הוסף לקבועים

ישראבלוג 



 

אז ככה באמת נראים החיים האמיתיים שאחרי התואר. דירה שכורה רק לעצמי, אוטו מהעבודה ומשכורת מכובדת.
העיר הגדולה קוראת לי, עכשיו נראה לאן ממשיכים מכאן.
אוגי, 41, תל אביב.

 

לעידכונים במייל:

הצטרף בטל מנוי          שלח

טבעות:
« טבעת בודדה. » ±
« צהוב/ה » ±


מיקרו אוגי


שכנים
Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.


 
ארכיון:


חיפוש טקסט בקטעים:

חפש


5/2010


 

9
5/2010

  דרבי
תגיות: הקבוצה

הדבר הכי מעניין שהיה לי בזמן שראיתי את הדרבי היום בערב היה הציד אחרי החרקים המעופפים הקטנים שהחליטו לפלוש לי לחדר בהמוניהם. כל שתיים-שלוש דקות התנפלתי על כמה מהם החליטו לעופף להם על הקיר לידי או שנחתו על המיטה. לא כל כך ברור מאיפה הם הגיעו, וגם הרשת שעל החלון לא מצליחה לעצור אותם (הם כל כך קטנים שהם מסוגלים לעבור דרכה). באופן מוזר, לא הרבה אחרי שנגמר, גם הם נעלמו…

ובלי קשר, היה חרא משחק. משעמם, צפוי, שבלוני ולא מעניין (אבל יותר טוב מהבושה של יום שני). אני לא מבין את כל אלו ששמחו בסיום המשחק כאילו ניצחנו. הלו?! נגמר 0-0, התבטלנו לגמרי מולם, בקושי הגענו למצבים, שיחקנו בונקר כמעט כל הזמן ולא החזקנו בכדור. זה ניצחון זה? זה כלום, ועוד עונה נגמרה בלי לנצח דרבי. ככה זה שמשחקים כאילו אין לנו על מה להילחם וכל מה שאנחנו רוצים זה לקלקל להם, כאילו אין מקום לאירופה שצריך להבטיח, כאילו אין כבוד עירוני שצריך להילחם עליו. משהו רקוב שם, ובצורה הזו אי אפשר לראות שינוי. חבל.


0 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא     



 

אוגי 2011, כל הזכויות שמורות
29,378 כניסות
Site Meter