אוגי המסע לפולין: הימים השישי והשביעי

11 7/2009		המסע לפולין: הימים השישי והשביעי
		תגיות: פולין 2009

קראקוב
הגענו ליום שבת, שבו באמת היה אפשר להירגע, במיוחד אחרי היום שעברנו לפני כן. במקום לקום כל בוקר ב-6 ורבע לארוחת בוקר זריזה וקדימה לאוטובוסים, הרשנו לעצמנו לישון עד סביבות 10:30, לקום לאט ולרדת ללובי לארוחת בוקר המאוחרת שחיכתה לאלו שהלכו להתפלל. אחרי האוכל, במקום ללכת להרצאה של החברים מנפש יהודי, יצאנו מהמלון לכיוון העיר העתיקה. "במקרה" הצטרפו אלינו שני מדריכים (כולל המדריך של הקבוצה שלי) והם לקחו אותנו אל הכיכר המרכזית, דרך אחת האוניברסיטאות העתיקות באירופה. הכיכר המרכזית גדולה למדי ומאוד יפה (מאיר המדריך טען שהיא לא נופלת ביופייה מזו של פראג ואף עולה עליה), כשבמרכז שלה ניצב בניין השוק, מסביב המון המון בתי קפה ומסעדות ובקצה כנסייה עם שני צריחים בגובה שונה ומראה שונה. כל שעה עגולה יוצא מהחלון של אחד הצריחים חצוצרן ומחצרץ לו קצת, אבל מפסיק פתאום, לזכר חצוצרן שניסה להזהיר את תושבי העיר מפני אויבים אבל נורה ונפל. בזמן שהיינו בכיכר התנהל שם פסטיבל עם מצעד ותותח שירה מדי פעם ודאג להעיף את כל הציפורים. התהלוכה הייתה ססגונית למדי וכללה תלבושות מסורתיות לצד מדי צבא של וטרנים. המשכנו עוד קצת להסתובב כקבוצה, ואז התחלנו להתפצל לקבוצות קטנות יותר ועצמאיות. עצרנו בכיכר קטנה ושם החלטתי שאני רוצה לקנות חתיכה של גבינה מעושנת שכבר ראינו במספיק מקומות במסע ולהביא הביתה, לטעום (לצערי, הגבינה חיכתה 3 ימים עד שהיא הגיעה הביתה ואז נזרקה למקרר, ורק כשחזרתי הביתה אחרי שבועיים הוצאתי אותה החוצה והיא הייתה מלאה בפטריות). אחרי שספגנו קצת מההווי של העיר, הבטן התחילה לקרקר ואנחנו נכנסנו למסעדה קטנה שהתחבאה בין הבניינים סביב הכיכר המרכזית והייתה מוצלחת למדי. אחר כך חזרנו למלון לקצת מנוחה.
בסוף המנוחה, המדריכים הפולנים לקחו אותנו לסיור בעיר. אנחנו שכבר הסתובבנו, הלכנו בדרך טיפה שונה יחד עם מאיר לכיוון הטירה היפה של העיר, שם נפגשנו עם שאר המשלחת אבל לא המשכנו איתם. ירדנו מהטירה כדי לראות את פסל הדרקון (סמל העיר) שיורק אש מדי פעם, להסתובב קצת בקרנבל שהיה שם ומשם לכיוון הרובע היהודי (דרך הבית שבן הסבתא של החברים גרה בו לפני המלחמה) אל בית הכנסת שבו אכלנו כל יום ארוחת ערב. אחרי האוכל חלק מהאנשים חתכו לפאב, ואני חזרתי עם אחרים למלון בגשם שוטף תוך ניסיונות לנווט בעיר הזאת. עדיין לא הרגשתי יכולת לצאת ולחגוג וגם הייתי עייף מכל היום הזה.
קמנו בבוקר ונפרדנו מהמלון. נסענו לכיוון האזור בו היה הגטו בזמן המלחמה, דרך בית החרושת המפורסם של אוסקר שינדלר (מקימים שם עכשיו מוזיאון). עצרנו באומשלגפלאץ של הגטו, ששם מילאו את הכיכר בפסלי כיסאות גדולים, כאלו שלאדם רגיל קשה לשבת עליהם (הם מעט גבוהים מדי ורחבים מדי). אחרי היום שבו התבשמנו מהעיר, חזרנו שוב אל המטרה שבגללה יצאנו, ואל הסיפורים שקרו שם שאותם ראינו בסרט בדרך לעיר (רשימות שינדלר, כמובן). את הביקור בקראקוב חתמנו בפלאשוב, שם הוקם מחנה העבודה של העיר שהיה ידוע לשמצה. אין שם כלום היום פרט לפארק ירוק בוהק (במיוחד עם השמיים הבהירים שהיו באותו בוקר) ואנדרטה ענקית לזכר קורבנות המחנה שמראה 5 אנשים שמרכינים את ראשם ומאגרפים את ידיהם. ישבנו לנו קצת שם, וראינו את כל העיר נפרשת מאותה גבעה ואיך החיים נמשכים שם, איך אנשים באים עם הכלבים שלהם או עם עפיפונים ליהנות מיום ראשון אביבי בפארק. רק האנדרטה הגדולה מספרת בשקט מה היה שם. עלינו על האוטובוס והתחלנו לחזור צפונה.

לודז'
הביקור שלנו בלודז' היה מאוד קצר ותמציתי, והאמת, ביום הלפני אחרון של המסע כבר כמעט לא היה מה לחדש. ובכל זאת, היה שם משהו אחר. הגענו אל תחנת הרכבת הישנה שלה העיר, הראדגאסט, שממנה שלחו יהודים מהגטו אל מחנות העבודה וההשמדה. בכניסה ניצב מבנה דמוי ארובה עם הכתובת לא תרצח עליו ובתוכו על הקיר היו חקוקים באבן שמות של ערים שמהם הביאו יהודים לגטו בלודז', בין השאר מהעיר של סבתא שלי ז"ל (היא לא הגיעה לשם, היא ברחה לרוסיה). ממנו יוצא מבנה בטון דמוי מנהרה, כשבצד החיצוני מוטבעים בגדול כל שנות המלחמה, מ-1939 ועד 1945. בקצה שלו ניצבת לה תחנת הרכבת ולצידה פסים שעליהם עומדת רכבת עם שני קרונות אמיתיים שבהם הובילו אנשים אל המחנות. רק כשנכנסים לקרון הזה ומתחילים להידחס פנימה, מתקבל מימד ריאליסטי יותר של מה שקרה אז. פתאום מתחילים להרגיש את זה, להבין את זה, ואז עולה תחושת המחנק ומחפשים את הדרך החוצה, רק שאי אפשר לצאת כי יש לא מעט אנשים שחוסמים את הדרך. גלגלתי את הדגל שלי וקירבתי אותו אליי צמוד ולא ממש רציתי להישאר שם (רק אחרי שחזרתי לארץ הבנתי שאבא של סבתא שלי תבדל"א ושני האחים שלה מצאו את מותם ברכבת כזו במהלך הפרעות ביאשי, רומניה, ב-1941 ופתאום החוויה הזו נעשתה הרבה יותר אישית). יצאנו החוצה לנשום אוויר, להיכנס קצת למוזיאון הקטן שם עם תמונות צבעוניות מהגטו, ובשביל לקיים את הטקס האחרון על אדמת פולין, רגע לפני שחוזרים הביתה.

עלינו על האוטובוסים וחזרנו בחזרה לוורשה, ללילה האחרון וליום האחרון.

1 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של פיניש ב-11/7/2009 02:12
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא