אתמול הגעתי ל-100. מאה ימי עבודה בדיוק. בהתחלה כשהסתכלתי על המספרים הרצים של ימי העבודה זה נראה לי מעט, במיוחד בהשוואה למספר הגדול של 140 הימים הדרושים. עכשיו, המספר הזה תלת ספרתי והסוף כבר נראה באופק. אומנם יש עוד חודשיים לפחות עד שהמטרה תושג, אבל זה נראה קרוב.

במיוחד לכבוד המשמרת ה-100, הקדימו לי את תחילת המשמרת לשש וחצי. האוטובוס הנחמד דאג להיות בתחנה 5 דקות מוקדם מהמצופה וגם לנסוע מהר (קשור לעובדה שהיה הפעם נהג ולא נהגת?) וככה כבר ב-6 העברתי כרטיס, חצי שעה לפני השעה שבה הייתי צריך להתחיל. כבר כשהתחילה המשמרת התברר שהולך להיות שמח. האחראי משמרת החדש, רון, גילה שאת היום הוא צריך להעביר פעם ראשונה לבד בלי אף אחד מעליו, אחרי שאדיר המנהל בחר להיות חולה. את ארוחת הבוקר הוא היה אמור להעביר בלי בעיה, אבל ציפה לו גם כנס של 300 איש בצהריים, שלכבודו היה צריך להקים מזנון ושולחנות בלובי. לשם שינוי, אני נשארתי במסעדה בזמן ארוחת הבוקר ועבודת ההקמה הוטלה על הבנים האחרים (מה שאמר הרבה יותר הרמת מגשים בשבילי). כשהתחילה ארוחת הצהריים ראו על רון את העובדה שהוא טירון בנושא. הוא חילק את הצוות בצורה מוזרה ורק אחרי שהתערבנו לו בבחירות, נוצרה חלוקה סבירה. הארוחה עצמה זרמה מהר וכבר בארבע הכל חזר לקדמותו ואנחנו הלכנו הביתה.

לא בדיוק הביתה. אתמול היה העשירי בחודש, יום המשכורת. הלכתי אני ואריק, שגם עובד איתי ביחד, למשרדים של חברת כוח האדם בשביל המשכורת. אריק, שידוע בתור המפרנס העיקרי של החברה בגלל שהוא עובד המון (27 ימי עבודה בחודש האחרון, רק בגלל שהוא היה חולה. אני, לעומתו, עבדתי 22) התלהב מהמשכורת שלו שכמעט נגעה ב-4000 (הוא כבר הרוויח יותר). אני הסתפקתי בקצת יותר מ-3100. כשהגעתי הביתה אחרי שהפקדתי את הצ'ק בחשבון, גיליתי ששוב יש הבדל בין החישובים שלי לתוצאה הסופית. שוב, הסכום הגבוה יותר הוא הסכום בפועל, הפעם ב-20 שקלים יותר (ושעתיים עבודה נוספות). כל זה אחרי שאני שומע כל הזמן מסביב טענות על טעויות הפוכות.

וחוצמזה, היום הגיע מכתב מאוניברסיטת תל אביב שהודיע על קבלה לאפשרות השלישית (הפעם החוג למתמטיקה) ודרישה לתשלום עד סוף החודש. לפחות הם יותר הגיוניים במועד האחרון לתשלום, אם כי כנראה הפעם אני אשלח להם מכתב ויתור על האופציה הזו, בתקווה שתהיה החלטה טובה יותר.

שבת שלום.