|
אז ככה באמת נראים החיים האמיתיים שאחרי התואר. דירה שכורה רק לעצמי, אוטו מהעבודה ומשכורת מכובדת. העיר הגדולה קוראת לי, עכשיו נראה לאן ממשיכים מכאן. אוגי, 41, תל אביב.
טבעות:
NineLives Suki da yo מקליין צבובה אראמיס בימבה יובל פ(י)לו סימבה האחת
אמילי1212 Pillow Violetsun רוג_ Kaia Girl שמחת זקנתי LIL_WHO Suga Mama קמיל ה Yuval's Studio.
חיפוש טקסט בקטעים: |
5/2009
לפעמים אני לא ממש לא מבין אנשים. גדלתי בעיר ולכן זה נראה לי הכי טבעי לנעול את דלת הכניסה של הדירה כל פעם כשאני מגיע וכשאני עוזב. כשגרתי בעזה בשנה הראשונה היינו נועלים באופן קבוע רק בלילה (כי גם ככה היה מדובר בחדר ושנינו היינו נמצאים בו). כשעברתי לדירה הבאה, כבר הקפדתי לנעול את הדלת הראשית כל פעם וזה באמת לא היה מסובך כי לא היה צריך לתקוע מפתח מבפנים. כבר כשהגעתי לדירה הזו הבנתי שהחוקים כאן שונים. לא ודע, אבל אותי זה נורא הפתיע לגלות שהשותפים הוותיקים (אלה שנשארו מהשנה שעברה) דווקא לא נוהגים לנעול את הדלת הראשית אם כי חלקם מעדיפים לנעול את הדלת של החדר שלהם. זה נראה לי מאוד תמוה כי בכל זאת יש דברים באזור המשותף שלא הייתי רוצה שיגיעו לידי אנשים זרים שיכולים להיכנס לדירה. אם זה נראה לכם פרנואידי מדי, אז כבר הייתה דוגמא אחת בסמסטר שעבר שאיזה מחלק פליירים של המבורגריה כלשהי נכנס לאנשים לדירות והשאיר אצלם פליירים מטעם ההמבורגר שלו וזה קרה גם בדירה שלי. אמנם אני מקפיד לנעול גם את החדר שלי כל פעם (וזה הרבה יותר קל מבשנה שעברה, כשדאגתי לנעול את הדלת של החדר כשהמפתח בפנים...), אבל אי אפשר לדעת מי ייכנס ומה הוא יעשה. יש לי גם דברים באזור המשותף (וזו סיבה מספיק טובה למה הטלוויזיה שלי נמצאת בחדר ולא במטבח לטובת כולם). השותפים כמובן בשלהם. כל אחד ודרך חייו, אבל לפעמים זה מגיע לרמות מוזרות של אבסורד. הגעתי באחד המוצ"שים חזרה לדירה וכשפתחתי את הדלת (שכמובן לא הייתה נעולה) גיליתי על הארון בכניסה צרור מפתחות שבין השאר כולל מפתחות של רכב. אני לא יודע איפה הרכב בדיוק חנה, אבל הדבר הראשון שהתחשק לי היה פשוט להעלים את הצרור הזה כדי שהשותף יבין כמה הוא אידיוט. כששאלתי אותו אחר כך, הוא אמר שהוא השאיר את המפתחות בשביל החברה שלו, כדי שתיכנס פנימה. המבט המזועזע שלי לא עשה עליו רושם ולא ממש שינה את העובדה שאני צריך כל פעם לנחש אם הדלת נעולה או פתוחה כל פעם שאני חוזר לחדר אחרי יום לימודים ארוך. עם זה עוד אפשר לחיות. עם העובדה שיש כאלו שלא אכפת להם בעניין הניקיון, קצת יותר קשה. עשינו בתחילת השנה תורנות ניקיון דירתית אבל היא נותרה כהמלצה בלבד, אם כי צריך לציין שרוב הזמן הדירה נראית בסדר. הבעיה היא בעיקר בכיור כששותף עלום שם (אם כי אני די בטוח שאני יודע מי זה) משאיר את כל הטינופת של האוכל שלו בכיור ולא זורק אותה לפח. זה פשוט מצטבר ומצטבר וסותם את הכיור ואף אחד לא מוכן לגעת בגועל הזה, עד שמישהו נשבר וזורק את זה (ואני די בטוח שלא מדובר בזה שהשאיר את זה שם). היו מריבות על מקום לייבוש הכלים (כי כולם חוץ ממני משאירים את הכלים שלהם על המתקנים) והם נפתרו רק אחרי שהשותף האחרון שנכנס הביא לעצמו מתקן ועכשיו לכל אחד יש מתקן ייבוש משלו. פה ושם הופיעו כמה כתמים על הרצפה, אבל החיים המשיכו להתנהל בסדר עד שהאחראי בניין החליט לקפוץ לבקר וראה את הכל. עד עכשיו הוא הגיע אחרי שניקינו כמה פעמים או לפני הביקורת של אחראי האזור (ואז מן הסתם היה נקי), אבל עכשיו הוא בא בהפתעה דווקא בשבוע שבו אני הייתי צריך לנקות. בשבוע שעבר היה לי שבוע מספיק קשה עם כל הישיבות, ראיונות ותרגיל בית כבד להגשה וכל ערב הגעתי מאוחר, וביום רביעי חיכה לי פתק על הדלת להתקשר אליו ולא הייתי צריך לנחש שמדובר בניקיון. השעה הייתה 23:00 והיה לי תרגיל גדול להגשה למחרת, אז לא התקשרתי. בכל זאת, מאוחר בלילה. למרות זאת, ולמרות שהייתי עייף, לקחתי סחבה ועברתי על הרצפה בשביל שיהיה קצת יותר נקי. בבוקר מיהרתי חזרה לפקולטה לסיים את התרגיל ומשם ישירות הביתה והטלפון אליו נשכח. כשחזרתי ביום ראשון בלילה חיכו לי שני פתקים נוספים על הדלת. אחד עם "למה לא התקשרת אליי" והשני עם "נעלבתי מזה שלא התקשרת, אני מעלה אותך לוועדת משמעת". למרות שהשעה הייתה מאוחרת והייתי מותש מכל הנסיעות והביקור ביד ושם, התקשרתי אליו בשיא העצבים להסביר לו את כל הדברים האלו. כל אחד התבצר בעמדה שלו ובסוף הוא נתן לי ארכה עד יום שלישי לנקות את הכל (כי בשני הייתה לי חתונה בערב) לנקות את הכל. כבר לא הייתה לי יותר מדי ברירה וניקיתי, העיקר שיעזוב אותי. באמת שאין לי כוח עכשיו למריבות מטופשות עם השותפים לדירה או עם האחראי, ועדיף להשקיע את החצי שעה הזו ולגמור עם זה. אבל מבחינתי הסיפור הזה לא באמת נגמר. אני רוצה לראות את זה קורה שוב בעוד שבועיים או שלושה, כשמישהו אחר יצטרך לנקות והוא שוב יבוא לביקורת. אני רוצה לראות שהוא יהפוך ככה להם את החיים ויציק להם, ושהם ישקיעו באמת בשביל לנקות. עד עכשיו הרגשתי שאני כמעט היחידי שמנקה, בעוד האחרים דואגים רק לתחת שלהם ומחכים שאחרים יעשו את העבודה. אני לא באמת רוצה לדעת מה יחכה לי כשאני אחזור מחו"ל. 8 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
|
|||||||||