אוגי לונדון

12 9/2009		לונדון
		תגיות: יומן מסע

קשה לסכם שבוע וחצי של לונדון. למרות שלקראת הסוף הייתה תחושה של מיצוי מהעיר, אחרי שבוע בארץ אני כבר רוצה לחזור לחופש הזה. אמרתי לחברים שנסעו איתי שאני בהחלט מוכן לעבור לגור בעיר הזאת, להתרגל לאורח החיים שלה, לתחבורה הציבורית הנורמאלית, לניקיון ברחובות, לנימוס בכבישים ובתחתית, לעיר שבאמת גדולה. יש כל כך הרבה בעיר הזאת ולא ראינו אפילו רבע ממה שיש לעיר להציע (מספיק להגיד שלא התקרבנו לאף אחד מאצטדיוני הכדורגל שמפארים את העיר כדי להבין שלא הספקתי לחוות את כל החוויה של העיר הזאת).

הייתי כבר בעיר הזאת לפני 13 שנים, והגענו אליה ברכבת מפריז, ככה שזו הפעם הראשונה בשבילי שאני נוחת ישירות בעיר (אם לא מחשיבים את עצירת הביניים בהית';רו בנסיעה לדבלין בדיוק לפני 8 שנים). איך שנחתנו, זכינו לראות את סידורי האבטחה הקפדניים כשהפקיד שחותם על הדרכון התחיל לתחקר אותנו על מהות הנסיעה שלנו, מה בדיוק אנחנו הולכים לעשות בעיר ומתי אנחנו מתכוונים לעזוב. אחר כך הלכנו במבוכים של שדה התעופה הענקי הזה, עד שהגענו לתחנה של הרכבת התחתית שלקחה אותנו אל מרכז העיר לכיוון המלון שלנו. הרכבת התחתית היא כלי התחבורה המהיר בתוך העיר, אם כי בשעות מסוימות היא נוטה להיות עמוסה למדי וצריך חושים ערניים למדי כדי לנווט במבוכים התת קרקעיים. בתור תיירים, לפעמים עדיף לדעת מה המסלולים של האוטובוסים מעל פני האדמה ולנסוע איתם וככה אפשר גם לראות את העיר ולשבת כל הנסיעה (לא יצא לנו לעמוד באוטובוסים, בניגוד לנסיעות בתחתית). הכי חשוב זה לקנות כרטיס Oyster, שמאפשר הטענה של כסף עליו כמעט בכל חור בעיר והנסיעה עליו זולה בהרבה מקנייה של כרטיסי נסיעה רגילים. חוץ מזה, אפשר לטעון עליו Travel card שמאפשר לנסוע חופשי לפי האזורים שבוחרים. חשוב לציין שהכרטיס תקף בכל אמצעי התחבורה השונים בעיר, התחתית, האוטובוסים, הרכבות העיליות (ה-Overground במערב ובצפון העיר וה-DLR בחלק המזרחי) ובחלק מקווי הרכבת מחוץ לעיר. כרטיס כזה מאפשר נסיעה חופשית ומשחרר ממגבלות חישוב תקציב של נסיעה, במיוחד כשחושבים לטייל בכמה אזורים בעיר ביום אחד.

המלון שלנו היה במיקום מעולה, 10 דקות הליכה מתחנת הרכבת המרכזית של ויקטוריה, שמאוד קרובה לפרלמנט (הביג בן) ולארמון באקינגהם. משם זה כבר מרחק הליכה לכיוון מרכז העיר והחנויות, אבל אנחנו כבר העדפנו לנסוע. המלון היה מלון דירות קטנטן של לינה וארוחת בוקר, וארבעתנו הצטופפנו לנו בחדר קטן ובבוקר בחרנו לנו בין ארוחת בוקר אנגלית או קונטיננטלית, ולמרות שהיא הייתה קטנה (במיוחד בהשוואה לבופה שיש בארץ), הייתה די משביעה. מצאנו לנו סופרמרקט ממש לא רחוק מהמלון וקנינו בו את ארוחות הערב שלנו (אם לא אכלנו בחוץ) ופירות לבוקר. הסופר היה ממש חביב, עם מגוון די גדול של אוכל ופירות ואפילו מדף של מוצרים כשרים מישראל (התאפקנו לא לקנות במבה). ביציאה חיכו לנו עמדות תשלום בשירות עצמי, בלי קופאי בכלל. רק להעביר את המוצרים, לשלם וללכת. קל ופשוט וגורם לתהות אם בכלל דבר כזה יכול להצליח בארץ.

הלכנו לחלק מהאטרקציות. ביום הראשון נסענו לגריניץ' כדי להצטלם על קו האפס ולהסתובב קצת במוזיאון הזמן ובמצפה הכוכבים העתיק (הדרך הכי טובה להגיע לשם היא באמצעות מעבורת, ככה רואים את העיר שעל גדות התמזה).
למחרת בילינו יום שלם בקיו גארדנז, בהסתובבות בין ערוגות הפרחים הגדולות, המרחבים הירוקים והחממות שמלאות בצמחים מכל העולם. רק כשחזרתי לארץ גיליתי שזה המקום היחידי בעולם שמחזיק את הוורד שסבא שלי יצר בזמנו, וקצת הצטערתי שלא מצאתי את הפרח וצילמתי אותו (הגענו לאזור של הוורדים לקראת הסוף וכבר לא היה לנו כוח להיכנס לשם).
העברנו גם חצי יום במוזיאון המדע, שכלל סיבוב בתערוכה של וואלס וגרומיט (הדמויות מפלסטלינה, היה חמוד ומשעשע) ובעוד כמה תערוכות פתוחות שלהן. חבל רק שהיו חלקים סגורים לשיפוצים, בעיקר אלו שעניינו אותי קצת יותר. המשכנו למאדאם טוסו אחרי שהזמנו מראש כרטיסי ערב, דבר שיוצא משתלם במיוחד (כניסה בחצי מחיר למי שמזמין מראש כרטיסים לערב) וגם גורם לפחות מרמור ביציאה. למרות שהצטלמנו בפנים בכמויות עם מרבית הבובות, ועשינו גם את החלק המפחיד (שבו הולכים בתוך מעין בית כלא ואנשים אמיתיים קפצו עלינו) ואת הנסיעה לתולדות לונדון, מצאנו את עצמנו בחוץ אחרי קצת יותר משעה. מחיר של 25 פאונד הוא מוגזם לדבר כזה.
תפסנו יום שמשי למדי בשביל ללכת לראות את חילופי המשמר בארמון באקינגהם, אבל זה לא עזר בתפיסת המקום. כדאי לשבת על המדרגות של הכיכר מתחת לפסל ולא לנסות להידחס ליד הגדר, בטח שלא באזור של השער כי אחר כך השוטרים יסלקו אתכם. בסופו של דבר, עמדתי במקום ממש לא נוח שגרם לי לא לראות כלום ורק לשמוע את התזמורת מנגנת שירים של אבבא (הזוי למדי). אחרי סיבוב בפארקים שליד הארמון ומרדפים אחרי סנאים, הלכנו לשוק של קאמדן יחד עם המוני אנשים לעשות קצת שופינג ולאכול המבורגר מוצלח לארוחת צהריים. את הערב סגרנו במחזמר שאליו השגנו כרטיסים מוזלים במיוחד. כרטיסים למרבית מחזות הזמר עולים במקומות טובים בסביבות ה-50-60 פאונד (פאונד אחד שווה 6.2 ש"ח), אבל אפשר להשיג דילים טובים בכל מיני מקומות בעיר או לחפש כרטיסים של הדקה ה-90 באולם עצמו. אנחנו נפלנו במקרה על השני, וכרטיסים של 60 פאונד עלו לנו רק 25 פאונד (אחרי הנחת סטודנט), למרות שלא היו להם 4 מקומות צמודים. המחזמר עצמו, Wicked (מספר על המכשפה הרעה מהמערב בקוסם מארץ עוץ), היה מרהיב למדי ומהנה מאוד וזו הייתה ממש חוויה לראות הופעה שלמה באנגלית באולם כזה.
את יום ראשון ניצלנו לסיור רגלי בעקבות הביטלס. חברת טיולים כאלו מפעילה המון טיולים ברחבי העיר כל יום במחיר זול, ובשעתיים שלנו הלכנו לאורך כל מיני תחנות חשובות של הביטלס בלונדון וקינחנו בצילום על מעבר החצייה של Abbey Road. אחר כך עשינו עוד קצת קניות ומוזיאונים באזור קובנט גארדן.
היום הבא של הטיול הוקדש לקרנבל נוטינג היל. כבר למעלה מ-35 שנים נוהגים לציין את החג של סוף הקיץ בלונדון בקרנבל קריבי שרק גדל משנה לשנה (והשנה אמרו שהיה הכי גדול, עם קרוב למיליון אנשים בכל אחד משני הימים). כל שכונת נוטינג היל נסגרה לתנועה והתמלאה בתיירים סקרנים, תהלוכות מגוונות שמזכירות את הקרנבל בריו (שהוא היחידי שגדול מהקרנבל בלונדון), רמקולים ענקיים בכל פינת רחוב שמנגנים מוזיקה שחורה על כל סוגיה (לרוב סוגים שונים של רגאיי) ובדוכני אוכל קריבי. זו הייתה חוויה מדהימה, לראות כל כך הרבה אנשים וכל כך הרבה צבעים והרבה שמח, וקשה למצוא את המילים שיתארו את זה (ועדיף להסתכל בתמונות). הכל התנהל בסדר די מופתי, בלי הרבה בלגן ובלי אלימות למרות כמויות האלכוהול שנשפכו שם (אם כי אחר כך גילינו שאחרי שעזבנו את המקום התחילו קצת מהומות שבסופן נדקרו שני אנשים).
את היום שאחרי הפסטיבל הקדשנו לטיול רגלי קטן על תעלת ריג'נט, מקאמדן ועד לוונציה הקטנה. שעתיים של טיול ליד אחת התעלות של לונדון, עם הרבה שקט וירוק בתוך העיר הגדולה, עד למקום שבו ראינו המון המון בתי סירות קטנים (ומכאן השם ונציה הקטנה). אחרי זה הסתובבנו קצת באזור הטאוור והטאוור ברידג', וטיפסנו למרומי המונומנט שהוקם לזכר השריפה הגדולה של 1666 (311 מדרגות מעייפות לתצפית מרהיבה על הסיטי).
את היום הכמעט אחרון הקדשנו ליציאה מהעיר. לקחנו רכבת מקינגז קרוס (ובדרך ראינו את רציף 9 ושלושה רבעים שאכן קיים) ואחרי שעתיים של נסיעה מצאנו את עצמנו ביורק. אחרי יותר משבוע בעיר הגדולה, יצאנו קצת החוצה ועלינו צפונה לעיר קטנה יותר, שקטה יותר, עם פינות החמד שלה. ביורק יש מוזיאון רכבות מרשים ועיר עתיקה חביבה שמלאה בחנויות מכל הסוגים. הזדמנות טובה גם לראות אנגלים אמיתיים ולא רק את העירוב הגדול שיש בלונדון. חזרנו לעיר הגדולה ואת השעות האחרונות בעיר ניצלנו להשלמות של קניות ולסיבוב רגלי קטן באזור.

וזהו. הנסיעה הזאת הייתה בדיוק מה שהיה חסר לי בכל השנים הקודמות, ניתוק כמעט מלא מכל הדברים הרגילים והרגשה של חופשה, של לעשות מה שאני באמת רוצה. נחתי לפני קצת יותר משבוע ועוד לא התרגלתי לגמרי לחזרה לשגרה הרגילה של הלימודים, אבל זה יעבור עד למבחן הראשון עוד שבוע וחצי. לונדון לא מחכה לי, אבל לא יעברו עוד 13 שנים עד לפעם הבאה שאני אהיה שם, וזה משהו שאני בהחלט מתכוון לעמוד בו.

1 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של לא קוראים לי דרור ב-14/9/2009 11:42
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא