אוגי ניצחון קטן גדול

27 6/2009		ניצחון קטן גדול
		תגיות: אגודה, טכניון

אני חייב לעצור רגע עם סיפורי המסע לפולין (אני אמשיך אותם ברגע שיהיה לי טיפה אוויר לנשום) רק בשביל לספר על משהו שקרה השבוע ושאני חייב לספר אותו. אחת הדרישות בלימודים בפקולטה שלי היא לקחת קורסי פיזיקה כחלק מהדרישה הכללית לקחת קורסי מדעים (ביולוגיה, כימיה ופיזיקה). בעוד הקורס הראשון בפיזיקה הוא יחסית סביר והרמה שלו לא רחוקה מרמה של פיזיקה תיכונית, הקורס השני בסדרה הוא אימת כל הסטודנטים, עמוס בהמון חומר, קשה, מתסכל ובעיקר סובל מכל הרעות החולות של הפקולטה לפיזיקה. פרט לשני המסלולים שכן צריכים אותו, הקורס הזה לא מהווה קדם להמשך הלימודים בפקולטה והרבה סטודנטים דוחים אותו לסמסטרים האחרונים שלהם (או מקווים שמתישהו תהיה מלחמה ויתנו עובר בינארי). הקורס הזה הוא די ייחודי לפקולטה שלי ובפקולטות מקבילות בארץ ובעולם לא לוקחים קורס ברמה כזו בפיזיקה (או שלוקחים רמה בסיסית יותר, או שלא לוקחים בכלל). מעבר לכך, כבר היו לא מעט מקרים שבהרצאה הראשונה המרצה פנה לסטודנטים מהפקולטה שלי ושאל אותם מאיפה הם, וכשקיבל תשובה ענה להם "אתם לא ממש צריכים להיות כאן, אתם כאן רק בגלל ריב דיקנים עתיק יומין..."

לפני 3 שנים, אחרי לחץ קטן של הוועד, החליטה מועצת הפקולטה לבטל את החובה על הקורס ברוב מאוד דחוק. אחרי חודש והרבה דיבורים, הנושא שוב חזר למועצה והיא החליטה להפוך את ההחלטה, להחזיר את הקורס לחובה (ואז גם נוספה לו שעת תרגול נוספת) ולראות מה ייצא מזה בעתיד. כבר בסמסטר הראשון של הקורס ה"חדש" נתקלו הסטודנטים במבחן אימתני למדי ורובם עברו רק בזכות 40 נקודות פקטור שניתנו להם (ואני לא מגזים). הדבר לא היה שונה בסמסטרים הבאים והיה צריך ללחוץ שוב פעם על הפקולטה להתחיל ולשנות דברים.

הדרך הראשונה הייתה בעזרת ועדת הערכה שהגיעה לפקולטה לפני קצת יותר משנה. היא סיירה במעבדות ובכיתות, נפגשה עם חברי סגל וגם עם סטודנטים מכל התארים שהעלו בפניה את כל הבעיות שיש בפקולטה (ויש לא מעט, אבל זה כבר דיון אחר). אחת הבעיות שהועלו הייתה כמובן הקורס המדובר, על שלל מגרעותיו והעובדה שהוא לא ממש שייך ללימודים בפקולטה והסטודנטים רק סובלים ממנו. בסופו של דבר הוועדה ציינה זאת בצורה די בולטת בדוח שלה והמליצה לפקולטה לשקול בחיוב את ביטול החובה על הקורס הזה.

במקביל, אני כבר הייתי יו"ר ועד והחלטתי שגם הוועד צריך שוב ללחוץ על הפקולטה לשנות את ההחלטה (גם עבר פרק הזמן שהם קצבו לבדיקת העניין). לקחתי לי כמה שעות וכתבתי את הדעה של הסטודנטים על הקורס ולמה בעצם הם כל כך סובלים ממנו. כדי לא להגיע בידיים ריקות, כתבתי גם הצעה משלי איך אפשר לשנות את המצב הקיים כך שהרמה האקדמית של הפקולטה תישמר והלימודים לא יהפכו ל"קלים" מדי (טענה רווחת אצל לא מעט חברי סגל אצלנו). ההצעה המקורית נשלחה אל יו"ר הוועדה לתוכניות לימודים ואחר כך נפגשתי איתו, דיברנו קצת על העניין והוא הבטיח להעלות את זה בפני הוועדה מתישהו (אני כמובן לא מוזמן לדיונים שלה). בינתיים נגמרה השנה ועם תחילת שנת הלימודים התחלף לו דיקן הפקולטה. כשהתקרב המועד לישיבת סגל-סטודנטים נוספת, החלטנו לכלול שוב את הנושא הזה בנושאים לדיון ולשאול מה קורה עם זה. עוד לפני הישיבה זומנתי למשרד הדיקן ושם הוא חיכה לי יחד עם יו"ר הוועדה לתוכניות לימודים שהתחלף בינתיים, ובמשך יותר משעה הם תיחקרו אותי על הקורס ואיפה הבעיות שלו, הזדעזעו מהסיפור על ההרצאה הראשונה בקורס, ניסו להבין מה יותר טוב בקורסים המדעיים האחרים והבטיחו לדון בעניין, במיוחד לאור הדו"ח של ועדת ההערכה. כמה חודשים אחר כך, הציגו את פרוטוקול ישיבת הסגל-סטודנטים במועצה והיו כמה חברי סגל שהתעצבנו למדי שהעלנו שוב את הנושא ולמה הסטודנטים בכלל מתערבים בעניינים האלו של הפקולטה (ואז אחרים ענו להם שלסטודנטים יש זכות מלאה לעשות את זה ושזה קורה בהמון מוסדות אקדמיים חשובים בעולם).

סיימתי את התפקיד שלי, המחליפה שלי נכנסה לעניינים ואז הגיעה הישיבה הראשונה שלה במועצת הפקולטה והנושא של הקורס עלה סוף כל סוף לדיון. העלאת הנושא כמובן כללה את ההצעה של הוועדה לתוכניות לימודים ובאופן די מפתיע, ההצעה הזו לא הייתה רחוקה מאותה הצעה שאני העברתי בזמנו, עם חלוקה לקבוצות נושאים ואפשרות לכל סטודנט להתמקד בנושא המדעי שהוא יותר מתחבר אליו. לא נכחתי בדיון, אבל השורה התחתונה הייתה שהפקולטה החליטה לקבל את ההצעה הזו, ושהפעם היא עברה ברוב קצת יותר גדול מהפעם הקודמת. זה כמובן לא הסוף, כי השינוי לא חל על כל המסלולים (כולל שלי) והוא צריך לעבור עוד מספר אישורים ברמה הכלל טכניונית לפני שזה ייכנס רשמית לקטלוג הלימודים ויהפך לקבוע. עוד לא סופי, אבל אנחנו כבר רואים את הסוף.

אם יש משהו שאני רוצה להשאיר אחריי בעקבות הקדנציה שלי, זה הדבר הזה. מדובר בשינוי מאוד משמעותי וזה בעצם ניצחון קטן שמראה שאפשר לשנות דברים, ולא משנה עד כמה הפקולטה מסוגלת להיות אטומה, קשוחה ולפעמים גם רעה. בשקט בשקט, בלי לעורר מהומות, בלי לעשות הפגנות, עם הרבה רצינות ונכונות להשקיע זמן ומשאבים, זה הגיע בסוף. אז נכון שאת הפירות קוצרת המחליפה שלי (כי השינוי קורה עכשיו), אבל אי אפשר למחוק את הדרך ואת כל מי שהביא לכאן. אני באמת יכול להגיד עכשיו שעשיתי משהו ושכל השנה הזאת לא הייתה לשווא. עכשיו רק נשאר לראות את זה באמת קורה, ולסיים את הלימודים עם תחושה גדולה של סיפוק.

0 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא