"We were both afraid to open the Tupperware in our refrigerators. We were both guilty of spraying deodorant on dirty socks and throwing them into the dryer on air fluff."

הספר גדוש בתיאורים של ארונות שאיש לא מעיז לפתוח מפחד שתהיה מפולת, תנור מלא כלים מלוכלכים (כי במדיח כבר אין מקום), הפשרת סטייקים במדיח (מחזור מלא, בלי סבון), סגירת כל הדלתות בבית כשבאים אורחים ועוד ועוד – תיאורים מלבבים שגרמו לי אושר אין קץ: יכול להיות יותר גרוע! אני עקרת בית למופת (כמעט)! 
 

"We openly admit that we don't like housework, but that DOES NOT mean we don't love our homes and want them clean. It's OK not to like housework, but it has to be done and you need to realize that you can do it (and be happy)"

כן! כן! גם אני רוצה!

לשתים יש שיטה לניהול משימות על גבי של כרטיסיות צבעוניות. קצת התעסקות, אבל החלטתי ללכת על זה, באותו יום שבו כל הכלים במטבח היו מונחים בערימות מטונפות בכיור ועל השיש, ולא היה כלי נקי אחד להגיש בו ארוחת ערב לילדים.

עבר שבוע, ועכשיו אני יושבת בבית מסודר למדי (טוב, תלוי איפה מסתכלים) ונקי. אבל זו לא חוכמה, הרי העוזרת הייתה פה הבוקר. אולי יהיה יותר משכנע אם אספר שהעוזרת כמעט נישקה אותי הבוקר כשנכנסה לבית, וסיימה את עבודתה שעה מוקדם מהרגיל.

 אני מלאת תקווה. אבל משפט אחד מהספר טורד את מנוחתי כל הזמן:
 

"Just remember that a S.H.E is like an alcoholic when it comes to disorder. It's like taking one drink and being gone. If you ever allow yourself to put the first book on the dresser, then all of a sudden it's going to have shoes and BANANAS on it again."
 

אני אשתה מים בבקשה. שמור   בטל