אוגי הצד שלי

26 9/2011		הצד שלי
		תגיות: אהבה ויחסים

כבר עברו למעלה משלושה שבועות מאז שמה שעמד באוויר חלחל לי הכי עמוק שאפשר וזה הביא להחלטה שאין ברירה אלא לחתוך. אם מישהו יסתכל על מה שקרה מבחוץ, הוא יגיד שלמעשה אני זה שיזמתי את הפרידה ממך אבל בפועל זו היית את שנפרדה ממני הרבה לפני. אני הגעתי להבנה הזו אחרי שראיתי כמה את קרירה אליי וכמה קשה לי ליצור שיחה איתך מלאה ברגש וקרבה, מהסוג שהיה בהתחלה. זה גרם לי לחשוב כמה פעמים לפני שחשבתי ליזום איתך שיחה אינטרנטית, מהסוג שהיינו עושים במשך כל ערב במשך שלושה חודשים ארוכים וטובים. כבר לא היו לי את הכוחות לרצות לנהל איתך שיחה ולשקול טוב טוב כל מילה כדי שחס וחלילה לא תביני נכון את מה שאני כותב (ונורא קשה להעביר לפעמים רגשות ונימת דיבור בצ'ט), אחרת זה היה מהר מאוד מדרדר לריב לא מובן ולייאוש. כמו כל השיחות בינינו, ניסיתי כרגיל להחמיא לך אבל נתקלתי בתגובות קרירות מאוד (הרבה יותר קרירות מאלו שאת טענת שאני נתתי לך מדי פעם, למרות שלא נתתי לך כאלו בכלל) שגרמו לי לחשוב שיש כאן משהו מזויף, שאין טעם להחמיא כי זה לא יוביל לשום דבר ועם זה כבר לא יכולתי להשלים יותר. בגלל זה החלטתי שדי, שעדיף לי בלעדיך.

שלא תביני לא נכון (וגם אמרתי לך את זה), אני לא מצטער על אף רגע שהיינו ביחד. אני שמח שלקחתי את הצ'אנס הזה, שניסיתי, שהלכתי עם זה קדימה. היו לי הרבה התלבטויות בהתחלה, בעיקר בגלל ההתנהגות שלך בפורום שבו הכרנו. תמיד משכת שם צומי לכיוון שלך, ניסית בכל הכוח לסחוט מחמאות מכל העולם ותיעבת את כל מי שלרגע נתן לך ביקורת או לא התלהב ממה שהוא ראה. זה גם מה שאמרת שמשך אותך מבחינתי, בגלל שהתייחסתי אליך בצורה אדישה כי לא ידעתי מה את רוצה דווקא ממני כשאת עושה עיניים לכל גברברי הפורום ובמיוחד לאלו שבאופן קבוע כרכרו מסביבך עם הלשון בחוץ כל הזמן. אלו היו אותם אנשים שבמשך כל הזמן שיצאנו ביחד תיעבו אותי וכתבו לי כל הזמן הודעות שכל מטרתן להכניס לי קטנות, ואלה היו אלו שחזרו לסורם ברגע שהם הרגישו שמשהו התרופף בינינו, ואת כמובן שיתפת איתם אז פעולה. כשהחלטת לחזור לסורך לפני שנפרדנו, הערתי לך שזה מפריע לי אבל התעלמת מזה, וכשהתפוצצתי מכעס התעצבנת עליי בחזרה ותקפת אותי כאילו אני זה שאשם כאן. זה מה שערער כמעט לגמרי את האמון שהיה לי בך וזה מה ששבר אותי.

הרגשתי שההתחלה הייתה מטורפת, מין זינוק חזק כלפי מעלה, משיכה שהתפוצצה פתאום ואני הייתי מוכן לשים הכל בצד בשבילך כדי לעשות אותך מאושרת. זה מה שעשה אותי מאושר. קשה לי להצביע על העובדה מתי כל זה התחיל לקרוס, אולי כשהייתי אמור לטוס לעוד חודש (ולא טסתי בסוף), אולי אחר כך. ברגע שהתחלת לקחת את פסקי הזמן שלך ולהרצות להישאר בדרום הרחוק ולא לתת לי לבוא אליך, כבר היה אפשר להבין שזה לא יחזיק מעמד הרבה זמן. מצד אחד, הרחקת אותי ממך פיזית אבל מצד שני המשכנו באותו קשר אינטנסיבי דרך הרשת ולא הפסקנו לדבר במשך ערבים שלמים וזה בלבל אותי לגמרי ולא ידעתי איך לאכול את זה. כל הזמן דיברת שאת יודעת בדיוק איזה בן זוג את רוצה וממש דרשת ממני להיות בן הזוג שלך, אחרת אנחנו נצטרך מרחק שבו אני אחשוב איך אני צריך להיות אותו גבר שאת דורשת ממני להיות. כשאני מנסה להבין את המשפט שהרגע כתבתי, אני תופס כמה כל הדבר הזה דפוק מהיסוד, כאילו את מנסה להכריח אותי להשתנות ולעצב אותי מחדש בלי שממש ניסית להכיר אותי. בקושי היינו שלושה חודשים ביחד, אני בספק אם הכרת אותי ממש במהלך התקופה הזו, לפחות כמו שאני כל הזמן ניסיתי להכיר אותך. וזה לא שלא ניסיתי להיפתח אליך ולספר לך על עליי, מאוד ניסיתי לעשות את זה אבל את המשכת בשלך ולא באמת ניסית להבין אותי. לא ניסית להבין מה כל הדברים שעשית לי גורמים לי ואיך כל ההתרחקות שלך משפיעה עליי. הרגשתי לפעמים כאילו את ממש מזלזלת בי ובדברים שלי, כמו שכל פעם שנסעתי בשבילך לבאר שבע והיית שולחת אותי בסוף הערב חזרה צפונה למרות שהייתי מותש אחרי יום עבודה ונסיעה עד אליך, או כשכל הזמן הייתי זה שמשלם עליך בכל מקום. נכון, אני מבין שהמצב שלך היה קשה ובאמת כל הזמן רציתי רק לשמח אותך כל הזמן, אבל גרמת לי להרגיש שלא ממש אכפת לך ושאני יכול להוציא ולהוציא ולהוציא, והיו מקרים שגרמת לי להרגיש שאני מקבל ממך תגובות נלהבות ושמחות רק כשאני קונה לך דברים. מצחיק שהיה נדמה לי שחלק מהקרירות שלך בסוף באה בדיוק אחרי שכתבתי לך שאני לא יודע אם אני אוכל להוציא ולעזור לך בעוד משהו (כי בכל זאת הגעתי למצב שבמקום לחסוך קצת, כל המשכורת שלי התפוגגה לה באוויר ולא יכולתי להוציא על הדברים שאני רציתי לעצמי).

כשנפרדנו, ביקשת לשמור על קשר ולא לתת להכל להתפוגג. אני ביקשתי קצת זמן לעצמי, להתרחק טיפה כדי להבין את הסטטוס החדש הזה שנוצר ואולי לתת לאמון שנפגע להשתקם, כי בלעדיו אין סיבה להמשיך בזה בכלל. הבעיה שגם אז לא לקחנו פסק זמן אמיתי והתנתקנו, אפילו שלא דיברנו באופן ישיר. את חזרת תוך חצי יום לאותה התנהגות שאפיינה אותך באותו פורום משותף יחד עם כל עדת המכרכרים, ואני לא הייתי מסוגל לראות את זה יותר. כשהערתי לך על זה, אמרת שתפסיקי (לא בפעם הראשונה) אבל אני כבר החלטתי לעזוב את המקום ההוא שהרגיש לי מגעיל ושאני לא שייך אליו. גם ככה זה היה הרבה יותר המקום שלך, והיה לי קשה להאמין שבאמת תשני משהו מההתנהגות שלך, בדיוק כמו שדאגת לחשוף בפניי כולם אחרי כל מריבה בינינו כמה את פגועה וגרמת לי להרגיש שמה שכבר היה שבור אצלי בפנים, נשבר שוב. גם אחרי שעזבתי את הפורום, המשכת להעביר אליי מסרים ככה בשקט, דרך שורת הסטטוס בסקייפ (ככה זה כשאין פייסבוק). אין לי מושג אם עשית את זה בכוונה או לא (אם כן, אין לנו בכלל סיבה לדבר יותר ואם לא, אז את הרבה יותר אטומה ממה שחשבתי), אבל באמת שלא רציתי לקרוא איך את פתאום מאושרת, איך פתאום מפנקים אותך כמו שהרבה זמן לא פינקו אותך (מוזר, זה גם מה שאמרת לי) ושפתאום את חושבת שמצאת לך נפש תאומה, וכל זה פחות מ-10 ימים אחרי שנפרדנו. זה גרם לי לחשוב אם בכלל הייתי משהו עבורך בכל שלושת החודשים האלו שהיינו ביחד, אם באמת היו לך רגשות כלפיי כמו שלי היו כלפיך, אם הייתי עבורך יותר מארנק ותירוץ להגיע ולהסתובב הרבה בתל אביב. איך אני יכול לתת אמון ולהמשיך לנהל קשר ידידותי עם מישהי שלקח כנראה פחות משבוע לקפוץ למיטה אחרת, ושידעה מספיק שהיא יכולה לוותר על הקשר כי אין לה מה להפסיד ויהיה מי שיתפוס אותך. אני בעצמי לא יודע מה אני רוצה עכשיו, כי תמיד הייתי בן אדם שלא מתעלם או מגרש מישהו שפונה אליו, אלא אם הוא פגע בי בצורה עמוקה מאוד ושבר לחלוטין כל פיסת אמון שנתתי בו וגרם לי לתחושה של בגידה. עוד לא הגעת למצב הזה, ולכן אם את באמת רוצה שנהיה בקשר אחרי שאני אחזיר לך את כל הדברים שלך שעדיין כאן (אלו שבטוב ליבי הצעתי יותר מפעם אחת להביא אליך וכרגע אני לא בטוח שאני אציע שוב), תראי לי שאפשר לסמוך עליך, שתהיה לי סיבה אמיתית לשמור איתך על קשר ולא להרגיש כמו שאני מרגיש עכשיו. אני חושב שזה אפשרי, אבל זה לא תלוי בי, רק בך.

אני כותב את כל זה כי נמאס לי להחזיק את הרעל הזה בתוך הגוף כל הזמן. אני רוצה להתקדם הלאה, להשאיר את הדברים הרעים האלו מאחור ולא להרגיש שום תחושה של כעס ושנאה, מקסימום אדישות ולא יותר מזה. אני לא בטוח שתקראי את הדברים האלו שכתבתי, ואני בכלל לא בטוח שתרצי לקרוא אותם. בסופו של דבר, אני רק רוצה שיהיה לי טוב ולקחת מכל מה שהיה את הדברים הטובים שהיו, והיו המון. מהרגע הקטן ההוא על הספסל ליד שפך הירקון בנמל, דרך הניסיונות באמת לראות רחוק ועתיד קרוב-רחוק משותף, לראות אותך ישנה שלווה לצידי ועד הישיבה במסעדה המוצלחת ההיא, ממש לא רחוק מהבית שלי, קצת לפני שעלית על הרכבת וראיתי אותך בפעם האחרונה. היה לי קיץ מופלא שפיצה המון על שנה מתישה ובמיוחד על כל חודש מאי שהיה מתיש וקשה נפשית, לבד בארץ זרה, והוא נתן לי הרבה כוחות וביטחון להמשך. בניגוד למה שאת חושבת, לא היית מישהי שתכין אותי למה שיבוא, כי אחרת לא הייתי חושב שאת ממש מיוחדת ורוצה להיות רק איתך. בפעם הראשונה שרציתי לנסוע אליך אחרי הפרידה ולהחזיר לך את כל הדברים, רציתי להגיד לך שמעכשיו אני אחפש אותך בכל אחת שאני אפגוש מעכשיו והלאה, רק שבינתיים אני אחפש רק את הדברים הטובים שהיו בך, אלו שגרמו לי להיות איתך ביחד לתקופה ממש לא קצרה.

אני לא יודע אם זה באמת הסוף ושלא ניפגש עוד. יש עדיין חלק שבאמת מקווה שזה כן יקרה, כי יש לך חשיבות בסופו של דבר בחיים שלי. אני רק מקווה שיהיה אפשר לשים את כל הדברים הרעים בצד ולהיזכר רק בדברים הטובים. ולמרות כל הדברים הרעים, אני רק רוצה להגיד לך תודה.

10 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של נ' ב-7/10/2011 22:49
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא