אוגי ראיון ראשון

27 5/2010		ראיון ראשון
		תגיות: אבטלה (סמויה?)

אם יש משהו שאני צריך לקחת מכל הראיון שהיה לי ביום שלישי זה את העובדה שלא ישנתי מספיק בלילה שלפני. הייתי חייב לקום מוקדם בגלל תרגול ב-8:30, אבל בגלל ההתרגשות לקח לי יותר זמן מהרגיל להירדם וזה עשה אותי עוד יותר עייף אחר כך. לקחתי איתי לדרך קלסר של אחד הקורסים המרכזיים שלמדתי בתואר ואת הלפטופ במטרה קצת לקרוא דברים בדרך. לוח הרכבות הקצת הזוי הראה שאני צריך לחכות 45 דקות עד לרכבת וזה היה זמן טוב לחזור על החומר. ברכבת עצמה כבר פתחתי את הלפטופ וניסיתי לעבור על כל מיני טיפים ושאלות הגיון שחבר שלח לי, הכל כדי להיות קצת יותר מוכן וקצת פחות נרגש.

אחרי שנכנסתי למקום נתנו לי לחכות קצת עד שהם יתפנו, ואז מישהי באה וקראה לי ולקחה אותי לחדר. שם בעצם התחיל הראיון והיא שאלה אותי שאלות עליי, על מה שלמדתי והסבירה קצת על החברה (ובאופן מפתיע, דווקא את החלק הזה אני לא כל כך זוכר…). היא סיפרה לי שאמורים להיות שלושה מבדקים מקצועיים, אחד על נייר ושניים על מחשב יחד עם איש צוות שלהם ושאני אתחיל קודם כל עם זה על הנייר. קיבלתי בעיה עם פתרון שגוי שלהם (כשהם אומרים מה הבעיות אבל לא מצביעים עליהן) והייתה לי שעה להבין מה קורה שם ולכתוב משהו נכון. בשורה התחתונה, אני מקווה שהצלחתי למצוא פתרון לכל הבעיות, כשאני יודע שיש לי בעיה אחת קטנה עם הקוד אבל היא כבר נעשתה בלחץ של זמן לסיים ובגלל שלא היה לי רעיון. בלי קשר לתוצאה של המבדק הזה, הם החליטו לשחרר אותי אחר כך הביתה כי לא היה להם איש צוות זמין להמשך המבדקים. סך הכל אני חושב שעשיתי רושם מסוים ושהלך בסדר, אבל גם אם לא, זה לא סוף העולם. עכשיו אני מתייחס למצב כאילו בכלל לא היה ראיון ומחכה להצעה הבאה, מעביר קו"ח לחברים ומתכונן ליריד תעסוקה בשבוע הבא. אם הם ייזכרו בי, אני אחזור שוב ונקווה לטוב.

מה שקצת הרס את כל היום הייתה הנסיעה הביתה. לפני כמה חודשים קנייתי לי 3 זוגות משקפיים חדשים: זוג רגיל (שנראות כמעט בדיוק כמו הקודמות), זוג שנראה קצת יותר יפה וזוג משקפי שמש (אופטיות). היה מבצע של 3=1 ורציתי לשנות קצת. הבעיה כמובן היא שזה מצריך ממני כל הזמן להחליף בין משקפי השמש לאופטיות הרגילות, ואז הנרתיק שלהן נמצא בתיק במקום נגיש במיוחד. באוטובוס שטיפס בחזרה לטכניון ביצעתי החלפה למשקפי שמש והחזרתי את הנרתיק פנימה (עם המשקפיים היפות יותר). איכשהו הנרתיק נפל וגיליתי את זה רק אחרי שירדתי מהאוטובוס. כל ניסיונות ההתקשרות לאגד בינתיים לא הועילו (לא מצאו משהו כזה), וזה ממש מבאס. כנראה שהקארמה של אותו יום הייתה חייבת להתאזן בצורה כזו או אחרת.

0 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא