לפני זמן מה ליוויתי את העזר כנגדי לביתו של חבר, כדי שיוכל לקחת ממנו ציוד כלשהו. כשהגענו בדיוק דיברתי בטלפון, אז חיכיתי לו במכונית, ואחרי כמה דקות שניהם ירדו לחנייה והתקרבו למכונית. יצאתי, כמובן, וחיכיתי שיגיעו למכונית.

החבר הביט בי במבט שאומר "אני בטוח שאני מכיר אותך, אם רק היית מורידה את משקפי השמש אני חושב שהייתי מזהה. אני מקווה".

הורדתי את משקפי השמש, והוא המשיך לבהות בי עוד שניה, עד ששמעתי את האסימון יורד בקול צלצול חד והוא זיהה אותי. אחר כך גם זכיתי לחיבוק נלהב, מחמאות - כמה אני נראית טוב וכו', והמשפט "באמת שאלתי את עצמי מי הכוסית שאתה מסתובב איתה".

מה גובר על מה - האם ההנאה מהמחמאות ומכך שהשינוי שחל בי כה גדול עד שאנשים לא מזהים אותי? האם העובדה שלראשונה מזה 15 שנים מישהו התייחס אלי במילה "כוסית" (נעזוב עכשיו מה אני חושבת על הביטוי הזה)? או שמא התהייה האם זה באמת נראה טבעי שבעלי מסתובב עם כוסיות באוטו?

אגב לא מזהים, הדבר הכי משעשע שקרה לי לאחרונה היה כשפגשתי אמא של חבר מהגן של הבת הגדולה, שלא התראינו בערך שנתיים. פטפטנו קצת, והיא אומרת לי: "עשית משהו? מאוד השתנית. אולי החלפת משקפיים?"

אה, כן, החלפתי משקפיים. אבל אולי זו העובדה שהורדתי 22 ק"ג באימוני ספורט....