השנה ביליתי את מרבית יום הכיפורים לבדי עם השובב. את הבכורה הפרטנו לסבא וסבתא, הגרים מרחק 20 דקות נסיעה מאיתנו - בצעד שמכונה "none refundable". אמנם צלחנו פעם, העזר ואני, את המרחק בין בתינו ביום הכיפורים, אבל זה לקח לנו מעל 7 שעות של הליכה וטיפוס בהרי ירושלים, מה שהופך את ההליכה הזו לדרך מצויינת להעביר יום, אבל לא ממש פתרון ישים לחזור הביתה.
 
יום כיפור הוא יום של מסורות, כמובן. הצמים צמים, המתפללים מתפללים, וגם אנחנו התפנינו למסורות החג. אופניים.
 
את האופניים שלה קיבלה הבכורה בגיל שלוש מסבא וסבתא, אך מעולם לא זכו להצלחה מסחררת. רק בגיל מאוחר יותר היתה להם עדנה, בדיוק כאשר היא כבר היתה גדולה וגבוהה מדי לרכב עליהם. לכבוד האירוע היא קיבלה אופניים גדולים יותר והשובב קיבל את ירושתו. כמו כל דבר בחיים, גם פה נרשם תסכול מסויים, היות והמעבר לרכיבה על אופניים ללא גלגלי עזר התגלה כפחות טריוויאלי עבורה. אבל זה בסיפור נפרד. השובב לעומתה זינק על האופניים ומאז לא הסכים לרדת. הוא רוכב בעיקר בחצר שלנו, יש לציין. מה יכול להיות יותר מוצלח מרכיבה על אופניים בערבו של יום הכיפורים?
 
המתנתי עד שהחל העוצר ויצאתי עם הפעוט הנרגש אל רחובות הישוב. אפשר כבר להבין שאנחנו מתגוררים בישוב באזור ירושלים, שטח גיאוגרפי שמי שתכנן אותו היה ללא ספק בתקופה המאנו-דיפרסיבית שלו, אחרת אי אפשר להסביר את כל העליות והירידות האלו. אצלנו כשאומרים מישור מתכוונים לעלייה מתונה. 
 
תדרכתי את השובב בכמה כללי בטיחות, הזכרתי לו שוב איך בולמים, ויצאנו לדרך. ההתחלה היתה על מי מנוחות, ב"מישור". בירידות הראשונות הוא בלם כל חצי מטר, כדי להיות צמוד אלי. אחר כך הוא תפס קצת יותר ביטחון וכאשר הגענו, עשרים דקות מאוחר יותר, לכביש הראשי של הישוב בירידה הוא כבר היה מוכן לטוס קדימה. ואני כמובן אחריו, כשבמוחי מתנהל לו הויכוח הבא:
 
הפולניה: לא כל כך מהר! לא כל כך מהר! הוא ייפול! אני יודעת את זה!
 
הקוּלית: תרגעי! הוא מסתדר ממש יפה. תשחררי. תשחררי.
 
הפדלאה: רגע..... (התנשמות)... רגע.... לא כל כך מהר...
 
הפולניה: אוי ואבוי, ילד קטן באמצע הכביש! זהירות!!
 
הקוּלית: זה בסדר, הוא פיספס אותו. מה את לחוצה?
 
הפדלאה: רגע... אני לא מספיקה... (התנשמות)....
 
הפולניה: או! ידעתי שהוא ייפול.
 
הפדלאה: (חירחור)
 
 
מסקנות לקראת יום כיפור הבא:
1. מגיני ברכיים.
2. לא להרשות לאבא שלו לעבוד במשמרת ערב!
3. לעבור למישור החוף. (ואל תגידו לי שלא הכל שם מישור. לא מעניין אותי. אני רוצה מישור וחוף.)
 
איזה כיף היה
 
שמור   בטל

מאזינה ברקע
4/10/2006 06:10, בקטגוריות משפחתי
3 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא

תגובה אחרונה של מיכליקה ב-5/10/2006 16:44