גם המציאות זקוקה להבנה

27 9/2009		עניינים שבלב - חשבון נפש לפני כיפור
		תגיות: יוצא אל האור, לב, מסעותיי עם עצמי

כל אחד מגדיר לעצמו איך הלב נראה. יש כאלו שיראו אותו בתור שריר גדול שמחולק לארבעה חדרים עם צינורות שנכנסים ויוצאים, אחרים רואים צורה סימטרית אדומה עם שפיץ בתחתית שאפשר למצוא על קלפים (ולא רק). אני רואה את הלב בתור צורה אבסטרקטית מבחוץ שמחולקת בפנים לתאים תאים, כשכל תא מייצג משהו חשוב. יש אזור שמוקדש לזיכרונות ולתחושות, אחר לחפצים ועוד אחד לאנשים. המרכז הוא החלק החשוב ביותר וככל שתא נמצא קרוב למרכז, ככה התוכן שלו הרבה יותר חשוב. הכל בפנים יכול להיות דינמי, תאים זזים ממקום למקום בהתאם לזמן בדיוק כמו שאנשים נכנסים ויוצאים מהחיים.

לפני שנה, כמעט בלי אזהרה מראש, תא שהיה ממוקם מאוד קרוב למרכז התפוצץ. גם עכשיו קשה לי לשים את האצבע על שרשרת אירועים מסוימת שהובילו לזה והאמת שכבר אין טעם לנסות ולהבין מה קרה. במשך כמה חודשים החור שנפער דימם בצורה די רצינית, והכאב התערבב בתחושות של בלבול ותדהמה לא ברורים. בנקודה מסוימת הבלבול התחלף באכזבה מסוימת וכעס שכילה את מרבית השאריות של החדר. המיקום המרכזי של החדר היקשה מאוד על עצירת הדימום ועל סתימת החלל שנפער במקומו. יכול להיות שזה גם נבע מתקווה מסוימת שניתן לבנות מהשאריות את החדר מחדש, אפילו באותו מיקום. זה נבע מתוך התמימות שקירבה מסוימת וחברות שעל פניו נראתה חזקה מאוד וקרובה מאוד יכולה לגשר על פערים שצצים, כזאת שתגרום לך להתעלם מהדברים הרעים ולהתרכז רק בטובים (כי לרוב הם יותר חזקים ויותר משמעותיים). ככל שעבר זמן התמימות נמוגה והשאריות נעלמו אבל החור עדיין נשאר והפצע עדיין מדמם, גורם לי לחשוב על מה שהיה שם בפנים מפעם לפעם.

שנה אחרי וכבר קורים תהליכים שיובילו לסגירת החור והפסקת הדימום. זה מעייף ומתסכל אותי כל פעם מחדש להיזכר בזה, ושום דבר כבר לא יכול להחזיר את הגלגל אחורה ולהחזיר את הכל למצב שהדברים היו לפני כן. התאים מסביב באותה שורה מתרחבים ומנסים למלא את החלל הזה (וגם לפנות מקום לתא נוסף שהצטרף לשורה הזו במהלך השנה) ולהתגבר על הטראומה שנוצרה. חלל מדמם רק תוקע אותך במקום ולא מאפשר לך להתקדם, לגלות חוויות חדשות ולהכיר עוד אנשים וכאב הפיצוץ רק מרתיע אותך מלנסות להכיר כי פיצוץ כזה יכול לחזור. אבל אי אפשר לחיות ככה, במירמור תמידי ובתחושה של כאב וכעס. החיים אמורים להתקדם קדימה ולא להיתקע במקום.

הפוסט הזה הוא לא השלמה עם המצב. הוא לא בקשת סליחה או רצון לקבל סליחה כי פשוט כבר אין על מה. מילה אחת קטנה, גם אם היא תהיה מלאה בכנות, לא תוכל להחזיר אמון שנבנה במשך כמה שנים והתפוגג תוך חודשים, וגם לא יהיה ניתן לבנות את האמון הזה בחזרה באותו אופן. הפוסט הזה בשבילי הוא כמו יוד שאותו אני מטפטף אל תוך הפצע במטרה לסגור אותו ולאפשר לי להשתמש במקום הריק לצורך דברים אחרים, חשובים יותר. אי אפשר לחיות בעבר ואי אפשר לשנות את מה שהיה, וגם אם היה אפשר, לא בטוח שהייתי רוצה לשנות כי מכל דבר בסוף אנחנו לומדים, בין אם זה משהו קטן וחסר משמעות או גדול ומלא ברגש. כמו כל דבר בחיים, אני רוצה לצאת מהסיפור הזה בן אדם טוב יותר, שיודע להבחין טוב יותר מי הוא חבר אמת. מכל הדברים שעברו עליי בשנה האחרונה, זה הדבר שהכי חשוב לערוך לגביו חשבון נפש, כדי להבין קצת יותר טוב מה קרה ולא להגיע לדבר כזה שוב. גמר חתימה טובה.

(נכתב בהשראת הפוסט הזה)

2 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-29/9/2009 01:47
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא