מאת: אילנה תמיר, מנהלת תוכן גולשים

זה התחיל כיוזמה של יואב גל, בלוגר מרשימות, שמאד רוצה לשתף אחרים בקסם של המקום החדש אליו הוא עבר לגור ואני שמעתי על כך מהדוקטורית, כרמל וייסמן. הרעיון - מפגש בלוגרים, לא משנה איפה הם כותבים, באוויר הצח, ומעגלי שיח על נושאים כמו "בלוגים ככלי להבעת דעה או לדיווח" או "בלוג: חיים פרסום או ישום?".

זה קורה ביום שישי הבא, 29/12 בבוקר במקום שנקרא בינהריים בינהרים, ליד הגלבוע. אם אתם מתכוונים ללכת, שלחו טרקבק לכאן או משהו. אני עצמי עדיין מעכלת את הרעיון של לעזוב את המחשב ולצאת מתל אביב המעושנת, אבל בטוחה שכמה אירוסים, בשילוב ערס-בלוגטיקה, לא יכולים להזיק לבריאות.

מאת: אילנה תמיר, מנהלת תוכן גולשים

אם תשאלו גולשי אינטרנט שלא נוהגים לקרוא בלוגים, איך הם יכולים להתעלם מהעושר העצום שיש בבלוגוספירה, סביר להניח שהתשובה תהיה "אבל אי אפשר למצוא בבלוגים האלו שום דבר!". אם תתעקשו, הם ירחיבו את ההסבר שלהם ויגידו שראשית, קשה להם למצוא חומר רלוונטי שנוגע לתחומי העניין שלהם ושנית, קשה להם למצוא חומר קריאה איכותי.

והאמת – הם די צודקים.

נכון שמי שכבר שוחה בביצה הזו, ויש לו את הבלוגים הקבועים שהוא אוהב, יודע להנות מנפלאותיה של הכתיבה העצמאית ברשת. אבל אפילו קוראים מנוסים יודו שהם היו צריכים להקדיש לא מעט שעות של כיתות רגליים, עד שהם מצאו את בלוגים שגם עוסקים בתחומים שמעניינים אותם וגם עושים זאת היטב.

הרבה אנשים טובים ברשת עומלים, כל אחד בדרכו שלו, על מציאת פתרונות לשתי הבעיות האלו. פרויקטים כמו רשימות, וובסטר, חדשHOT או שווה קריאה, בלוגים המוקדשים למתן המלצות על בלוגים אחרים ואפילו סתם רשימת הבלוגים שאני נוהגת לקרוא, כל אלו הם אמצעים שנועדו לעשות קצת סדר באי סדר.

לאחרונה עלו גם בישרא-בלוג כמה פיצ'רים שנועדו לעזור להציף פוסטים מעניינים ו/או רלוונטים למעלה. היה את ענן התאגים בדף הראשי שיריב העלה לפני משהו כמו חודש, את האופציה לראות במרוכז פוסטים מבלוגים שונים שמקוטלגים תחת אותה קטגוריה, את האופציה להוסיף פוסטים ספציפים שאהבתי לרשימת מומלצים שלי וכן מנגנון ההשלמה האוטומטית בעת הוספת קטגוריות חדשות לקטע.

הפיצ'רים האלו לא כ"כ מיועדים לבלוגרים שמעדיפים להישאר באינטימיות שלהם ושמעוניינים להיחשף רק בפני קהל הקוראים הקבוע שלהם ולא יותר. אבל עבור אלו שדווקא כן מחפשים קהל קוראים חדש ובמיוחד עבור הבלוגרים שיש להם אג'נדה כלשהי אותה הם רוצים לקדם, אלו כלים שיכולים לעזור להם להגדיל את הסיכוי שקוראים פוטנציאליים ימצאו אותם.

נכון לעכשיו, השימוש בקטגוריות בישרא-בלוג (בעולם לרוב קוראים לזה תאגים, או Tags, אבל זה אותו הרעיון) הוא עדיין יחסית קטן וזה די חבל לי, פשוט כי ככה הרבה פוסטים מגניבים/מרתקים/וואט אבר, נעלמים מהר מידי בארכיון. הפאנטזיה הלא כל כך בלעדית שלי, היא שבלוגרים יקטלגו באופן קבוע את הפוסטים שלהם ויקחו חלק אקטיבי בטווית הקורים שמחברים בין בלוג לבלוג.

זה לא שצריך להיסחף ולתייג באובססיביות כל גרפס, כמו ששירה גל אמרה זאת בעדינות בזמנו, תחת רשימת קטגוריות בסגנון "ריאה, לוע, עמוק, פנימי, מלוח, שום, מתמשך, שניות". אבל אם תהיה פה מאסה קריטית של קיטלוגים רלוונטים, זה יכול להיות מאד מעניין.

באילו קטגוריות צריך להשתמש? את זה אני לא יכולה להגיד. הדברים האלו הם כמו אופנות בבגדים - טרנדים שלא ממש ברור מי התחיל בהם ולמה, אבל הם מצליחים לסחוף אחריהם רבים. יש את הקטגוריות ה"קלאסיות" שאפשר להשתמש בהן, כמו למשל "תמונות", "משפחה", "גוגל" או "שירים". לרוב אפילו עדיף להשתמש בשם קטגוריה מתבקש ופופולרי, כי סביר להניח שזה מה שהקוראים יחפשו. אבל גם אם יתחילו טרנדים של שימוש בשמות קטגוריות קצת פחות מיינסטרימים, זה יהיה מרתק לא פחות.

מאת: אילנה תמיר, מנהלת תוכן גולשים

ביום, ניר אופיר הוא מתחרה מוערך מתפוז. בלילות הוא עומל לקידום הבלוגוספירה העולמית. השנה זו הפעם השניה שניר מריץ את Blog Day, יום הבלוגים הבינלאומי, שכל המטרה שלו הוא לחגוג את קיומם של הבלוגים בעולם ולהגדיל את הרישות וההשפעה שלהם.

בדקתי עכשיו, ובטכנורטי, מנוע החיפוש המוביל בעולם לבלוגים, מופיעים כבר כמה אלפי פוסטים תחת מילת המפתח BlogDay. אתר הפרויקט עצמו קרס בשעות האחרונות. גם בתפוז, כמובן, מציינים את היום (למרות שניר דאג פעם להדגיש באוזני שארגון היום הוא יוזמה פרטית שלו ולא קשורה לתפוז).

וגם כאן בישרא-בלוג יש היענות מרשימה. הנושא הפך לנושא החם של ישרא, והצטרפו אליו כבר כמה בלוגרים, שכל אחד מהם ממליץ על חמישה אחרים. דרך מצויינת להיחשף לבלוגים טובים, שסביר להניח שבדרך אחרת לא הייתם מכירים אותם.

החברים מהחדר הסמוך בחיים ברשת, צינו את הארוע. אומנם הם בעצמם לא בלוג, אלא "עיתונות ממוסדת", אבל בהחלט יש בכל אחד מהם את הניצוץ הבלוגרי. הנה תקצירי ההמלצות שלהם:

רן יניב הרטשטיין, חובב מק מושבע, ממליץ על The Tao of Mac -

"רוי קארמו הוא פורטוגזי שעובד בטלקום, מצלם, וכותב בלוג. הוא מתעסק קצת בתעשייה שלו, קצת בעולם הטכנולוגיה בכלל, הרבה במקינטוש ואפל ובכל מה שקשור לכך, ואפילו קצת בעצמו ובחיים הפרטיים שלו, ובאיך זה להיות גיק מקינטושאי בפורטוגל... " (המשך ההמלצה בכתבה המקורית).

אדר שלו, גיקית צמרת, ממליצה על דיסונס קוגניטיבי:

"דני, שעומד מאחורי הבלוג דיסוננס קוגניטיבי (או: TNT For The Brain), הוא סטודנט בן 25 למתמטיקה ופסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. הלבטים עזים וקשה לי להחליט מה אני שונאת יותר - מתמטיקה או פסיכולוגים, אבל החיבור בין השניים, כפי שהוא מתפרש בבלוג של דני, מקשה עליי לנתק עיניים מהמסך..."

אורי ברקוביץ', עורך הערוץ, ממליץ על הבלוג של לוליטה המזדקנת:

"הבלוג של לוליטה מזדקנת, עליו גם המלצתי לפני כחצי שנה, מדגים היטב את אחד החסרונות של מדיום הבלוגים. בעוד הסבירות שאתר תוכן גדול ומכובד ימחק בהינף דליט שנים של עשייה מקוונת (ואף מילה על המעבר ממעריב אונליין ל-nrg, או מחיקת הקהילות של IOL בידי וואלה), בלוגרים מוחקים פוסטים ובלוגים שלמים השכם והערב..."

ניב ליליאן, האינטלקטואל שלנו, ממליץ על עונג שבת:

"...בדיוק של שעון שוויצרי ובסיוע ארטילרי מצד קוראיו הנאמנים, מספק גיא חגג' מהשרת העיוור (הידוע בכינויו גיאחה), פעם בשבוע מנה מרוכזת של חמישים פריטים (או יותר) בענייני מוזיקה, וידאו ותרבות פופולרית מכל רחבי הרשת. יש גם פרוייקטים מיוחדים. הפוסט בדרך כלל מגיע בימי חמישי בערב, לפעמים בשישי, כך שתמיד, אני יודע שמצפה לי בסוף השבוע חצי שעה של עונג שבת צרוף."

יוסי גורביץ', שחקן חיזוק מערוץ האקטואליה, ממליץ על Daily Dish:

"בבלוג, לעיתים קרובות הכותב הוא הנושא - ובמקרה של אנדרו סאליבן, האיש הוא בהחלט נושא: הומו שהוא שמרן כלכלי וליברל חברתי, ובנוסף לכל זה גם קתולי. אה, והוא בריטי שחי בארצות הברית. כל זה, בנוסף לאינטליגנציה הגבוהה, הידע העשיר, ויכולת הכתיבה הפנומנלית הפכו את הבלוג של סאליבן - "המנה היומית" - לאחד הבלוגים המשפיעים ביותר באנגלית..."

דנה פאר, מלכת הגאדג'טים, ממליצה על "החכמה היא לא לחשוב על זה":

"...אם להאמין למה שמשתקף מהבלוג, זה שכותב אותו הוא מעין אלוהים בזעיר-אנפין: נראה מצויין, גאון. הכל בחיים הולך לו בקלי-קלות, וכך למשל הוא מתאר את זה: 'הקלות הבלתי נסבלת שבה שלטתי באנשים, בחברות שלמות, בקורסים בצבא, במורים שלי, במפקדים שלי, ההצלפה הכריזמתית הזאת בכח הרצון של הזולת'..."

על פי הכללים של ה- BlogDay, צריך להמליץ על חמישה בלוגים, ואילו כאן כבר יש שש המלצות, ככה שאני עצמי מרגישה פטורה. אבל כדי שאני לא אראה לגמרי עצלנית, הנה לינק לבלוג שהכרתי זה היום. הבלוג שייך לאריאל ויסמן, קומיקסאי צעיר שאחראי על "אודי", סטריפ קומיקס אינפנטילי וקורע.

בלוג דיי שמח.

אהלן. אתם מוזמנים להרגיש בנוח ולהתרווח על הספה שאירגנו לנו כאן בלאונג' הירקרק. המקום שאליו הגעתם הוא החדר הירוק, הבלוג החצי-רשמי של פורטל נענע.

כדרכם של הסנדלרים, שאומרים עליהם שהם הולכים יחפים, כך גם נענע, שכל כך מאמינה בבלוגים ומקדמת בלוגים, היתה עד כה חסרת בלוג בעצמה. המצב האבסורדי הזה, כך אני מקווה, הגיע לסיומו. זאת בזכות כמה אנשים כאן במערכת, שאמרו שיאללה. הגיע הזמן.

הרבה זמן חשבנו מה יהיה "הקול" של הבלוג. האם אנחנו צריכים להיות סופר-מגניבים, כמו התדמית שהיינו שמחים שתהיה לנענע? או דווקא רישמיים? אנשי השיווק אמרו שאנחנו צריכים להיות יח"צניים ולהודיע על כל מבצע, קמפיין, ערוץ או פיפס אחר חדש שאנחנו מקימים. פתאום גילינו שגם לאנשים שנמצאים בחזית של האתר ושהשם שלהם נמצא בקרדיט של מאות כתבות, לא פשוט לכתוב משהו פשוט וכן, בלי לנסות ולהיות משהו שהם לא.

עד שהבנו שהדבר שיהיה הכי טוב לעשות יהיה פשוט להיות עצמנו. השם שהחלטנו לתת לבלוג הוא "החדר הירוק". חוץ מהסיבה הטריוויאלית שירוק הוא הצבע של נענע, החדר הירוק מסמל מקום נטול מסכות. המושג מגיע מעולם התיאטרון והטלוויזיה. זהו השם שנותנים לחדר שבו נמצאים השחקנים כשהם לא על הבמה, לפני שהם נכנסים לדמות שהם צריכים לשחק או בסיום התפקיד. זהו המקום שאפשר לתת להם טיפים אחרונים לפני שהם עולים לבמה, או להחמיא להם על המשחק שלהם, שניה אחרי  (אפילו אם הם טיפה התבלבלו במילים).

כך גם הבלוג הזה. כאן תוכלו לפגוש את האנשים שעושים את נענע למה שהיא. גם את אלו שאת השמות שלהם אפשר לראות באתר, וגם את העורכים, המעצבים, המתכנתים, אנשי המכירות ושאר בעלי התפקידים, שנמצאים מאחורי הקלעים. כאן אפשר יהיה לדעת מה הם בדיוק עושים, לתת להם עצות, לבקש בקשות, להתלונן ואולי אפילו לזרוק עגבניות (אבל בבקשה, לא חזק מידי).

אני אילנה, ואני כאן בתפקיד "המארחת" בחדר. מידי פעם יתארחו כאן חברי נענע אחרים ויספרו את מה שיש להם לספר. אם יש לכם מה להגיד לנו, מנגנון התגובות הוא יופי של מקום, אבל אפשר לפנות אלינו גם במייל [email protected].

ושניה לפני שאנחנו יוצאים לדרך - כמה קרדיטים לאנשים שמגיע להם:

על העיצוב כאן בחדר אחראית ג'רי וינוקור, מלכת הפוטושופ ומלכה בכלל. תאמינו לי שבסקיצה שלה זה נראה אפילו יותר יפה. זו אני שלא הצלחתי ליישם עד הסוף את העיצוב שלה אל תוך ה-HTML.

את השם לבלוג נתנה אפרת, כשתפסנו אותה לרגע במסדרון.

מיי-רב, היא הסנדקית של הבלוג, שהכי דאגה שהוא ייצא לדרך.

ויש גם את אילה, רונן, רומי, שי ואחרים שלקחו את הג'וב של לשאול אחת לכמה זמן "נו, מה קורה עם הבלוג?".

קדימה. מתחילים.