אוגי ינואר 09: הגשמה עצמית

16 1/2009		ינואר 09: הגשמה עצמית
		תגיות: יומן מסע, יוצא אל האור, פתיחת חודש

כל אירועי השבוע הקודם קצת ניתקו מהכל, אבל השינוי בתאריך והספירה לאחור ששוב מתנהלת לה מזכירים לי שאני שוב בתקופה של סיכומים ושל מבטים קדימה ואחורה. השנה הזו הייתה שנה של קפיצה משמעותית קדימה בכל מה שקשור אליי, כשהיא ממשיכה את הרצף שהתחיל קצת קודם אבל הגיע למקום שלא ממש חשבתי שאני מסוגל. אתמול היה יריד תעסוקה ושכתבתי לי את קורות החיים ופתאום זה כמעט טבעי לציין את כל תחומי האחריות, הניהול וההצלחות הקטנות (והגדולות) שהיו לי. שום דבר לא היה פשוט או מובן מאליו, ואם כבר אז כל אירועי השבוע האחרון רק מוסיפים להרגשה הזו. ביום שלישי הקמנו פינת זיכרון והנצחה בכניסה לפקולטה, וכל פעם שאני מעיף מבט לכיוון אני רואה מישהו עוצר לידה לכמה שניות, מביט וחושב על הפנים שמחייכות מהתמונה ולפעמים הוא או היא גם ידליקו נר קטן או יכתבו משהו במחברת שמונחת שם. אני מסתכל ומחייך לעצמי חיוך קטן וממשיך הלאה.

כתבתי בתחילת שנת הלימודים הקודמת שהשמיים הם הגבול ולשם אני מכוון את עצמי ולא ידעתי כמה זה נכון. ההחלטות לקחת צעד קדימה ולהתחיל להיות יותר מעורב היו החלטות של שניות, כמעט בלי לחשוב או לחפור בתוך עצמי. פשוט קום ותעשה את זה אם אתה מספיק מאמין שתוכל לעשות משהו. זה רק מוכיח שברגעים האלו, כשאני מסמן לעצמי מטרה בשנייה, זה יכול להוביל אותי לתוצאות טובות, ואם אני אשאר כמה רגעים להרהר, אני רק יותר אתחפר בתוך עצמי ולא אצליח להוציא שום דבר החוצה ורק אני אפסיד מזה. ברור שאותם החלטות לא היו קלות וידעתי שאני הולך להתמודד עם אתגרים לא פשוטים, אבל כשרואים מטרה אחת מול העיניים, כל שאר המחשבות מטשטשות. פתאום חוזרים ללמוד אחרי שביתה ארוכה ויש המון בעיות לטפל בהן ופשוט אין זמן להתחיל לחשוב, רק לפעול ולמצוא פתרונות להכל. פתאום כל החששות מתפוגגים ואני מצליח להסתדר עם הכל ולקבל פידבקים חיוביים. אחר כך מתחילים במהלכים לשנות דברים וגם הם מצליחים, כאילו זה יוצא לגמרי בטבעיות. הסמסטר נגמר לו ומתחיל עוד אחד אחר, ואחרי כמה התלבטויות החלטתי להתקדם הלאה ולקחת פיקוד, למרות התחושה הפנימית שאני לא מנהיג ובטח לא מנהל, אבל צריך לעשות את זה וגם זה נראה לי פשוט טבעי. אחר כך גם הגיע תעודת הצטיינות שהוכיחה לי את מה שחושבים עליי. ההמשך כבר לא היה פשוט, אבל היו הצלחות לא מעטות (ארגון של אירוע משותף, ישיבה טובה עם הסגל ועוד מספיק מהלכים טובים), ולמרות כמה אכזבות אני יכול להגיד שהמצב ממש לא רע. גם אם זה לא נראה לעין, אני מרגיש בסוג של שינוי בפקולטה, שיש יותר הקשבה ויותר עזרה ואפשר לשנות הרבה יותר דברים. זה טוב, כי עדיין נשארו לי דברים לעשות.

זו הייתה שנה מטלטלת מכל הבחינות. דווקא אחרי השביתה וכל הבלגן שהתלווה לחזרה ללימודים, הצלחתי להוציא את הציונים הטובים ביותר ולסיים עם ממוצע סמסטריאלי גבוה מכל מה שהיה קודם. אחר כך הגיעה הנפילה, אבל זה גם לי להבין את הכיוון ולנסות להשתפר. הורדתי הילוך מבחינת לימודים כדי להספיק הכל, גם מתוך הבנה סופית שאני אצטרך עוד סמסטר כדי להשלים את התואר. עכשיו כבר צריך להתחיל לתכנן את הסמסטר הבא, וזה כבר ממש לא פשוט. הבחירה נעשית קשה כשכבר אין יד מכוונת מלמעלה וצריך למצוא את מה שבאמת מעניין. מה שבטוח, הבחירות שלי בסמסטר הזה הוכיחו את עצמן ואני די נהנה מהלימודים ומהאתגרים שיש לי. הכיוון הכללי הלאה אומר לסיים את התפקיד ולא לנסות להתמודד לעוד קדנציה כיו"ר, ומצד שני להתחיל לחפש עבודה נורמלית שתעזור לי אחר כך בסיום התואר. אני רחוק מלהיות עם ממוצע סביר, אבל התפקיד באגודה תורם לא מעט מעבר ומראה יכולות אחרות.

תחום אחד נשאר בלי שינוי לאורך כל השנה וגם את השנה הזו אני אסגור לבד. יש לא מעט נקודות בזמן שזה פשוט מציק, שזה פשוט גורם לחנק ולתחושה של קור פנימי. איפשהו אני מחפש את הדרך להתחמם, להרגיש טוב עם יותר, להרגיש קרבה אמיתית ולא רק פיזית. מצד שני, אני לא מוכן להתפשר על מה שאני באמת רוצה וכזה שאני חושב שיכול לעשות לי באמת טוב כי משהו סתמי וזמני לא שווה את זה וסתם יוסיף לתסכולים הרגילים שגם ככה יש לי כל הזמן. אני מחפש לעצמי את זאת שתהיה איתי באותו ראש, שיהיה כיף לדבר איתה בצורה פתוחה על הכל ושלא יהיה רגע משעמם, שיהיה לה חוש הומור ושתגרום לי לרצות להצחיק אותה כל הזמן (וזה משהו שמאוד חשוב), שתדע לתת כתף תומכת וחיבוק חם כשצריך וגם שתדע לקבל אותם בלי לחשוש ועם אמון מלא. זה יהיה מצוין אם תהיה לה שמיעה מוזיקלית טובה ואהבה גדולה למוזיקה, בעיקר ישראלית אבל לא רק (כי הדרך הכי טובה להכיר מוזיקה חדשה היא בעזרת אנשים אחרים). התעניינות בספורט תהיה יתרון, ורצוי מאוד בכיוון הקבוצה הנכונה (ולא משנה כמה אני לא שרוף). היא לא חייבת להיות הכי יפה חיצונית בקמפוס, בעיר או איפה שזה לא יהיה. היא יכולה להיות הבחורה הכי ממוצעת, כזאת שלא תמשוך את העין במבט ראשון, אבל כשיסתכלו עליה פנימה ויכירו אותה מקרוב, יתגלה אדם אחר לגמרי, ובסופו של דבר היופי שלה יימדד משילוב של הכל ביחד ואז אפשר יהיה להגיד כמה שהיא באמת יפה.
היא נמצאת שם איפשהו. אני יכול לתת מיליון תירוצים למה אני לא מחפש אותה יותר מדי, למה אני לא מתחיל עם כל מי שמסביב כדי להגדיל את הסיכוי למצוא אותה. הלחצים מסביב והאכזבות עד עכשיו מרתיעים אותי מלנסות ולעשות משהו דרסטי, אבל רצון תמיד יש. בזמן האחרון נפלה סוג של הבנה שכל זה יקרה כשיגיע הזמן המתאים ואי אפשר לגרום לזה להתרחש מהר יותר, כי זה רק יגביר את תחושת האכזבה והכישלון. כשזה יקרה, זה פשוט יקרה ועד אז צריך להאמין ולהשתדל להתרכז בדברים שאני הכי טוב בהם, שגורמים לי סיפוק והרגשה טובה. זה לא קל, יש בזה הרבה מאבקים, פנימיים וחיצוניים, אבל אני יודע מה אני שווה ומה עשיתי ולאיזה מעמד הגעתי בשנה האחרונה. כשחושבים על זה שוב, המצב שלי טוב מאוד ונכון שיש נקודה שחורה אחת די מרכזית וגדולה, אבל גם המון נקודות אור קטנות ובינוניות ועדיף להתרכז בהן עד שגם השחורה הגדולה תהפוך למוארת. בינתיים צריך לגרום לקטנות להיות יותר חזקות ומשפיעות, כי יהיה טוב וחייב להיות.

כשהתחלתי לכתוב את הפוסט היה לי שיר אחר בראש, אבל בסוף החלטתי ללכת על אחד אחר, שמתאים יותר. שלושת השבועות האלו צריכים לגרום לי להבין מה הדרך שעשיתי במהלך השנה האחרונה ומה הדרך שאני רוצה ללכת בה בשנה הבאה. דין וחשבון? רק לעצמי.

[דע - עלמה זוהר]

13 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-19/1/2009 09:57
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא