כשאני מנסה לשחזר את הלילה האחרון שעברתי בעבודה, הרבה דברים מסתבכים לי בראש. כששמעתי שאני אמור לבוא בשביל עריכת המסעדה והמזנון לבוקר אחרי קוקטייל הפתיחה של ועידת ישראל לעסקים אמרתי לעצמי (ולאימא הפולנייה המודאגת שלי) שהעבודה לא תיקח יותר משעתיים-שלוש. אמרתי וצדקתי. זה לקח קצת יותר משעתיים. הבעיה שהשעתיים האלה התחילו קצת אחרי חצות (המשמרת התחילה ב-10) ונגמרו בשתיים וחצי (ואני הלכתי הביתה אחרי שעה וחצי.

אז מה נסגר עם שאר הזמן? בשביל צריך לחזור אחורה בזמן לשמונה בערב. בחדשות אני רואה את המלון, מה שהולך בפנים (קוקטייל מפואר עם הרבה אנשים בחליפות) ובחוץ (אנשים שמשעמם להם בחיים עומדים בחוץ וצועקים). השעות הלא הגיוניות שהאוטובוס הכריחו אותי לצאת מהבית כבר בשמונה וחצי ולהתפלל שלא בטעות הוא כבר עבר אחרת הייתי צריך לחכות יותר מחצי שעה לבא בתור. הוא לא. באוטובוס מצאתי את הילה, אחת המלצריות שגם היא באה לעבודה בדיוק כמוני. הגענו קצת לפני תשע וחצי וראינו את ההפגנה בחוץ (כמה אנשים מסכנים עם הרבה שלטים שצועקים על איזה דוס שנואם) ונכנסו פנימה. אחרי שעלינו למעלה התברר שהקוקטייל עצמו עוד לא התחיל. האנשים היו עסוקים למטה באולם הגדול בלהקשיב לאהוד אולמרט משבח את ביבי (!). אדיר קיבל את פנינו והסביר לנו שהוא ביקש שנבוא רק בגלל שהוא לא סומך שהמלצרים של אירועים שאחראים על הארוחה יסדרו לו כמו שצריך את המסעדה לבוקר והוא מעדיף אנשים שלו, רק שבינתיים אין מה לעשות אז תלכו לעשות סיבוב ולראות איך בלגנו את המלון.

השקיעו הרבה כסף בוועידה הזאת. בלובי העמידו דוכנים של בנק הפועלים (שהציע ניתוח גרפולוגי ממוחשב לחתימה!), סוני (עם טלוויזיות ענקיות) ואל על (אורות ונקודות בצורה של מטוס ומסלול טיסה). למטה ראינו את הכתב הכלכלי של ערוץ 1 (מי?) ועוד הרבה אנשים שמסתובבים ולא רוצים להיכנס לאולם הגדול לשמוע את דן חלוץ. אחרי זה עשינו סיבוב במבוך מסביב לאולמות וראינו את חדר ההלבשה המאולתר שהקימו בשביל החלטורה שיצפאן עשה שם. כנמאס לנו עלינו למעלה ואדיר שלח אותנו לחדר ציוד בשביל לבדוק אם הציוד לעריכה לבוקר בסדר ואם צריך, אז שנפלש (מלשון פוליש, שזה בעצם ניגוב של הכלים). מצאנו כמה כוסות קפה שצריכות ניגוב והעברנו שעה של דיבורים בינינו ועם אחד האחראים על שוטפי הכלים, אוסאמה שמו. אחרי שנמאס לנו מהכוסות עברנו למשרד הזעיר של אדיר (וכשהוא יושב שם המשרד עוד יותר זעיר) וקצת חיטטנו בקלסרים.

כמו שאמרתי קודם קצת אחרי חצות התחילה העבודה והיא נמשכה עד שתיים וחצי בערך. אדיר שחרר חזרה את המלצרים מאירועים שעזרו לנו (הוא השאיר כמה ספציפיים שהוא אוהב) ונשארנו רק אני והילה. ישבנו קצת איתו ודיברנו איתו והוא כל הזמן חזר על זה שהוא מפחד שהאנשים של האירועים שצריכים לערוך בשבילם לבוקר יכנסו למסעדה וייקחו את הציוד שלנו. לקראת שלוש הוא הפיל פצצה: הילה תלך הביתה, הוא יעלה למעלה לישון ואני יישאר לשמור שהם לא ייקחו כלום. יש לך רק שעתיים הוא אמר לי, עד שהמלצרית שפותחת את המסעדה בבוקר תגיע. אם הם ילכו, אתה יכול ללכת גם כן.

את השעה לבד התחלתי עם כוס תה תפוחים שהכנתי לעצמי בשביל להתעורר (החלב לקפה היה נעול במקרר) ואת הזמן שנשאר העברתי בשיטוט במסעדה כי אם הייתי יושב הייתי צונח. לפחות לרגע אחד היה נדמה שהמצב השתלם: שתי מלצריות נכנסו פנימה ואחת אמרה לשנייה בואי נחסוך לנו עבודה וניקח מפה. השנייה, שכמה דקות קודם אמרתי לה למה נשארתי אחרון, אמרה ש"הם השאירו פה מישהו לשמור, אז לא כדאי". קצת לפני ארבע הם התנדפו, וגם אני החלטתי שזהו זה. הביתה הגעתי רק לקראת 5 כי עד שהגיעה מונית לקח לא מעט זמן.

לפחות היום היה לי את היום לישון בשקט עד הצהריים (חוץ מאימא שלי שהעירה אותי ב-10 וחצי כשהתקשרה לשאול מה קורה) ועכשיו אני ממש בדרך לחדר כושר. עוד שבוע מתחיל...

וכמעט שכחתי: חג שמח.