מזמן לא היה לי יום נאחס כמו היום. כמו כל חורף הגיע השבוע השעה שבה אני אמור לחטוף את ההצטננות הקלה. זה מתחיל בנזלת פשוטה שמתרכזת באזור האף. בגלל מנהג מאוד מגונה שלי (יש לי איזו סלידה לטישו) הנזלת יורדת לגרון ומתנחלת שם (סליחה על התיאורים הנחמדים). הגרון נסתם ואז מתחילים השיעולים. לא, לא מדובר באותם שיעולים שהיו לי בקיץ וכמעט גרמו לי לאבד את השפיות שלי, אלא בשיעולים מלאי ליחה שצריכה לצאת החוצה. ככה זה קורה בערך פעם-פעמיים בחורף, שבוע (עם עזרה של סטרפסילס) וזה עובר.

אז עכשיו, בשיא החום זה בחר להופיע. אז אתמול ביום החופשי שלי האף דלף בשפע (גמרתי חצי חבילת טישו) אבל היום הייתי צריך ללכת לעבודה, וגם להתחיל ב-6:30. זה אומר לקום מוקדם יותר, לצאת לאוטובוס קודם (קריר בחמש וחצי) ולהיטלטל כל הדרך למלון כשאני מנקר. כבר שהכל התחיל הרגשתי שזה לא היום שלי. אחרי הפעם הראשונה שקינחתי את האף, נסתמו לי האוזניים. זה הוציא אותי לגמרי משליטה וגרם לי לאבד איזון, במיוחד כשאני מנסה את כל השיטות סבתא הידועות לפתוח אוזניים סתומות (לבלוע רוק, לשתות וכו'). כשחזרתי מההפסקה המעט מאוחרת (8:45) הרגשתי טוב יותר אבל זה כנראה היה מטעה.

בשלב מסוים ניגשתי להרים מגש עמוס כלים בשביל להכניס אותו למדיח. הוא לא היה עמוס במיוחד ולא כבד במיוחד. כבר סחבתי כבדים ממנו, גם היום. בשלב מסוים בדרך שתי כוסות בחרו לטלטל יותר מדי ואני ניסיתי לייצב אותן (כל זה על הכתף שלי). הניסיון הזה גרם לכל המגש לאבד מהיציבות שלו ולעשות את הדרך המאוד מהירה לעבר השטיח. אם הרגשתי רע עד עכשיו בגלל הצינון, עכשיו נוספה לי בושה קלה.

אבל זה לא עזב אותי. אחרי שעה בערך, כשחשבתי שזה מאחוריי, ניגשתי לפנות עוד מגש (פיניתי עוד כמה בזמן הזה). גם על המגש הזה היו בין השאר שתי כוסות מחרסינה אחת בתוך השנייה ובתוך העליונה הייתה כוס זכוכית מלאה במיץ תפוזים. בשלב מסוים בדרך כל המגדל הקטן הזה בחר לקרוס ולפני שהספקתי לעשות משהו הכוס עם המיץ נשפכה. בדרך כלל כוס כזאת נשפכת רק על המגש (או עליי), אבל היום היא בחרה להישפך דווקא על אורחת. את האורחת היא פספסה, אבל המיץ נשפך על השולחן ועד מעיל שלה שהיה על הכיסא ליד.

לא ידעתי איפה לקבור את עצמי באותו רגע. תירצתי הכל בהרגשה הרעה שלי והצטערתי. לפחות המוניטין שלי ב-4 החודשים האחרונים עמד לצידי וככה נחסכה ממני חוויה לא נעימה נוספת היום. אחרי שארוחת הבוקר נגמרה והתברר שיש גם צהריים אבל לא צריך את כולם ביקשתי להשתחרר הביתה. גם כי הרגשתי שאני לא מסוגל להמשיך בגלל הצינון וגם בגלל ההרגשה הרעה משתי ההתרסקויות האלה. ביקשתי גם שיוותרו לי על המשמרת מחר (חמישי) שגם ככה הייתה הקפצה מיום חופש, כדי להבריא בשקט. הסכימו.

ואיך אני מרגיש עכשיו? משתפר. האף פחות או יותר פתוח, לא משתעל הרבה (אם כי עוד לא הלכתי לישון, אז זה מתגבר) והאוזניים פתוחות בדרך כלל. עדיין כואב כשאני משתעל אבל אני אופטימי. אני פחות אופטימי לקראת השבוע הבא. דווקא בשבוע הבא צפוי לחץ קטן גם בצהריים, ודווקא השבוע בחרו 2 מלצריות להודיע שהן מתפטרות בגלל שהן לא סובלות את המנהל ובגלל שהן מצאו משהו יותר טוב. קצת יותר מחודש הן עבדו וזהו. אני הצבתי לי מטרה להשיג את המענק ועברתי כבר יותר משני שליש, ככה שאני רואה את האור בקצה המנהרה. והוא נהיה גדול יותר מיום ליום.