אוגי לנשום בספירה לאחור

17 1/2010		לנשום בספירה לאחור
		תגיות: יוצא אל האור, מסעותיי עם עצמי, אופטימי

אני לא יודע איך השבוע הזה יתחיל (כי בשביל זה צריך לצאת מהמיטה…) אבל אני יודע איך הוא יסתיים. פרט לעובדה שיסתיים לו עוד סמסטר ותתחיל תקופת המבחנים (למרות שיש מבחן ראשון כבר באמצע השבוע הזה), תסתיים עבורי עוד שנת חיים ותתחיל אחת חדשה. ממש תזמון מושלם.

זו הייתה שנה שנפתחה בצל האסון ההוא בפקולטה, שגרם לי להתמודד עם הרבה דברים שלא ידעתי איך לטפל בהם. קשה לראות אנשים שאתה מכיר ואפילו מחבב נשברים לך מול העיניים, ועוד יותר קשה הייתה תחושת חוסר האונים שהייתה קשורה לחלק מהניסיונות לעזור לכל מי שהיה קשה לו. הבירוקרטיה הטכניונית לעד תתגלגל לאט, גם כשמדובר ברגשות של אנשים, וכל הזמן באוויר ריחפה תחושה של ללכת עם הראש בקיר ולא משנה מול מי. זה היה אחד מרגעי המשבר הגדולים שלי בתפקיד שכיהנתי, במיוחד שזה די היה משתק והבליט במיוחד את הבדידות ואת החוסר במישהו ממש קרוב שיידע לעזור לפרוק את הדברים החוצה. לאחרים היה מי שיעזור, אני נשארתי עם הצלקות בפנים. היה הרבה מוות השנה, ולצערי הייתי בעוד הלוויה פרט לזאת ודווקא את ההלוויה שהייתה אמורה להיות הכי קשורה אליי, זו של סבתא שלי ז"ל, פספסתי אבל זה כי הייתי רחוק מכאן, מסייר בבתי הקברות הגדולים בעולם על אדמת פולין (זו גם חוויה שדי עיצבה את מי שאני בשנה האחרונה).

זו הייתה שנה של הורדת פרופיל ושינוי כללי המשחק בשבילי. בהתחלה זה עוד היה קשה להתרגל לזה, אבל אחר כך ראיתי שזה עושה לי רק טוב ונותן לי קצת יותר שקט. פתאום כבר לא הכל עליי, פתאום יש פחות צורך להוכיח לכולם. אבל אי אפשר להתנתק מזה לגמרי, ושמרתי אפילו על מידת קשר לכל מה שקורה מסביב, כי ככה אני. עוד מעט גם זה יגמר, והמחשבות שהיו לפני חודש אם לחזור ולעשות משהו, חוזרות עכשיו עם מטרה לתת חותם אחרון ומשהו שישאיר טביעת אצבע ברורה שלי בשביל הדורות הבאים.

זו הייתה שנה שבה התמודדתי וניצחתי פחדים הרבה יותר משמעותיים, בעיקר עמידה מול קהל. רק בשבועות האחרונים הייתי צריך להציג שני מאמרים (אחד בקורס רגיל והשני הצגה של סמינר, שהתכוננתי אליה כמו משוגע) ובדיוק ביניהם הייתה הצגה של קטע מוזיקלי באחד הקורסים שלקחתי. עד עכשיו אני לא מבין איך הצליחו לגרום לי לחקות את סרג'יו קונסטנזה ואפילו לשיר כמוהו, ועוד מול 50 אנשים…

זו הייתה בעיקר שנה של שינויים, כי החיים הולכים להשתנות לגמרי בשנה הקרובה. מסגרות אחרות ייסגרו ואחרות ייפתחו וצריך ליצור את השינוי הזה וגם להסתגל אליו. צריך להפנות את עצמי לכיוונים חדשים, להתמודד עם כל אותם פחדים שלא התמודדתי איתם ממש עד עכשיו ולנצח אותם, כי אחרת אני אשאר לא רק ממש לבד אלא גם בלי כסף ובלי שום דבר לעשות (ולא ממש בא לי לחזור הביתה בסוף התואר, הגיע הזמן לעצמאות אמיתית). מתישהו תגיע הנקודה שבה אני אתחיל להכריח את עצמי לקחת את הסיכונים ולזוז ואז יתחילו חיפושי העבודה הרציניים. הייתי רוצה להאמין שזה ייתן לי את הביטחון גם עבור "ראיונות עבודה" מסוג אחר כי בסופו של דבר כל הדברים האלו קשורים אחד בשני וצריך אותו אומץ בשביל להציג ולמכור את עצמך, גם אם זה עבור קשר רומנטי. אני קצת יוצא מעודד מהשנה האחרונה, למרות שהניסיון המשמעותי מהשנה האחרונה די הסתיים בכישלון אבל במקרה הזה לא הייתי מאשים את עצמי. ככה זה כשבחורה גורמת לך להרגיש שמחווה של ליווי הביתה והגנה מפני גשם הייתה דבר מיותר (במיוחד כשאחר כך צריך לצעוד יותר מחצי שעה בגשם שוטף).

אני די אופטימי בקשר לשנה הקרובה. עכשיו רק נשאר לעבור את השבוע הקרוב. לנשום בספירה לאחור, 4 ימים, וללכת.

1 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של בימבה* ב-17/1/2010 09:35
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא