בוקר אחד ב-1945, בברצלונה אפופת הצללים שעדיין מלקקת את פצעי מלחמת האזרחים, אב מכניס את בנו בסוד בית הקברות לספרים נשכחים, ספרייה שבה אלפי ספרים זנוחים שאיש אינו קורא עוד. הילד דניאל שולף ממדף מאובק את הרומן צל של הרוח, נשבה בקסמו ומבקש לקרוא את כל ספריו של מחברו, חוליאן קאראך.
באחד הלילות, בשעה שדניאל מטייל ברחובותיה העתיקים של ברצלונה, קרבה איליו דמות שמזכירה לו את אחד מגיבורי הרומן, דמות שמתברר כי היא השטן בכבודו ובעצמו, האיש הזה השמיד בשיטתיות את כל ספריו של קאראך ומבקש לשים את ידו גם על הספר האחרון שנותר, הספר שבידי דניאל. בכך נקרע צוהר אל אחד מסודותיה השמורים ביותר של ברצלונה, סוד שמעורבים בו רצח, קסם, טירוף ואהבה מקוללת.

סאפון כתב רומן גדול מהחיים. הדמויות הטראגיות נמצאות בשאול, הנבל נאמן לתפקידו והדמויות הקומיות מגוכחות עד להקצנה. יש סכנה מסויימת שבקריאה שטחית הספר ייראה כסוג של טלנובלה. אבל זוהי אשליה.

"צלה של הרוח" הוא רומן מתח מרתק, והקריאה בו היא היא חוויה מסעירה ומענגת. כל קצה חוט בעלילה נפרם לעלילות משנה נוספות, שנארגות לבסוף כולן יחד. הספר מלא תעלומות: מיהו חוליאן? מה עלה בגורלו ומדוע? הכל סובב סביב הנושאים המורכבים ביותר בחיים: חברות, אהבה, ערבות הדדית, זיקנה, שנאה, קנאה מעוורת.

אהבתי מאוד את השפה העשירה, ואת המטאפורות המפתיעות בהן בחר הסופר להשתמש. יש לציין שהמתרגמת עשתה עבודה נפלאה, כי הספר קריא וזורם ביותר, ועדיין מרגישים את טביעות אצבעותיו הציניות של הסופר.

נדיר לקרוא ספר המצליח לעורר רגש עמוק, ולא רק עניין. לפרקים חשתי כאילו אני צופה בסרט אימה - חרדה מקריאת הפסקה הבאה. היו פרקים שסיימתי אותם דומעת. או מחייכת, לפעמים בהקלה, לפעמים בבדיחות.
 
לרוץ ולקרוא!
 
צלה של הרוח, קרלוס רואיס סאפון, תרגמה ליה נירגד, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר 2006
שמור   בטל

מאזינה ברקע
4/12/2006 14:24, בקטגוריות מועדון הקורא המתמיד
3 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא

תגובה אחרונה של סיוון ב-19/8/2007 17:50