומיים כמו שעשיתי בפעם שעברה, וגם בגלל שלמדתי מהסבב הקודם שהגעת או אי הגעת מחזור לא קשורים בכלום לתוצאות בדיקת ההריון.

כבר סיפרתי לכם שכל יום בערך אני שומעת על עוד מישהי בהריון? היום עדיין לא אבל אתמול היתה אחת, ושלשום גם וכך הלאה... מקווה שגם אני "אדבק" בזה.

האמת, אני די פסימית הפעם, לא שזה לא יגרום לי לאבד את כל העשתונות למראה תשובה שלילית, אבל איכשהו אני פחות מתעסקת עם הנושא ופחות חושבת עליו והרבה פחות מתרגשת, אולי כמו שהתשובה השלילית הראשונה היא הכי קשה ככה גם ההזרעה הראשונה היא הכי אופטימית ואולי זה משהו אישי יותר או סתם נובע מכל הלחץ הכללי שיש עליי בימים אלו, לא יודעת.

שאלה טכנית:

איך גורמים לקטגוריות להיות ממויינות לפי א,ב ולא לפי כמות הפוסטים?

בשורות, בשורות (אבל לא שלי)

לי יש עוד שבוע ויומיים לחכות.

ומסתבר שהרופא שלי יהיה בחופש (הוא לא טרח לספר לי... הוא באמת היה נראה טרוד לגמרי בכל הפעמים האחרונות שהייתי אצלו, גם הבעל אמר ככה ביום ההזרעה) אז אני אעשה את הבדיקות פה ואדע רק יום שלם או אפילו יום וחצי אח"כ את התוצאה .

בכל אופן, גיסתי הצעירה הודיעה שהיא בהריון, זה ההריון השני שלה מאז שאני מנסה  אני שמחה בשבילה אבל מאוד עצובה בשבילי ובעיקר אני ממש ממש ממש מקווה שהפעם זו הפעם כי אני ממש אשמח אם לילד שלי יהיה בן/ת דוד בגילו/ה.

טוב, לפחות הפעם זה לא כל שלושת הגיסות הנשואות בהריון באותו זמן, כמו שקרה לפני כשנתיים.

(גם כן נחמה).

אני לא מרגישה כ"כ טוב בימים האחרונים, כל פעם זה משהו אחר - כאבה לי היד, אח"כ מתתי מעייפות, אח"כ שלשלתי.

לא יודעת מה כל זה והאם יש קשר בין האחד לשני לשלישי ובין כל אלו להזרעה.

מה שכן, אני יודעת שמספר הכדוריות הלבנות שלי תמיד עולה בזמן ההזרקות אז אולי הגוף כ"כ עסוק בלהילחם לחינם שהוא שוכח להילחם בדברים החיצוניים וככה אני תופסת כל דבר שעובר בסביבה.

אין פואנטה לפוסט הזה.

כאב, אבל עבר

צוואר הרחם שלי החליט שהיום בא לו להיות סורר אז כל ההזרעה לקחה מליון זמן וגם כאבה לאללה.

זו לא היתה רק תחושה שלי שזה לוקח יותר זמן מהפעם הקודמת - גם הבעל אמר, וגם הרופא הסביר שהפעם ממש הגוף הלך נגדו.

מסרבת בתוקף לראות את זה כסימן למשהו.

אחרי נשארתי איזה דקה או שתיים על הכיסא בשכיבה כדי להתאושש מהכאב וגם נשארנו כמה דקות בישיבה אצל הרופא ואח"כ ירדנו לקניון וישבנו בבית קפה על קפה וסנדויץ' ואז היה מאוחר מידי לסרט אז נסענו לקניון אחר להשאיל dvd איפה שיש לנו מנוי.

אני עדיין לא מרגישה נפלא אבל זה משתפר אז בטח מחר אני אקום כמו חדשה.

בנתיים המשימה היא להיות שפנים (האמת שזה הארנבים שעושים הרבה) לכמה ימים הקרובים, משימה נחמדה, לפחות כשיפסיק לכאוב לי.

תודה לכל מי שמחזיק/ה לי אצבעות, התמיכה שלכם ממש חשובה כי הפעם אף אחד לא יודע על ההזרעה מלבדכם (והבעל וצוות רפואי) אז נחמד לקבל איחולי הצלחה (זו לא הזמנה, זו התייחסות לתגובות בפוסט הקודם).

הבעל המקסים שלי קנה לי טבעת לזרת, ממש יפה, ונתן לי אותה היום באחת מנקודות השפל שלי, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו (לא ילדים, זה בטוח) .

אולי מחר או מחרתיים אני אספר פה ביתר פרוטרוט על כל התהליך, אבל לבנתיים אני מקווה שתספקו בזה.

אאוץ'

הזריקות של הצטרוטייד כואבות.

בניגוד לפיורגון לא מדובר על מזרק מוכן מראש וכמות חומר קטנטנה, ולכן בהתאמה גם מחט די זערורית,

אלא על חומר באבקה ונוזל ממס שצריכים לערבב יחד ואז לשאוב למזרק ולהזריק כמות לא כ"כ קטנה ועם מזרק שהוא אולי לא ענקי אבל הוא גם לא מינימלי.

כך או אחרת, זה כואב!

בנתיים הזרקתי 3 זריקות של צטרוטייד ו13 של פיורוגון (זה היה אמור להיות 12 אבל נגמר לי החומר באמצע הזריקה היום אז הייתי צריכה להמשיך מהמחסנית השניה עם זריקה חדשה), ומחר אני הולכת לבדיקת הדם השלישית שלי.

נראה מה הרופא יגיד בצהריים... אני מקווה שיהיה כבר מועד להזרעה.

אתמול

התחיל ברבע לשבע

קמתי, ניסיתי להתעורר, התארגנתי, שתיתי המון מים

ונהגתי לבדיקת הדם שבעיקר הסמוכה.

התור לבדיקת הדם היה ארוך אז חיכיתי לא מעט.

בנתיים התחלתי לקרוא ספר שאני צריכה לקרוא ללימודים.

כשנכנסתי פגשתי את אחת משתי האחיות שבדר"כ מצליחות לקחת לי דם בקלות

(לרוב האחיות זה די קשה)

בפעם האחרונה, שכבר היתה מזמן, היא לא הצליחה, באיזה יום ארור שדקרו אותי בו שלוש פעמים

(בהזדמנות אני אלנקק פה לפוסט מאותו יום)

אז הפעם בניגוד לתמיד היא לקחה פרפר, והצליחה בשניות

מצחיק אותי שהיא התייאשה עד כדי פרפר, היא אמרה שזה בהחלט בגלל הפעם ההיא...

משם מיהרתי לנהוג לעבודה, איכשהו האחראית עליי פישלה ושכחה לשלוח להם מחליף עד שאגיע, היא חשבה שהבדיקה היום, והפלאפון שלי נשאר בבית אז לא ניתן היה להשיג אותי ואף אחד לא ידע אם אני בכלל אבוא, אז היה לי ממש לא נעים מהעובדות האחרות למרות שזו לא הפשלה שלי.

עבדתי עד חמישה לארבע.

בעקרון העבודה היא עד ארבע ולרוב יוצא שאני נתקעת שם לפחות עד ארבע וחמישה או ועשרה אבל הייתי חייבת למהר.

הגעתי הביתה, עשיתי שטיפה קצרה, החלפתי בגדים, ארגנתי תיק וחיפשתי בנרות את הפלאפון (בסוף מצאתי) ורצתי לטרמפ שהיה לי.

בטרמפ חטפתי קצת צעקות, שלא כאן המקום להסבירן, מה שחשוב זה שההורמונים הביאו אותי כמעט לסף דמעות מצעקות שברגיל לא היו מזיזות לי כלום.

בכל אופן בעשרה לחמש הייתי בחזרה אצל הרופא, שוב היה תור רציני.

כשנכנסתי הסתבר שההורמונים עלו (614 אם אני זוכרת נכון) ושלא היה ביוץ (הללויה) ואז עברנו לאולטראסאונד, לרוב הוא ממש מתקתק את האולטראסאונד הוגינלי אבל הפעם הוא לא מצא שחלה אחת וטעה בחישוב הגודל של הזקיק בשחלה השניה, בחיים הוא לא היה בפנים כ"כ הרבה זמן... מוזר.

בכל אופן, יש לי זקיק אחד שגדל - 13 מ"מ גודלו, אז מאתמול עברנו למינון יותר גדול - 75 יחידות ביום.

בפעם האחרונה שהיה לי זקיק 13 ולקחתי 75 יחידות זה נגמר בביוץ מוקדם תוך יומיים

אז נכון שמהערב אני מוסיפה את הצטרוטייד שתפקידו לא לתת לביוץ להתרחש, אבל לכל מקרה שלא יבוא דאגנו שיהיו שם גם זרעונים...

בכל מקרה, אחרי הרופא העברתי עוד כשלוש שעות בקניון כי חיכיתי לבעל שיסיים את העבודה ויחזיר אותי הביתה (ככה זה כשגרים בחור שאין אליו אוטובוסים ממש) קצת הסתובבתי ובעיקר המשכתי לקרוא את הספר.

בשמונה וקצת הגענו הביתה, אחרי ארוחת ערב, ואני הייתי שפוכה לגמרי, הייתי הולכת למיטה אבל שעת ההזרקה היא בעשר וחצי  אז פשוט נמנמתי בסלון עד שהזמן הגיע, הבעל העיר אותי והזריק.

איכשהו נחתנו על ורידון או משהו, כי יצא טונה דם, בחיים זה לא קרה לנו.

כאב, עבר.

בסוף גם הלכתי לישון באיזה אחת-עשרה ומשהו

ועכשיו אני עפה לעבודה.