לבלוג המלא |
עריכה |
בלוגים קרובים |
בר קבועים |
הוסף לקבועים שלי | ישראבלוג
נגיסה מהתפוח
"זהו חלק מתמצית האמהות, לצפות בילדתך גדלה להיות אדם בפני עצמו, ולא להיות מסוגלת לעשות משהו בעניין. אחרת ילדים היו חיות מחמד ותו לא." (הת'ר ארמסטרונג)
6/2010
במצח נחושה
לי ולנגר שלי יש רומן ארוך ורצוף מהמורות. זה התחיל בגישושים ראשוניים, המשיך בהסכמה לעתיד משותף, ואז זה פשוט נמרח. ימים על גבי ימים, שבועות על גבי שבועות. חודשים (הבנתם כבר, אני מניחה). טלפונים, הודעות, מה לא. האיש מגיע, עושה אחוז אחד ממה שהוא אמור לעשות, ונעלם שוב ללימבו של הנגרים. זה לא ייחודי לנגר הזה, זה מאפיין הרבה מאוד בעלי מקצוע. אבל מה שמעניין אצלו, זו היכולת המדהימה לשקר. עד כדי כך שאני משוכנעת שהוא מאמין בכל ליבו, שמה שהוא אומר ללקוחותיו כולו אמת. לפני חמש דקות הוא הצהיר באוזניי: "אני לא יוצא מכאן עד שאת לא אומרת לי שאת מרוצה". לפני דקה שמעתי אותו אומר ללקוח אחר בטלפון: "נשמה! אני יוצא מפה בעוד שעה גג! תיכף מתקשר אליך!" יש לו פה לפחות עוד שעתיים, אולי שלוש שעות עבודה. הוא אפילו לא ממצמץ כשהוא משקר. וואו. מאזינה ברקע 25/3/2008 13:52 תגיות בטכנורטי: Extreme Home Makeover 6 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' תגובה אחרונה של מאזינה ברקע
ב-27/3/2008 22:37
בית מתוק בית
אז אנחנו בבית, באיחור קל של חודש וחצי מעבר להערכת הזמן המקורית של הקבלן.
מצד שני, כשהחלטתי לפני כמה שבועות שב-15 לינואר אני מזמינה הובלה ובסוף השבוע שאחר כך אנחנו נכנסים לבית, כולם חשבו שאני מפנטזת, אבל עמדתי בזה. מזל שהבית גדול, כך אנחנו יכולים לחיות בנוחות, ולהתעלם מכך שהסלון מפוצץ בארגזים שטרם פוזרו...
הכי נחמד היה לראות את ההתרגשות של הילדים. סבא וסבתא הביאו אותם הביתה בערב, אחרי יום שלם של סידור, ארגון ומיון. הם היו נלהבים כל כך, מהכניסה לבית החדש, מפירוק הקומונה הצפופה שבה חיינו במשך ארבעה וחצי חודשים, ובעיקר מהאיחוד המחודש עם הצעצועים שלהם שהיו ארוזים במשך שישה חודשים כמעט.
אני מבסוטית מאוד :) מאזינה ברקע22/1/2008 18:22 3 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' תגובה אחרונה של MezzoMom
ב-23/1/2008 11:23
מחזיקה מעמד
אם אתם פרפקציוניסטים ואתם שוקלים לשפץ בית, אני מציעה לכם לשקול שנית. ההחלטה הזו עתידה להכניס אתכם למערבולת של משברים קטנים וקטסטרופות גדולות. למשל, כשמתקינים לכם את הידיות הלא נכונות במטבח. או כשהקרמיקה שהזמנתם לא נמצאת במלאי, ואי-אפשר, פשוט אי-אפשר להתקין את הקרמיקה שכן קיימת במלאי. רגע אחר כך אתם מנהלים קרב בשלוש מערכות מול חברת המטבחים וחברת הפירזול (ומנצחים), או מקיימים מרתון של ריצה בין חנויות קרמיקה כדי למצוא את האריח שבו חשקה נפשכם, שלא עולה 1550 ש"ח למטר (!) וגם נמצא במלאי (בסוף מצאתי).
מצד שני, אם אתם פרפקציוניסטים, והקפדתם לעשות את המוות לקבלן ולנגר ולצבעים, יש סיכוי שערב לפני שהסבלים מביאים את כל תכולת הבית, תוכלו לשבת על הספה החדשה בסלון החדש, להביט מסביב בקורת רוח, ולהרגיש כמעט שלמים עם התוצאה. לא מושלם, אבל מספיק קרוב.
היום היה יום מתסכל במיוחד, בו שום דבר לא עבד לפי התכנון. בסופו הייתי כל כך עצבנית, שלקחתי את המברגה החשמלית והחלפתי בעצמי את כל ידיות המטבח. עבודת יד זה משהו מרגיע מאוד. אלמלא היו באים מחר להתקין פה משהו שיטנף מחדש את המטבח, הייתי עומדת עכשיו בשמחה ומקרצפת אותו עד היסוד. עכשיו אני יושבת פה ומחכה שהנגר שלי יסיים את שיפוץ הארונות. שימו לב- לא מומלץ לפרפקציוניסטים לשכור נגר שסובל מדחיינות כרונית. זה מוביל לקונפליקטים בלתי פתירים בבסיסם, או לחילופין, לכך שהנגר צריך לעבוד עד חצות.
בין ריצות וטלפונים לספקים, והשגחה בלתי פוסקת על העבודה פה, באתר הבנייה, הצלחתי לקרוא קצת. שלשום גמרתי לקרוא את אחד הספרים הטובים יותר שאני מכירה: Bellwether מאת קוני וויליס. סופרת מדהימה, בעלת דמיון שופע, ציניות נפלאה והמון המון ידע שהיא משלבת בתוך הספרים שלה. Bellwether (המשכוכית) מדבר על טרנדים, ואיך הם משפיעים עלינו, על תורת הכאוס, על כבשים ועל אהבה. ספר נהדר, שבכל פעם שאני קוראת אותו (אינספור פעמים בעשור האחרון) הוא מעורר בי מחדש מחשבות על התרבות שבה אנחנו חיים. נדמה שהזמן החולף הופך אותו בכל פעם לרלוונטי יותר ויותר.
מה שאני אוהבת במיוחד בספר, זה האופן שבו היא משלבת בקלילות בין המדעי והמחקרי, לאישי והרומנטי. לאור הכאוס שבו אני מתנהלת כרגע, הזדהיתי מאוד: I nodded. "A butterfly flapping its wings in L.A. can cause a typhoon in Hong Kong. Or an all-staff meeting un HiTek." He looked delighted. "You know something about chaos?" "Only from personal experience," I said.
גם בעברית, התרגום מצויין, ואם תצליחו לשים את ידיכם על עותק של הספר, אני ממליצה בחום.
תופעה נוספת ששמתי לב לאחרונה - אין לי סבלנות לשמוע חדשות יותר. כדי להעביר את הזמן בנעימים כשאני בנסיעות ארוכות, הזמנתי תסכיתים של הארי פוטר - הספרים השישי והשביעי. איזה כיף! מזמן לא נהניתי כל כך מהנהיגה. מאזינה ברקע 15/1/2008 00:14 4 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' תגובה אחרונה של מאזינה ברקע
ב-22/1/2008 18:25
אימת נציגי השירות
תופעת לוואי של השיפוץ המתמשך, היא אבדן כל טיפת סובלנות כלפי נציגי שירות מצידי. אני לא צועקת, אני לא מגעילה, אבל אני לא מוכנה להראות הבנה למה שנציגת השירות יכולה או לא יכולה לעשות.אחר הצהריים, אני מדברת עם מיה מ-yes (שם מומצא. אני לא באמת זוכרת איך קוראים לה). אני מסבירה למיה שאני זקוקה להתקנה של שקעים בבית אבל אין לנו ממירים לחבר אליהם. הממירים, בזכות קצרות הרואי של מי שארז אותם (אני), בלתי נגישים כרגע. אבל אני בכל זאת רוצה שיחברו את השקעים עכשיו לצלחת הלווין, לפני שהחשמלאי אומר לי סלאמת ונעלם אל האופק. "אי אפשר" עונה לי מיה בשכנוע עצמי עמוק. "אני בטוחה שאפשר. תבדקי עם המנהל שלך." אחרי כמה דקות ("תודה על ההמתנה") מיה חוזרת. "אי אפשר". אני מתעקשת. ומה אתם יודעים? אחרי עשר דקות "תודה על ההמתנה" נוספות, מסתבר שאפשר. ולא רק אפשר, אפילו יש לזה שם, קוראים לזה "התקנה קרה". ההללויה! כל שיחת טלפון שניה שאני עושה נגמרת איכשהו ככה. אני מציבה דרישה כלשהי, בדרך כלל לא ממש מופרכת (נניח - שלחו לי בכתב את הסיכום שהגענו אליו עכשיו) ומקבלת תשובה של השתתפות בצער: נורא חבל, אבל פשוט אי אפשר. אין שום דרך לעשות את מה שאני מבקשת. בלתי ישים. זה לא שהם לא רוצים, הם פשוט לא יכולים. המדהים הוא שההתעקשות בסופו של דבר מניבה את התוצאה המבוקשת. אני תוהה האם פשוט רוב הלקוחות מוותרים מראש ולא מתעקשים, ובגלל זה קל להם יותר לומר "לא" מאשר למצוא את הפתרון היצירתי. היינלין כתב פעם שיש שני סוגים של פקידים. אלו שמחפשים עד שמוצאים את הסעיף שמאפשר לך לקבל מה שאתה צריך, ואלו שמחפשים עד שמוצאים את הסעיף שלא מאפשר לך לקבל מה שאתה צריך. אני חושבת שהוא פיספס סוג אחד של פקידים, שאולי לא היה קיים בשנות השישים. אלו שפשוט לא אכפת להם. אז אני כבר לא ממש מתרגשת, רק מתעקשת. אני מבינה את כל הקשיים, אבל לא מוכנה לקבל אותם. בפרנציפ. או כמו שאמר לי נציג שירות כשהודעתי לו שיש להם שתי ברירות, או לתת לי מה שאני דורשת, או שניפרד (לאו דווקא כידידים): "את מאוד תוקפנית". אז כן, אני מאוד תוקפנית. נו מור מיסטר נייס גאי. מאזינה ברקע 23/12/2007 21:43 6 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' תגובה אחרונה של מאזינה ברקע
ב-24/12/2007 11:58
קר
קר לי. ממש ממש קר לי. אני שוכחת שצריך להתלבש חם בכל פעם שאני יוצאת מהבית, וכשאני הולכת לבית המשתפץ כדי לפקח על מה שקורה שם, אני חוזרת אחר כך קפואה כמו טונדרה סיבירית. אמא'לה, כמה כסף יעלה לנו אחר כך להחזיר את הבית הזה לטמפרטורה אנושית, אחרי שהיה פרוץ לכל רוח במשך כל נובמבר ודצמבר. אני מקווה שהיום יתקינו בחזרה את הדלתות, אז לפחות נעצור קצת את הצניחה בטמפרטורות.
קר לי, ושום דבר לא מחמם אותי מספיק. אני עובדת בבית לבד, לא רוצה להדליק הסקה רק בשבילי (יקר) ולא רוצה להדליק חימום במזגן (מייבש). אני שותה טונה של ספלי תה והם לא מספיקים כדי לחמם אותי.
קר לי. אולי מרק. למי יש כח לבשל בקור הזה. צריך לרחוץ כלים כדי לפנות מקום לבשל ואין מים חמים כי לא הדלקתי הסקה ובחוץ אין שמש. לא רוצה לרחוץ במים קרים. קר לי.
אני שותה את התה בספל מקסים שאחי הביא לי מניו יורק. נראה כמו סוכריה, נכון? צילמתי אותו ליד ספל רגיל, כדי שתראו שהוא כפול בגודלו. ככה צריך לשתות תה. ברמן, תן לי פה חצי ליטר צ'אי מהחבית!
קר לי. ואפילו החורף עוד לא התחיל. מאזינה ברקע18/12/2007 09:21 10 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' תגובה אחרונה של מאזינה ברקע
ב-19/12/2007 12:43
|
אני מאזינה ברקע ואלו הנפשות הפועלות יש גם מנוי SMS. רוצה? כן, צרפו אותי! תודה, מספיק לי (מה זה?) שלח המלצה לחבר חלון מסרים: הוסף מסר הבלוג חבר בטבעות: « אי-מהות » ± חיפוש בבלוג: ארכיון:
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למאזינה ברקע אלא אם צויין אחרת. האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מאזינה ברקע ועליו/ה בלבד 2005-2001 © כל הזכויות שמורות ליריב חבוט - emAze 9,091
|