אוגי חנוכה

26 12/2008		חנוכה
		תגיות: טכניון

תמיד יש משהו קסום בחג הזה. בדרך כלל קר וגשום (ממש כמו השבוע) ואז מדליקים נרות וכולם מסתכלים עליהם בוערים ומוקסמים, פצצות הקלוריות החכמות המכונות סופגניות ממתיקות את האווירה ויש סוג של אווירת חג למרות שמדובר בימי חול רגילים לגמרי. גם ככה מאז שסיימתי את התיכון אין יותר חופש אמיתי בחנוכה, גם לא בזמן הלימודים באקדמיה. השנה, כמו בשנה השנייה, שוב התבטלה החופשה הקצרה ממילא של יומיים שמתוכננת בגלל ההזזות של תחילת שנת הלימודים, וככה אנחנו מקבלים 14 שבועות אינטנסיביים ורצופים בלי רגע אחד של מנוחה. ולמרות הכל, תמיד יש את חנוכה באמצע לנסות ולארגן איזה משהו שובר שגרה שלא קשור בהופעת סטנד אפ הזויה או מסיבה לא מעניינת.

כמו כל שנה (או לפחות מאז שהתחלתי ללמוד), מארגנים אצלנו הדלקת נרות מסורתית באחד מערבי החג, כדי לשבור את אותה שגרה, וזה כמובן מלווה בהמון סופגניות. היות ואני אחראי השנה, הייתי צריך לראות איך מרימים שוב את האירוע. כבר בהתחלה הוזמנו 500 סופגניות מתקציב הוועד להפסקת לימודים ביום רביעי ואחר כך חיפשתי את הסטודנטית שכל שנה הייתה החוליה המקשרת בין הוועד לרב מבית חב"ד. הזמנה של רב מבחוץ יכולה להתפרש כמתכון לבעייתיות בגלל החשש שהוא ינסה למצוא דרכים להחזרה בתשובה, אבל רק ככה אפשר להשיג אווירה של חג, הרבה יותר מאשר הדלקת נרות שתעשה על ידי או על ידי דיקן הפקולטה. הסטודנטית דיברה עם הרב ואחרי שהיא שמעה את הסיפור שלו (שאליו נחזור אחר כך), היא ניסתה לגרום לי לארגן אירוע הרבה יותר גדול והמוני. אני בסך הכל רציתי לארגן משהו קטן לפקולטה בתוך הפקולטה, לא משהו בקנה מידה טכניוני באולם הגדול. בכל זאת, יש משהו באינטימיות הפקולטית (למרות שמדובר בפקולטה עם קרוב ל-1500 איש). בסוף היא התרצתה ועכשיו נשאר לטפל רק בצד הלוגיסטי של האירועים.

שעתיים לפני צהרי יום ד' התייצבתי בבית הסטודנט בשביל לקחת סופגניות. החדר של היו"ר היה מפוצץ בקרוב ל-5000 סופגניות מחולקות לקרטונים שמהם הייתי צריך לקחת 500 בשביל הפקולטה (והריח כמובן היה מטריף). ביחד עם צמד עוזרים, העברנו את הסופגניות לפקולטה (לחלקן התווסף טעם של גשם) והשרירים שגם ככה תפוסים לי מהחדר כושר בחרו להיתפס שוב ולהציק לי, מה שמראה עד כמה סופגניות יכולות להיות מזיקות לבריאות ולאו דווקא בצריכה רגילה. החלוקה הייתה מאוד מהירה ותוך רבע שעה נעלמו להם מהמגשים קרוב ל-300 סופגניות (היינו צריכים לשמור משהו לערב). הגשם שירד בחוץ שמר על האנשים בפנים וכולם באו לקחת סופגנייה. אחרי שההפסקה נגמרה, הלכתי עם הסטודנטית למעונות ונאלצתי לסחוב את החנוכייה של החב"דניק לפקולטה. אמנם לא מדובר במרחק הליכה, אבל השרירים שלי היו די נגד כל העניין (לא שהייתה להם יותר מדי ברירה). החנוכייה הוצבה במקומה ואני הלכתי לשיעור שלי. למרות שאמרתי למרצה שיש הדלקת נרות בהפסקה, הוא לא ממש שם לב לשעון ואני הייתי צריך לצאת באמצע כדי להמשיך בהכנות. כשהגעתי למטה כבר המתינו לא מעט אנשים מסביב לחנוכייה, מחכים לרב שיגיע וידליק (והוא כמובן איחר). אפילו דיקן הפקולטה בא במיוחד להסתכל ולהשתתף וגילה קצת סימני עצבנות (לעומת זאת, לאגודה כמעט ולא היה ייצוג פרט לוועד, היות והיו"ר היה במילואים והסיו"ר עסוקה בחתונה שלה). הרב הגיע ושקט השתרר, והוא התחיל לדבר קצת על הנרות וביקש שהדלקת הנרות תהיה לזכרם של נרצחי הפיגוע במומביי לפני שלושה שבועות במיוחד כשלו יש צד אישי בכל הפרשה כי אחותו היא הרבנית ז"ל (אותה סטודנטית מאוד חששה להזמין אותו בגלל הסיבה הזו, אבל בסוף הוא בא). בזמן הברכות היה שקט, וכשהדליקו את הנרות (אני הדלקתי אחד) מישהו שעמד על הגשר לספריה שלף מפוחית פה והתחיל לנגן את "מעוז צור" עד שאנשים התחילו להצטרף אליו ולשיר ביחד, ואחר כך שרו עוד שירים. כשסיימו עם השירים, הרב התחיל לספר כמה סיפורים על אחותו, ולי היה קצת לא נעים כי בכל זאת רצינו הדלקת נרות ולא עוד דברים מסביב (כולל הזמנה לבית חב"ד ולקבוצה שלהם בפייסבוק) וגם הדיקן שאל אותי אם זה בכלל היה מתוכנן, אבל כנראה שזו חלק מעסקת החבילה כשמזמינים רב לעשות טקס שלם. כולם התנפלו על הסופגניות שנשארו, שמחו מאוד וחזרו לשיעורים שלהם. החנוכייה עצמה המשיכה לדלוק כל הערב והאירה את הבניין הקר של הפקולטה, ואפילו 3 וחצי שעות אחרי ההדלקה, כשחזרתי לחדר לראות הישרדות (לבד כי הבריזו לי), היא עדיין דלקה.

יש משהו קסום בחג הזה.

(הסופגניות שחילקנו, רגע לפני שהתנפלו עליהן)

3 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-26/12/2008 12:02
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא