אוקיי, בלוג זו בעיה. כתבתי שמצאתי את הדרך לשמור על בית מסודר ונקי. כרגע הבית שלי נראה כמו חנות בגדים אחרי סייל. מביך. סיפרתי שאני שומרת על אכילה מסודרת, בריאה ודלת שומן, ושאני מתאמנת 3-5 פעמים בשבוע. לא התאמנתי כבר שלושה שבועות (או שאולי זה ארבעה?) ואני מנשנשת שטויות בלי הכרה. מביך ומדאיג.
אני אומרת לעצמי שאולי עדיף פשוט לא לכתוב ולא לתעד את התהליך, וכך אני אמנע מעצמי פאדיחות מהסוג הזה. מצד שני, זה לא שאי-כתיבה בבלוג תעזור לי להסתיר את המציאות מעצמי. הכשלון הוא פה, והוא מהדהד.
 
לפני כמה שבועות קרה רצף של אירועים שהוציא אותי לגמרי מהאיזון. התבטלו לי מספר פגישות עם המטפלת שלי ועם פסיכולוגית הבית. היה לי ריב עם העזר כנגדי, שאמנם הסתיים בטוב ונאמרו בו דברים חשובים, אבל כנראה טלטל אותי מאוד. כמו מערבולת שמעלה טינופת מקרקעית האגם. הילדים היו חולים זה אחר זה, והשגרה שלי השתבשה למדי. תוך זמן קצר חזרתי כמעט לאותו מקום שבו הייתי לפני כמה חודשים.
 
אני מפחדת. מפחדת לאבד את כל מה שהשגתי עד היום.
אבל אני לא מצליחה לגרום לעצמי לקום ולעשות משהו בנידון. 
 
אתמול עברתי חוויה אינטנסיבית מאוד בטיפול. לראשונה טיפול בדמיון מודרך, שמטרתו התמודדות עם קושי. זו היתה הדמייה של הליכה במסלול, שנראה בהתחלה פשוט ומתברר כרצוף מכשולים. להפתעתי הגדולה, זו היתה חוויה כמעט פיזית. יכולתי להרגיש את הקושי שבדרך מתבטא בתחושות ממשיות לגמרי. לא הייתי מסוגלת להזיז את הידיים שלי. כשנאלצתי למצוא דרך לעבור על פני תהום פעורה, מצאתי את הפתרון מיד, אבל בקודי הצלחתי להביא את עצמי לעשות את מה שנדרש. הרגשתי שאני לא מסוגלת לנשום.
עוד דבר מאוד בולט היה התחושות שלי כשהצלחתי לעבור את המכשולים. מצד אחד, תחושת נסיגה, במקום תחושת הצלחה. ההנאה בהגעה לפסגה התפוגגה לה בן רגע. כשהייתי צריכה להמשיך וללכת במסלול, והפעם בדרך קלה ונקיה במורד ההר, נדדה דעתי למחוזות שונים, כאילו התקשיתי להשאר ממוקדת במה שלפני.
 
ההדמייה הזו העלתה אצלי מחשבות רבות. מהו הפחד שמשתק אותי? מהם אותם מכשולים שעומדים בפני ואני מתקשה לעבור אותם? כיצד אגייס את הכוחות שיש בי ואעשה את זה בכל זאת?  האם העובדה שהאתגרים הקשים היו מאחורי לפני כמה שבועות, ובעצם פסעתי בדרך סלולה, היא זו שאפשרה לי להתפזר ולאבד את המיקוד? איך למצוא את האיזון בין האתגר המשתק ובין השגרה המפוזרת?
 
ההדמיה העלתה אצלי הרבה מחשבות, אבל לא נתנה לי כוחות חדשים. אני עדיין באותה נקודה. אני מאוכזבת, מתוסכלת ומודאגת.
שמור   בטל

מאזינה ברקע
30/11/2006 15:16, בקטגוריות בואו לא נקרא לזה דיאטה, חיפוש עצמי, יאללה בלגן
13 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא

תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-3/12/2006 14:06