אם אתם פרפקציוניסטים ואתם שוקלים לשפץ בית, אני מציעה לכם לשקול שנית. ההחלטה הזו עתידה להכניס אתכם למערבולת של משברים קטנים וקטסטרופות גדולות. למשל, כשמתקינים לכם את הידיות הלא נכונות במטבח. או כשהקרמיקה שהזמנתם לא נמצאת במלאי, ואי-אפשר, פשוט אי-אפשר להתקין את הקרמיקה שכן קיימת במלאי. רגע אחר כך אתם מנהלים קרב בשלוש מערכות מול חברת המטבחים וחברת הפירזול (ומנצחים), או מקיימים מרתון של ריצה בין חנויות קרמיקה כדי למצוא את האריח שבו חשקה נפשכם, שלא עולה 1550 ש"ח למטר (!) וגם נמצא במלאי (בסוף מצאתי).

מצד שני, אם אתם פרפקציוניסטים, והקפדתם לעשות את המוות לקבלן ולנגר ולצבעים, יש סיכוי שערב לפני שהסבלים מביאים את כל תכולת הבית, תוכלו לשבת על הספה החדשה בסלון החדש, להביט מסביב בקורת רוח, ולהרגיש כמעט שלמים עם התוצאה. לא מושלם, אבל מספיק קרוב.

היום היה יום מתסכל במיוחד, בו שום דבר לא עבד לפי התכנון. בסופו הייתי כל כך עצבנית, שלקחתי את המברגה החשמלית והחלפתי בעצמי את כל ידיות המטבח. עבודת יד זה משהו מרגיע מאוד. אלמלא היו באים מחר להתקין פה משהו שיטנף מחדש את המטבח, הייתי עומדת עכשיו בשמחה ומקרצפת אותו עד היסוד. עכשיו אני יושבת פה ומחכה שהנגר שלי יסיים את שיפוץ הארונות. שימו לב- לא מומלץ לפרפקציוניסטים לשכור נגר שסובל מדחיינות כרונית. זה מוביל לקונפליקטים בלתי פתירים בבסיסם, או לחילופין, לכך שהנגר צריך לעבוד עד חצות.

בין ריצות וטלפונים לספקים, והשגחה בלתי פוסקת על העבודה פה, באתר הבנייה, הצלחתי לקרוא קצת. שלשום גמרתי לקרוא את אחד הספרים הטובים יותר שאני מכירה: Bellwether מאת קוני וויליס. סופרת מדהימה, בעלת דמיון שופע, ציניות נפלאה והמון המון ידע שהיא משלבת בתוך הספרים שלה. Bellwether (המשכוכית) מדבר על טרנדים, ואיך הם משפיעים עלינו, על תורת הכאוס, על כבשים ועל אהבה. ספר נהדר, שבכל פעם שאני קוראת אותו (אינספור פעמים בעשור האחרון) הוא מעורר בי מחדש מחשבות על התרבות שבה אנחנו חיים. נדמה שהזמן החולף הופך אותו בכל פעם לרלוונטי יותר ויותר. 

מה שאני אוהבת במיוחד בספר, זה האופן שבו היא משלבת בקלילות בין המדעי והמחקרי, לאישי והרומנטי. לאור הכאוס שבו אני מתנהלת כרגע, הזדהיתי מאוד:

I nodded. "A butterfly flapping its wings in L.A. can cause a typhoon in Hong Kong. Or an all-staff meeting un HiTek."

He looked delighted. "You know something about chaos?"

"Only from personal experience," I said.

גם בעברית, התרגום מצויין, ואם תצליחו לשים את ידיכם על עותק של הספר, אני ממליצה בחום.

תופעה נוספת ששמתי לב לאחרונה - אין לי סבלנות לשמוע חדשות יותר. כדי להעביר את הזמן בנעימים כשאני בנסיעות ארוכות, הזמנתי תסכיתים של הארי פוטר - הספרים השישי והשביעי. איזה כיף! מזמן לא נהניתי כל כך מהנהיגה.

כנראה התרככתי עם השנים. הנערה שהייתי הייתה נושפת בבוז למקרא הבלגן הלוגי שטוותה אודרי ניפנגר. אולם האישה שאני היום קראה את "אשתו של הנוסע בזמן" ולא יכלה להניח אותו מהיד (תוך כדי טיגון חביתה, אמבטיה לילדים, קיפול כביסה ויומן החדשות). הכתיבה מאוד זורמת, כמעט תסריטאית במובן מסויים, מהירה לעיתים ואיטית ונפלאה פעמים אחרות.

אני לא רוצה לקלקל את העלילה למי שטרם קרא, אז אשתדל להימנע מספוילרים. בכל זאת למי שאין מושג במה מדובר, הנה מה שכתוב על הכריכה: "כשהנרי פוגש לראשונה את קלייר, הוא בן 28 והיא בת 20. הנרי הוא ספרן הרפתקני; קלייר היא סטודנטית יפה לאמנות. הנרי מעולם לא פגש את קלייר קודם לכן;  קלייר מכירה את הנרי מאז היתה בת 6. אשתו של הנוסע בזמן הוא רומן מרתק ומפתיע, המתאר את סיפור אהבתם של הנרי, המסוגל לנסוע בזמן קדימה ואחורה, ושל קלייר, המתרגלת אט-אט להיעלמויותיו התכופות של בעלה. אהבתם של השניים מתגברת על מחסום הזמן ולוכדת את הרגע הרומנטי ביותר של הזוגיות שלהם לנצח-נצחים."

קריאת הפרקים הראשונים בספר מבלבלת ומטרידה. סוג של סחרחורת זמן אם תרצו. לאט לאט, עם המילים, התמונה המורכבת מתייצבת ונפרסת. בעינים מד"ביות, הגישה הדטרמיניסטית המוצגת בו איננה משכנעת. הנרי פוגש את הרופא שהוא יודע שיעזור לו, כי הוא פגש את עצמו בעתיד והוא "יודע" זאת. אבל הידיעה הזו איננה אפשרית לולא היה בסיס לה, והבסיס היחיד הוא הידיעה. הנרי עדיין צריך לצאת מגידרו כדי לגרום לכך לקרות, בדרך שידע שבה עליו לפעול. מעניין, אבל לא מספיק יציב לטעמי.

על הקונספט המעט רעוע על זה, נבנית עלילה מרתקת ומתוכה נגלה סיפור האהבה העדין הזה. ניפנגר (אני נאבקת בדחף לקרוא לה אודרי, משל הייתה חברה מזה שנים) מספרת את העלילה בשני קולות ראשונים, זה של הנרי וזה של קליר. אני נמשכתי דווקא לקולו של הנרי. אני מנסה לדמיין את חוסר הוודאות האופפת אותו, החרדה הזו של לא לדעת איפה ומתי תהיה בעוד רגע. ומצד שני, החרדה והכובד של הוודאות, הידיעה של גורלך וחוסר היכולת לשנות אותו ולו במעט.

אבל זהו הספר של קלייר, לא של הנרי, ואת התפקיד שלה אני חושבת שהייתי יכולה למלא היטב. היא אישה בת מזל, קלייר. היא חיה חיים של ציפייה והמתנה, תמיד מחפשת את האהוב, לעולם לא יודעת מתי תפגוש אותו שוב. אבל היא נאהבת יותר מכפי שכל אישה הייתה יכולה לרצות.

לסיכום: רומן מרתק, עדין וארוטי. הקונספט לוקה בחסר והסוף (שלושת הפרקים האחרונים) קצת מיותר, אבל עדיין, סיימתי אותו דומעת. בהחלט ספר לקריאה חוזרת.

* אל"ז - אדם לקוי זמן

אשתו של הנוסע בזמן, אודרי ניפנגר, תרגם אסף גברון, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן 2005