נו, מה אני אגיד, שאני עסוקה נורא? לא תירוץ.

הבת הבכורה הולכת מתחילת השנה לחוג קרמיקה. אף פעם לא ראיתי אותה נלהבת במיוחד מפיסול, והייתי בטוחה שהסיבה היחידה שהיא מבקשת ללכת לחוג היא חברה שהלכה לשם בשנה שעברה.

מתברר שיש לי בבית אמנית, לא פחות. היא יוצרת בחדוה אדירה, יצירות חמודות ומקסימות. יש לה סגנון אישי, בצבע ובצורה, בהומור. נכון, האיכות היא בהתאם לגיל, אבל אני פשוט נפעמת.

זה אחד הפסלונים הראשונים שהיא יצרה, ואחד האהובים עלי ביותר.

וזה סוס.

הצילום שלי רק פוגע בייחוד של הפסלון הזה, שכוייר בהשראת הכלב שלנו (גם הוא לבן, אף שאין לו אף כחול).

ואני מביטה בה מהצד, נמלאת גאווה אדירה, ומקנאה קצת.