אוגי מזרחה

23 10/2008		מזרחה
		תגיות: יומן מסע

זה נראה כמו נצח, אבל מחר תסתיים סופית התקופה הקנדית שלי במעונות. שנתיים שלמות באותו החדר הפינתי, ליד המדרגות ומגרש החניה מול משרד המעונות האזורי. החדר הזה שלאט לאט הפך להיות ממש בית בשבילי (בניגוד לקודם בעזה), ירוקן מחר מכל הדברים שלי שיועמסו על האוטו ויוסעו לכיוון החדר החדש במעונות מזרח חדש.

אני זוכר שכשנכנסתי לכאן התפעלתי מהגודל שלו. הוא יחסית די גדול בשביל בן אדם אחד, ולפעמים הוא נראה לי גדול מדי וגרם לי להרהר על הבדידות שלי. די מהר השתדלתי להפוך אותו לכמה שיותר שלי, וכמה שיותר ביתי. זה לא היה קשה במיוחד, אחרי שהחדר שלי בבית כבר מזמן לא שלי אחרי שאח שלי השתלט עליו כמעט לגמרי והרבה דברים השתנו שם. הגיע לכאן השטיח שהיה בחדר, כרית הזברה הגדולה שהייתה מונחת על המיטה (וזכתה לכינוי המופתי זבר) יחד עם כרית של מכבי, והם הצטרפו לעוד כל מיני דברים קטנים שהיו עוד בחדר בעזה ויצרו למעשה את החדר האמיתי שלי, הפינה הקטנה בעולם שהיא באמת רק שלי. אפילו הטלוויזיה הקטנה שהייתה לי בחדר נחתה בסופו של דבר בסלון של הדירה (ובקרוב תהיה כנראה רק בחדר שלי). בשנה השנייה שלי כאן זה קיבל יותר ויותר משנה תוקף כשפשוט נשארתי כאן הרבה יותר כי הלימודים תבעו ממני להישאר (אבל כי בסופו של דבר הבנתי שאין לי יותר מדי מה לעשות בבית).
אחד מרגעי השיא כאן היה הניצחון שלי על המכונות האוטומטיות שהיו בדיוק מתחת לחלון שלי. כבר כשנכנסתי שמתי לב שמכונת הפחיות נמצאת ואחרי כמה חודשים התווספה לה לחרדתי גם מכונת סיגריות. זה היה חורף והחלון היה רוב הזמן סגור ולכן הרעשים מבחוץ לא הפריעו לי יותר מדי. הבעיה התחילה כשהקיץ התחיל והחלון היה חייב להיות פתוח. אז נכנסו פנימה כל רעשי הפחיות הנופלות, המטבעות והצפצופים הנוראיים של המכונה ברגע שהיא מקבלת כסף. יחד איתם הגיעו צעקות בכל שעות היום, ריח של סיגריות שאנשים בחרו לעשן לי מתחת לחלון והשיא הגיע באחד הלילות כש-3 אנשים החליטו לקנות קופסת סיגריות ב-3 לפנות בוקר רק מטבעות של 10 אג' ופשוט לא נתנו לי לישון. פניתי לאגודה וביקשתי שיזיזו אותן מפה כי זה היה פשוט בלתי אפשרי לחיות ככה. התשובה המקורית של משרד מעונות היה כמובן לנסות ולהעביר אותי חדר במקום לפתור את הבעיה האמיתית. זה לקח כמה חודשים, הרבה מיילים זועמים ואפילו כמה רגעים של ייאוש עד שבסופו של דבר המכונות מצאו להם בית חדש במקום שהן לא יכולות להפריע לאף אחד. קיבלתי לכבוד זה גם מבט חצי מזלזל מהאיש שממלא סיגריות ("הנה, מזיזים לך, טוב?") אבל תחושת הסיפוק לא עברה. היום יש שם רק קיר מכוער (וחבל שלא עושים עם זה משהו), אבל זו כבר לא הבעיה שלי יותר.

עוד לא התחלתי בכלל לארוז, והכל עדיין בבלגן בחדר. תאריך המעבר הרשמי אמור להיות עוד שבוע וחצי, אבל זה באמצע מועדי ב' והחלטתי שלמרות כל החסרונות עדיף לעבור כמה שיותר מוקדם כדי למזער את הנזק ללימודים. אז אני אצטרך לשלם עוד כמה גרושים על 10 הימים הקרובים וכנראה להסתדר בלי אינטרנט בחדר לפחות עד יום ראשון, ובלי לדעת מה באמת מחכה לי שם, אבל זה עדיף. מחר על הבוקר, מיד אחרי שאני אחצה את הקמפוס לקבל מפתח חדש, אני אתחיל במלאכת האריזה הגדולה שתכלול את כל ארון הבגדים, המוני הקלסרים והמחברות שלי שנמצאים כאן בבלגן ועוד עשרות הקופסאות שרק אלוהים יודע למה יש לי כל כך הרבה מהן. אני אפילו לא ממש יודע איך אני אארוז את הכל, כי אין לי יותר מדי תיקים להכניס את כל הדברים. למזלי, אבא שלי יגיע בערב עם האוטו ויעזור לי להעביר את הכל לדירה החדשה, ולפי כמות הדברים והבלגן, זה יצריך יותר מנסיעה אחת בודדת הלוך ושוב. זו הזדמנות מצוינת לעשות סדר חדש בכל הדברים, להתארגן מחדש ולשנות דברים שהשתרשו במשך השנתיים האלו. ממש התחדשות. הבעיה העיקרית היא שזה צריך להיעשות כמה שיותר מהר, ורצוי לסיים את זה כבר מחר בלילה. ביום ראשון ממתין לו בקוצר רוח המועד ב' הראשון שלי, מאיים ומפחיד, וכל המעבר הזה רק מוסיף ללחץ הזה. זו בעצם הפעם הראשונה שבעצם יש את הפער הגדול הזה בין מועדי א' לב' (בשנה נורמלית הוא אמור להיות גדול יותר, אבל עדיין לא הייתה לי שנה נורמלית ואולי גם לא תהיה) וזה מאוד ניכר אצלי בלימודים. עדיין לא הסרתי למדי את כל החלודה מהחודש וקצת שבין תקופות המבחנים שמאוד קשה להגיד שבאמת למדתי בהם. זה רק מוסיף ללחץ שלי וגורם להרבה חששות. יש משהו מאוד שונה בלימודים האלו עכשיו, כי אחרי כמה תקופות מבחנים אני לומד עכשיו די לבד ומנסה להתמודד עם החומר הזה די לבד בלי אף אחד שיתמוך, ייתן הערות, יסביר ויקבל ממני הסברים. עוד לא מצאתי את השיטה שבאמת מתאימה לי ואני כל הזמן מנסה למצוא את הריכוז המתאים ולא ליפול בפח של השעמום והרצון לברוח למקומות אחרים. אני עדיין חייב לקחת את עצמי בידיים בשביל לעבור את התקופה הזו בשלום. בעצם, אני לא רוצה לעבור את התקופה הזו בשלום, אני רוצה להצליח בה ולהוכיח לעצמי שבסך הכל קרתה לי פשלה קטנה בזמן מועדי א' ועכשיו צריך להמשיך את המומנטום מהחורף. הנה, אפילו ירד כאן הלילה גשם שוטף בשביל לתת תחושה כזו (מה שוטף? רעמים וברקים מטורפים והייתי צריך סירה כדי להגיע לחדר).

אז אחרי שהחלפתי מחשב ושעון, מחר אני מחליף חדר. תקופה אחת נגמרת וחדשה מתחילה. עכשיו רק צריך שכל השינויים מסביב יחלחלו קצת פנימה.

6 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-28/10/2008 00:04
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא