אוגי שבוע

26 7/2009		שבוע
		תגיות: יומן מסע, טכניון

קשה לי להגדיר את השבוע האחרון במילה אחת, אפילו משפט אחד לא יספיק. דווקא שבוע בלי מבחנים בכלל (בתכנון היה אמור להיות אחד אבל פרשתי מהקורס באמצע הסמסטר) היה עמוס בדברים אחרים, שלאו דווקא קשורים ללימודים.

יום ראשון היה היום של הלוויה. קשה להתמודד עם המראות שנצרבו בפנים, עם השקט של בית הקברות ועם תחושת המבוכה הקלה בשבעה, אבל היה לי חשוב להיות שם, עם כל החברים. להגיע, לחבק, לנסות ולחזק ולהראות שבאמת אכפת. לוותר על יום לימודים שלם כי פשוט יש דברים חשובים יותר. ואחרי הרגעים הקשים, דווקא בדרך חזרה צפונה גיליתי שקיבלתי שני ציונים ואחד מהם מאוד שימח אותי כי הוא סוף סוף נתן לי קצת תקווה שאולי באמת שום דבר לא דפוק אצלי ואני מסוגל להוציא ציונים טובים אפילו בקורסים פקולטיים. זה נתן עוד כוח להמשיך ורצון להשלים את המלאכה עם עוד ציונים טובים בשני המבחנים שנשארו לי.

יום שני היה יום של מריבות. לפני כמה חודשים מוניתי למנהל של אחד הפורומים של האגודה שעוסק בענייני אקדמיה. חלק מהתפקידים של הפורום הוא לתת לסטודנטים אפשרות להעלות שאלות ובעיות שלהם, והוועדה האקדמית של האגודה אמורה לספק את התשובות (אני עונה שם רק על דברים שאני יודע). בזמן האחרון הם פשוט לא עושים את זה, ואני והמנהלת הנוספת של הפורום החלטנו לשלוח מייל ליו"ר האגודה ולהתלונן על כך. זה כמובן שהרגיז את מי שאמור להגיב בפורום מטעם הוועדה שמבחינתו הלכנו מאחוריי הגב שלו ולכלכנו עליו לממונים. הבעיה, כמובן, שהוא לא עשה את העבודה שלו כמו שצריך ולא משנה כמה פנינו וביקשנו, סטודנטים פשוט לא קיבלו את המענה הרצוי וזה פשוט נמאס. מעבר לזה, איפשהו נחצה הקו הזה שבין המנהלים של הפורום לבין מי שאמור לתת מענה מבחינת התכנים אחרי שהוא התחיל לערוך הודעות של סטודנטים בצורה מוגזמת, וכשהערנו לו על זה הוא כתב שהוא יעשה בפורום מה שהוא רוצה והוא לא חייב דין וחשבון לאף אחד. אפילו ניסיון לשלוח תגובה עם הסברים וניסיון לפיוס נענה ביריקה בפרצוף ובעוד האשמות, כעס מוגזם ותחושה לא נעימה. למרות שכעסתי מאוד (וניסיון להוציא את העצבים בחדר כושר לא ממש עבד), החלטתי לא לרדת לרמת ההתנצחויות שהלכו שם ופשוט לא לענות. במקום זה שלחתי אנשים שירגיעו אותו וינסו לגרום לו לחשוב בהיגיון, כי המריבות האלו לא יביאו אותנו לשום מקום ורק הסטודנטים יפגעו מזה (ובכלל, יש לי מספיק דברים על הראש עכשיו, אני לא צריך לבזבז אנרגיות על ריבים מטופשים עם מישהו שלא מסוגל לחשוב לפני שהוא כותב).

בשאר השבוע השתדלתי ללמוד. אחרי שהבנתי שבחדר אני לא ממש מסוגל ללמוד בשקט, ושאני כל הזמן בורח למקומות אחרים (ובכלל, די מדכא להיות לבד כל היום, סגור בין ארבעת הקירות של החדר), לקחתי את עצמי לפקולטה ומצאתי לי פינה קטנה בחווה שיש בה רק מסך בלי מחשב. התיישבתי שם וחיברתי את המסך למחשב שלי, ככה שאני יכול לעבוד עם שני מסכים בו זמנית, על אחד מהם אני כותב את הסיכומים שלי ועל השני אני רואה את המצגות וסיכומי השיעור שכתבתי במהלך הסמסטר. פשוט ונוח. בכלל, יש קצת אווירה של לימודים בחווה ושם פחות בורחים לשטויות כי בכל זאת אנשים מסתכלים מה אני עושה ולומד ולפעמים לא נעים. הבעיה היחידה היא שלפעמים מתרוקן שם ודי מדכא להיות בחווה ביום שישי בערב כשהיא ריקה ואפילו העתודאים הלכו הביתה.

אה, ושוב לא קיבלתי מעונות לשנה הבאה אבל לזה אני כבר רגיל. מחר נגיש עירור ונקווה שכרגיל הדברים יסתדרו מעצמם. שבוע טוב.

8 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של Eclipse. ב-27/7/2009 17:27
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא