אני כבר לא יודע איך להגדיר את השבוע הזה שנגמר. בדיעבד אני יכול להגיד שקצת קרעתי את עצמי, אבל מצד שני ראיתי סוף סוף קצת פירות לעבודה הקשה, כשקיבלתי את המשכורת הראשונה שלי.

השבוע היה אמור להתחיל רגוע. בראשון ושני הייתי אמור להיות בחופש רק שתוכניות אוהבות מאוד להשתנות. טלפון אחד הקפיץ אותי לעבודה בערב בשביל להקים מזנון אחד ולסחוב קצת שולחנות. 4 שעות עבודה באמצע הלילה ויאללה הביתה. אחרי שקמתי בשני הסתובבנו קצת בעיר (אימא שלי רצתה לצלם עצים, התוצאה בפוסט הקודם) ואחר כך קצת חדר כושר בשביל הנפש.

בשלישי התחיל רצף העבודה. משום מה כשאני מסתכל אחורה יום שלישי כמעט נמחק לי לגמרי מהזיכרון ולקח לי קצת זמן לשחזר לי אותו בראש. פשוט זה היה יום די משעמם בלי הרבה דברים מיוחדים. סתם ארוחת בוקר ואחר פוליש לצלחות והביתה. כמה שרציתי ללכת (והיו סיבות טובות) הצלחות נערמו עוד ועוד ולא רצו להיגמר. אחרי שסוף סוף נתנו לי ללכת, הלכתי למשרדים של חברת הכוח אדם בשביל המשכורת. מסיבה שאני ממש אבל ממש לא מבין, אני מקבל את המשכורת בצ'ק והיא לא נכנסת אוטומטית לבנק, ככה שאני גם צריך להטריח את עצמי לסוף של רחוב אלנבי (מהצד הלא סימפטי שלו) בשביל הגרושים שבשבילם עבדתי כל כך קשה. טוב, לא ממש גרושים. 3256 ₪ ו-9 אגורות ליתר דיוק. בהתחשב במשכורות שקיבלתי ב-3 השנים האחרונות (והאמת גם בשנה שלפני הצבא) זה לא מעט כסף. אחר כך קצת להרגיע את החושים בבריכה והביתה.

יום רביעי היה היום הלחוץ של השבוע. לא מבחינת אורחים במלון. זה דווקא מה שבא אחר כך. ב-3 היינו צריכים לזרוק את כל העבודה באמצע בשביל לרדת למטה לסדנת יין. המלון החליט שהמלצרים שלו צריכים לעבור סדנת יין מיוחדת עם מרצה חיצוני מיקבי רמת הגולן שיסביר להם על היין, איך מייצרים אותו, איך מבדילים בין סוגי יין ועוד דברים פלצניים כאלה. המרצה היה יקה במלוא מובן המילה: מבטא גרמני מאוד כבד, חוש הומור ציני ומוזר, צחוק מפחיד ולא מובן ובעיקר רציני מאוד, אפילו בעקיצות הציניות שלו. לא כולם הבינו ממש מה הוא רוצה מאיתנו ולמה אנחנו עושים את הדבר הזה, אבל שילמו לנו על ההדרכה הזאת שכללה גם טעימות (וזה רק עזר לי להבין למה אני לא אוהב לשתות אלכוהול) וקצת אוכל בשביל למחוק את הטעם של היין. בערב תוכנן לנו ערב גיבוש בבאולינג בחולון, מה שגרם לי להיות בקושי בבית. בגשם שוטף נסעתי לאסוף כמה בנות ולהיזהר לא לאבד את השליטה בגלל שלא רואים כלום. בבאולינג עצמו היה די כיף, שיחקנו (31 נקודות. אכן כישרון...), אכלנו והתפזרנו הביתה. למזלי למחרת לא הייתי צריך להתחיל מוקדם (כמו אחרים) אז זה אפשר לי לישון קצת יותר ולקום בבוקר להפקיד את המשכורת ולעשות קצת כושר.

אבל כנראה שבבית לא יכולתי להיות יותר מדי. בארבע חזרתי למלון בשביל ישיבת צוות שבה אדיר העביר לנו את כל הכללים החדשים (אני ישים פפיון? השתגעת??) ורענון הישנים. אחרי שעתיים וחצי התפזרנו, רק בשביל לגלות שיש לי עוד שעתיים וחצי עד המשמרת שלי. זה כמובן לא נתן לי זמן להגיע הביתה ולחזור, אז במקום זה העדפתי לעשות סיבוב בתל אביב. הקור המקפיא שהיה בחוץ (וליד הים הוא יותר נורא) הבריח אותי מהר מאוד לכיוון הקניון הקטן (מאוד) שיש מתחת לאופרה והסתובבתי שעה בערך בטאוור רקורדס רק בשביל להבין למה כדאי להוריד שירים מהאינטרנט. קצת אחרי שבע וחצי קיבלתי טלפון שהחזיר אותי למלון שעה קודם בשביל להתחיל לעבוד. העבודה עצמה לא הייתה אמורה להיות קשה. בלובי הייתה חופה ואחרי שהיא הייתה אמורה להיגמר האורחים יורדים למטה למסיבה. כשהחופה נגמרה בסביבות 10 וחצי התברר שהכל הפוך ומבולגן, ושהמלצרית הנוספת שהייתה אמורה להגיע דפקה ברז. למזלי, לירון האחראית משמרת, מצאה שני עובדים במסעדה השנייה של המלון שהסכימו לעזור וגם היא עזרה לא מעט להחזיר הכל לקדמותו. בזמן שלמטה רקדו לצלילים של שרית חדד וצביקה פיק (שהופיעו שם), אני הייתי צריך לבנות את המזנון לבוקר ולסדר מחדש את השולחנות וגם לערוך אותם (לא לבד כאמור). מצד שני, אולי היה באמת עדיף להיות למעלה. בין שלל המציאות שהושארו אחרי החופה מצאנו בקבוקי קולה, פחיות של רד בול ובקבוק ענקי של וודקה. כמה שלוקים חידדו את ההבנה שלי למה אני לא שותה אלכוהול. רק ב-4 נגמרה העבודה והלכתי הביתה לישון.

זה בערך כל מה שעשיתי בבית. לישון. ב-4 אחר הצהריים של יום שישי הייתי אמור להתחיל שוב לעבוד ובגלל האוטובוס שאיחר ונתקע שוב בפקק באלנבי כמעט ולא הגעתי בזמן. ארוחת הערב עברה בשקט מופתי בלי הרבה בעיות ואפילו הספקנו לסיים בדיוק בחצות בשביל ללכת הביתה ולישון קצת כי בשבת בבוקר ציפתה עוד משמרת. כאן כבר הייתי ממש קרוב לשבירה. כנראה ששוב מתחתי את החבל שלי יותר מדי והייתי קרוב להתפרקות טוטאלית. לא היה משהו וזכיתי לנזיפות קלות מצד איזה אורח פלצן שלא הבין למה לא פתחתי את הבקבוק מים מינרלים שחיפשתי במיוחד בשבילו. לפחות קיבלתי טיפ, רק מישהו מוכן להגיד לי מה אפשר לעשות עם שטר של דולר אחד???

והיום יום חופשי להירגע באמת, לתת לשרירים להשתחרר (עוד מעט הולכים להזיז אותם קצת בחדר כושר), להכין את עצמי נפשית לקראת היומיים המטורפים שעומדים להגיע (פעמיים 1000 איש) וגם לגהץ קצת. בכל זאת, צריך בגדים, לא?