כמה סמלי.
התחלתי את ה itunes והשיר הראשון בו הוא waiting for my real life to begin מתוך סדרה שאני חורש עליה כרגע – סקראבס.
לא שהחיים האמיתיים לא החלו כבר אבל מחר, או נכון יותר לומר היום, אנחנו סוגרים את החנות.
שנתיים וחצי והחנות הזו מילאה לי כמעט את כל הזמן.
בקושי ראיתי את מורטישיה, קרענו את התחת, השקענו את הנשמה שלנו במקום אבל בסופו של דבר צריך לדעת גם מתי לוותר ולעזוב והחנות הגיע לנקודה הזו. להמשיך אותה כרגע היה הורג אותי. זה היה משחית כל דבר טוב שאני רוצה לבנות.
אני לא אתגעגע לחנות, לא לניהול שלה ולא ללקוחות.
הגעתי לנקודת רוויה ולמדתי כל מה שיכולתי שם.
אני כן אתגעגע לילדים שלי, למרות אני לא מתכוון להעלם או לתת להם להעלם.
אני אתגעגע לבובי. מהרגע הראשון שפגשנו בה לא יכולנו שלא לחייך. ילדונת קטנה ומנגאיסטית משהו שהתגלתה להיות הרבה יותר ממה שנתנה לנו לחשוב.
הקנדית החמודה הזו עודדה את ג'ק ואותי מספר פעמים, אני לא בטוח שהיא יודעת את זה.
אסתי, בובת החרסינה שנכנסה לחנות יום אחד וגרמה לי לחייך בגלל משפט שהיא שונאת שאמרה ואני כל כך מרוצה ממנו.
היא גדלה להיות אישה מעניינת ומורכבת ואני שמח שהייתי שם לראות את השינוי.
סאלי המופלאה שלנו, בגלל הנסיבות אני משער שאיתה הקשר ישאר חזק מכולם אבל גם אחרת היא הייתה נשארת אחת מהילדות שלי. היא נראית מתוקה אבל מתחת לפני השטח המתוקים למראה ולחיוך השובה הזה יש ערה חוצפנית ומרושעת ותענוג לשמוע אותה חושבת.
הייתה את מיה (או מאיה...אני לא חושב שאני יודע איך לכתוב את זה) שלקח זמן עד שנכנסה לחיים שלי ואז היא נעלמה.
אני תוהה לפעמים מה קורה איתה ואני מקבל את זה שאנשים ממשיכים הלאה ולא תמיד אני יכול להיות חלק מהחיים האלו. יש מי שיאמרו שזה עניין של רצון אבל בסופו של דבר, הזמן נשאר מוגבל ואנשים לפעמים מחליקים.
אני שומע עכשיו את Caught By The River של ה doves.
שיר מצויין, סקראבס שוב. אני עוקב אחרי השירים ומוריד אותם מ mp3search.ru (מורידם שירים מתשלום – האומנים האלו עובדים לפרנסתם, זוכרים את זה?).
יש המון אנשים שפגשנו בחנות – אילן ושרון, אורי ועטר, מור, תום, שיר, בר, איילת. אנשים שהפכו להיות חברים. לקוחות שהפכו להיות משפחה.
החנות נגעה בהמון אנשים, אני שמח שהיא עשתה את זה. ניר ואני רצינו להקים יותר מחנות ואני מאמין שעשינו את זה. אני יודע שעשינו את זה.
אולי בסיבוב הבא נצליח ליצור משהו יותר חזק.
מה עכשיו?
זו השאלה הגדולה.
אני לא יכול להגיד לכולם אבל אני יודע שיהיה בסדר גמור. יש כמה וכמה אפשרויות בסדר עדיפויות שונה אבל הן קיימות והן אמיתיות והם מתגשמות בזמן המושלם ביותר שיכול להיות.
יש עוד הרבה עבודה, יש הרבה דחיפה שצריך לתת אבל ההורים שלי לימדו אותי להמשיך הלאה לא משנה מה יקרה ומורטישיה שלי נותנת לי את הכוח להרים את הראש ולהביט קדימה.
העולם היה מקום אפל הרבה יותר אם היא לא הייתה כאן.
אני מתכוון לזה בצורה לא מטאפורית חברה – דם גופרית ותמרות עשן בכל מקום אם היא לא הייתה כאן להרגיע אותי ברגעים הקשים שלי.
בר שואלת אותי לפעמים אם אני מודה לאלוהים על כל האנשים שאוהבים אותי ונמצאים סביבי.
כן, אני מודה על אלו שכאן ועל אלו שהיו ואיבדתי אותם כי סדר העדיפויות שלי היה דפוק, כי לא היה לי כוח, כי אני קשה.
לא תמיד יש לי כוח לאנשים אבל במקום כלשהו משמח אותי לראות שגם כאשר אני מנסה לעשות יום הולדת אינטימי וקטן מופיעים מספיק אנשים כדי למלא שולחן אורחים גדול פעמיים (שוב, לא מטאפורה או הגזמה. ביום ההולדת האחרון היו שתי ארוחות האחת אחרי השנייה כדי לאפשר לכולם להשתתף).
אלו היו שנים מאוד מוזרות.
אנשים שנעלמו מחיי לפני שנים חזרו והמסלול שלהם, שונה ככל שהיה משלי, הפגיש אותם איתי והציג אנשים חדשים ומופלאים שעדיין יש לי על מה לדבר איתם כי למרות המרחק עברנו דרך דומה.
אני מתגעגע לרון ולטל.
הם חוזרים עוד כמה ימים, אני חושב להכות אותם.
הייתי רומה לקחת לעצמי כוס שתייה חריפה אבל בשבוע האחרון התעללתי בגוף שלי יותר מידי – המון מתוק, המון זבל.
חלק מהדברים שאשנה עכשיו תהייה התזונה שלי, חזרה לעשות ספורט.
בניגוד לכל היאהוס שיש שם בחוץ לא הייתה לי בעיה אי פעם לחזור לכושר ולעשות את הצעד הזה כדי לחזק את הגוף שלי אז תשמרו לעצמכם את ההערות של "כן...מחר דיאטה".
השיר עכשיו Ever Fallen In (With Someone You Shouldntve) של Buzzcocks...להקה משעשעת.
מייקי מקסים.
הוא עזר לי פה בבית ודואג למורטישיה.
החיים שלנו נקשרו באופן מוזר מאוד עם השנים.
נראה לי שהייתי צריך לעבור כמה דברים עד שהמערכת יחסים הזו תוכל להתייצב.
מי שלא שמע עדיין את התכנית ה 24 של מופע השוליים, ניתן להוריד כאן ותוכלו לשמוע את מייקי מדבר על מוסיקה.
Barenaked Ladies.
מספיק עם נוסטלגיה של השנתיים האחרונות.
בוא ונחזור חזרה 5 שנים אחורה...אולי 6.
לונדון, חג מולד אני עם אוזניות והרדיו על XFM תחנת רדיו מעולה ששידרה המון מוסיקה טובה, רק מוסיקה טובה ואת החברה המשעשעים האלו Barenaked Ladies בשיר שהיה הקלאסיקה שלהם one week אם אני לא טועה היה שם השיר.
למה אני נזכר בהם?
כי אני מזריק לעצמי סקראבס במשך כמה ימים ברציפות. מורטישיה חוששת שאני לא אוכל לראות את זה איתה.
אין דבר כזה – סקראבס רואים שוב ושוב. זה מצחיק, זה נפלא, זה מדהים.
If I Had $1000000 של Barenaked Ladies התנגן שם ועכשיו באוזניות שלי המחוברות למחשב הנייד שלי.
יש לי מחשב כף יד, הוא בגודל של הארדיסק ישן...קטם יותר למעשה.
זה אני נפעם (כן נורקי כתבתי נפעם) כל פעם מחדש מההתפתחות הטכנולוגית והקלות בה אנו מתרגלים אליה ולא חושבים על מה שקרה לפני שנים ספורות בלבד.
מחשב נייד היה חלום שלי במשך כל כך הרבה זמן והיום כל כך קל להשיג את זה. מה שבעבר היה כלי שרק לאנשי עסקים יש צורך בו נמצא היום בסרקולציה גבוהה ומסחררת.
אני יכול להבין את זה.
ככל שהזמן עובר אנחנו לומדים להתאים לעצמנו את העולם, אנחנו לומדים שהכל ניתן לבחירה
(זו טענה רוחנית ישנה מאוד שמתגשמת במבנה וצורה מאוד פיזיים), אנחנו רוצים לנוע ולקחת איתנו את הדברים שלנו.
הסלולרי אפשר לנו לקחת את החברים שלנו איתנו לכל מקום, את מוקדי המצוקה, את האינטראקציה החברתית. המחשב הנייד מאפשר לנו לעבוד מכל מקום וכיום הוא מאפשר להתחבר לרשת, לקהילה שיש לנו בעולם הוירטואלי ובעולם האמיתי במרחק עצום כל כך.
המדהים הוא שמי שבאמת עושה שימוש פשוט של כתיבה וגלישה באינטרנט יכול לרכוש מחשב נייד מצוין בפחות משלושת אלפים ₪ - זה מטורף, זה נפלא.
ביום שישי הייתה מסיבה בבית הוריי לחשכת הבונים החופשים שלי.
היה טוב, יעדים הושגו ואנשים נהנו.
מורטישיה לא הייתה וזה כואב לי, כל כך רציתי שהיא תהייה שם.
אני מבין למה היא לא רצתה לבוא אבל היא חסרה לי כל כך.
אני מעודד את עצמי ששבוע הבא זה נגמר, אני אראה אותה הרבה יותר.
אני כותב הרבה פעמים אני...יש תרגיל במאגיה שמבטל את זה אבל אין לי כוח עכשיו. אני רק מתאושש לחיים שלי עכשיו, מאגיה תחזור גם היא עם הזמן.
מאגיה – פגשתי בחור בשם עומרי שם במסיבה. מועמד צעיר שיוסיף הרבה ללשכה. הוא מסוג האנשים הלומדים וחוקרים, מסוג האנשים שיעשו עבודות וייתנו תוצאות.
הלשכה שלנו תהייה נפלאה בזכותו ובזכות אנשים דומים שיש לנו.
עבודת הבניין של הדרגה השנייה מתקדמת טוב, ההרצאה הולכת להיות נפלאה – זה מה שעושה לי את זה בבנייה. הלימוד, ההפנמה של הרעיונות. גם אם לוקח חודשים לפעמים להבין רעיון מסוים שהועבר בטקס או במשפט בספר.
יום חמישי יש כנס קטן אצל ורד.
בחורה מקסימה, אני שמח שיצא לי לפגוש אותה.
אנחנו עוד צריכים לשבת ולדבר על כל הדברים שאנחנו מתכתבים עליהם מידי פעם אבל מורטישיה מחבבת אותה מאוד וזה סימן לדברים טובים.
אם הייתה לי כוס יין כאן הייתי מרים אותה לכבודך ורד.
טוב, השעה 3 בבוקר.
עוד פרק אחד ואז לישון.
מחר בבוקר אני אוסף את אורנר ונוסעים לחנות להקליט תכנית ולסגור את החנות במסיבה.
יהיה כיף.
יהיה סיום. ואני קורא עכשיו את תחילת הפוסט הזה ותוהה אם אני באמת לא אתגעגע לחנות וכמה זמן ייקח לי עד שהגלד הראשון יתחיל לגרד...