היום אני מתפתלת מכאבי מחזור

וגם הדימום ממש חזק.

הצד הטוב היחיד - אולי זה אומר שמבחינת הרופא היום ייחשב ליום הראשון של המחזור, מה שאומר שביום ראשון, כשאהיה אצלו, יהיה היום השלישי והזמן האידיאלי להתחלת סבב.

מצד שלישי - אין לי מושג מה יכלול הסבב הנוכחי ולכן אין לי מושג באיזה יום תיאורטי הייתי אמורה להתחיל אותו.

זה מוגזם לרצות שבוע אחד שלם בלי כאבים מכל סוג ובלי רופאים מכל סוג? כי בחודשיים האחרונים לא היו לי יותר מיומיים רצופים של הרגשה טובה, אם לא הייתי מקבלת אישורים לבעיות מרופאת המשפחה ומבעלי עוד הייתי חושדת שאני היפוכונדרית מושלמת.

הגיע מחזור, ראבק

מסתבר שפה ושם יש לי ביוצים, אם רק הייתי יודעת אולי אפילו הייתי בהריון עכשיו.

האמת שאני יכולה להאשים רק את עצמי ואת הבעל - אם היינו שוכבים יותר אולי משהו היה עובד, בייחוד שעשיתי צילום רחם.

מהצד השני חייבים להודות שבעיות בריאות מנעו מאיתנו לשכב יותר, בעיות בריאות שלי (לא משהו רציני וזה בטיפול ובקרוב יהיה טוב).

אני רק מקווה לא לפספס את המחזור הזה, כי רק ביום ראשון יש לי תור לרופא (הוא לא עובד השבוע), ואני לא יודעת איזה פרוטוקול הוא מתכנן וכמה זה יהיה גרוע להתחיל ביום הרביעי של המחזור (בפרוטוקול הרגיל שלי מתחילים ביום השלישי אבל הפעם מתוכנן משהו חדש כדי למנוע את בעיית הביוץ המוקדם).

משהו חיובי - התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית, בגלל העצבות הרבה שיש לי בנושא, היא מאוד מעשית ולא חפרה איתי בסיבות וכדומה אלא ישר נתנה לי תרגילים-מחשבתיים-ביתיים שאמורים לסייע לי לאמץ השקפת עולם פחות עצובה ויותר סבלנית לדרך התלאות שעוד נכונה לנו.

שתי חברות טובות שלי ילדו מהפעם האחרונה שכתבתי פה, ועוד אחת נכנסה להריון, מתישהו גם לי זה יקרה, נכון?

דיווח על צילום הרחם

לא בדקנו את הזמן שאני הייתי בפנים אבל בדקנו למישהי אחרת וזה לקח 8 דקות בדיוק, כולל הכל.

כשנכנסתי אמרו לי להוריד את המכנסיים והתחתונים ולשים חלוק (נשארתי עם החולצה וכל השאר) ואז לשכב על מיטה מיוחדת, ועשו לי קודם כל צילום רגיל, עד פה היה בסדר.

אח"כ הייתי צריכה לרדת למטה במיטה לאזור שהיו בו מקומות לרגליים כמו בכיסא גניקולוגי, ואז התחיל החלק הכואב - תופסים לך משהו בפנים ומחזיקים אותו (ממה שהיה כתוב בלינק שנתתי פה בעבר אז תופסים במכשיר עם שתי שיניים את צוואר הרחם) - זה החלק הכי הכי כואב, ואז בזמן שהוא מוחזק מכניסים צמר גפן עם חומר מחטא ומנקים וזה גם כאב כי זה מזיז את החלק שתופס אותך - בקיצור זה החלק הלא נעים בכלל וקצת צעקתי לרופא אבל הוא לא מתרגש ממני (היה לי מזל ובאותו יום רופא הנשים שלי עשה את צילומי הרחם בבית החולים) כי הוא מכיר אותי וגם פה ושם (תוך כדי הצעקות) הרצנו קטעים (למשל הוא מנסה להראות לי שזה רק צמר גפן ואני אומרת לו "יאללה תגמור כבר כואב לי", נראה לי שהאחות או מי שסייעה לו היתה קצת בהלם...), אח"כ משחררים אותך וזה מייד כבר לא כואב ואז יש לך בפנים צינורית או משהו שמחדירה חומר ומבקשים ממך לזחול למעלה בלי להרים את הטוסיק מהמיטה ואז מצלמים אותך שוב, ואת יכולה לראות את הנוזל מתפשט על המסך ואז מבקשים שתסתובבי לצד הזה ולצד השני ומצלמים - החלק הזה לא כאב לי בכלל, ואז הרופא אמר "טוב, אפשר לצלם?" (יענו צחק עליי שכבר נגמר) ונתן לי פד ושלח אותי לחכות 20 דקות בחוץ, שאלתי אותו איך זה נראה והוא אמר שזה נראה טוב אבל עוד 20 דקות יש שוב צילום - רגיל בלי מכשירים בכלל - ורק אחריו אפשר לדעת בוודאות שהכל תקין, אמרתי לו שעשיתי אליו תור להערב ואני מבינה שאין תוצאות במקום אז שאלתי אם צריך לבוא והוא אמר שאני לא אבוא, וזהו, התלבשתי ויצאתי.

(וכאמור לא בדקנו כמה זמן לקח לי אבל למישהי שלפניי כל זה לקח 8 דקות) כשיצאתי היו לי כאבים כמו במחזור - לא כמו ביום הכי גרוע של המחזור אבל לא מאוד רחוק משם, נכנסתי לשירותים וראיתי שגם דיממתי קצת וגם יש הרבה חומר שיוצא (החומר שהכניסו לי) אז שמתי פד נורמלי משלי (בזכות חברה שייעצה לי לקחת איתי) ואז ישבנו וחיכינו 20 דקות ומכיוון שהכאב המשיך לקחתי שוב כדור.

אחרי 20 דקות קראו לי לחדר אחר עם מיטה זהה ושוב שכבתי ועשו צילום רגיל הפעם בלי מסך ובלי כלום ואז יצאתי ואחרי כמה דקות שלחו אותי הביתה.

חברות שעשו את הצילום בבתי חולים אחרים לא עברו צילום נוסף 20 דקות אחרי וגם קיבלו תוצאות במקום, שזה מעט מוזר (השוני), אבל אני מניחה שזה לא משהו שונה מהותית.

הייתי קצת אאוט והיתה לי גם קצת סחרחורת אבל הבעלול היה איתי, ובבית מצבי השתפר כל הזמן, למחרת קמתי עם בחילה נוראית אבל אני לא יודעת אם זה קשור ובכל מקרה זה עבר ונגמר אחרי ארוחת הבוקר.

בכל מקרה ביום שלישי יש לי תור לרופא ואני מקווה שכבר בראשון יהיו תוצאות וזהו.

דימומים

התחילו כבר בשבת.

מחר בדיקת דם ואחה"צ אני אצל הרופא

אני לא מצפה לתשובה שונה משלילי, אבל בכ"ז קצת חוששת.

אני חושבת שבכל מקרה אנסה לעשות החודש את צילום הרחם, נראה לי שככל שאדחה את זה יותר כך אפחד יותר - עדיף לעשות ולדעת אם הכל תקין או לא.

קצת יותר פירוט על אתמול

בבוקר עשיתי בדיקת דם, כלומר יצאתי בשבע וקצת מהבית.

משם מיהרתי לחזור לעבודה, שדי צמודה לבית.

עבדתי עד עשרה לשתיים ואז נסעתי לא"ס, הזקיק גדל ל13 אבל לא היו עדיין תוצאות לדם

נסעתי משם למספרה, עשיתי צבע וקיצצתי בשיער.

באמצע, עם הצבע, דיברתי עם הרופא, כבר היו תוצאות וההוראות היו להמשיך באותו מינון ולחזור בשלישי (ולא ברביעי, כלומר מרווח יותר קטן של ימים הפעם, דבר די חיובי).

הסתובבתי קצת בעיר ואז חזרתי לאותה מרפאה לכירורג פלסטי לשמוע שנקודות החן שהורידו לי היו תקינות, ואז, כשכולי מאושרת (אך שפוכה, התור הזה היה בשבע בערב!) הרופא הודיע לי שתוך כחודשיים הוא מכניס אותי לאשפוז יום בביה"ח (אותו בי"ח שבו אושפזתי לגמרי בטעות ועלה לי בשלושה שבועות מחיי ובאינספור סיוטים) כדי להוריד לי בפעם הבאה 4 נקודות חן ביחד.

לא זוכרת אם ספרתי את זה פה אבל בפעם האחרונה התמוטטתי בתחילת הניתוח, בכיתי ממראה מחט ההזרקה והתחרפנתי, בסוף במאמץ רב עברתי את הניתוח עם הבטחה לחצי שנה חפש מהניתוחים האלה, שכמוהם כבר עשיתי שלושה בשנה האחרונה ועוד כמה בשנים שלפניה.

בקיצור, הידיעה שאעבור בטווח קצר יחסית את אותו הניתוח והפעם לא בשני מקומות בגוף אלא בארבעה היתה יותר מידי, עם הרופא התלוצצתי אבל יצאתי עם דמעות בעיניים והרגשה נוראית שלא עזרה לעייפות שכבר תפסה אותי.

וזהו, זה היה אתמול.

היום עבדתי משבע עד ארבע, בשמונה הזרקה, מחר נראה איך התקדם, תחזיקו אצבעות חזק כי התחושה שלי היא שמתקרבים לסיום ושתחילת שבוע הבא הזרעה...