ימים לא פשוטים עוברים בעבודה. זה התחיל לפני שבועיים כששתי בנות החליטו לקום וללכת. הדבר הזה ריחף באוויר לא מעט זמן והיה ידוע שהן לא ממש מסתדרות עם המנהל. לאחת יש עבודה נוספת (מוכרת בגלידרייה) והשנייה מצאה לעצמה עבודה אחרת, וככה השתיים שהגיעו ביחד, עזבו ביחד. שתיהן שרדו כמעט חודשיים לפני שברחו להן, וגרמו לקצת לחץ בעבודה בשבוע שעבר (יום חופש בודד בשבילי).

ביום שישי בבוקר נחתה מכה נוספת. שתי מלצריות ותיקות (עובדות מאוגוסט) הלכו הביתה. וככה הסיפור הולך: אצלנו אחת המלצריות מתפקדת בתור מארחת שמכניסה את האורחים למסעדה ומושיבה אותם במקומות הפנויים. בדרך כלל בימי שישי צריכה המארחת לשבת ולחכות לטלפונים שיזמינו מקומות לערב. אחרי שהיא כעסה על זה שהיא צריכה לשבת במשך כמה שעות טובות ולחכות שהטלפון יצלצל, הביאו לה טלפון אלחוטי כדי שהיא תוכל לעשות עוד דברים ולעזור לאחרים במשימות. רק שביום שישי האחרון החליטו שהיא תעבור לשבת מול הקבלה ושם תרשום הזמנות לערב. היא, שהייתה מעוצבנת מאירוע שקרה בארוחת הבוקר (ואין לי מושג מה הלך שם, פשוט עבדתי בערב) סירבה ומנהל מזון ומשקאות של המלון החליט לשלוח אותה הביתה. המלצרית השנייה החליטה במחאה להתפטר גם כן. גם ככה שתיהן תכננו לעזוב בסוף החודש (הראשונה מתגייסת בחודש הבא, השנייה סיימה את המועדפת וטסה לחו"ל), אבל זה בא בבום ואפילו לא היה לי זמן להגיד שלום.

ככה הצטמצם לו הצוות הקבוע בשליש. עכשיו מחכים שיגיעו המלצרים החדשים שכבר המון זמן מבטיחים לנו. מחר הם אמורים להתחיל (3 מלצריות ומלצר אחד) ואני לכבוד זה, בחופש. גם ככה הפעילות לאחרונה הצטמצמה ואין הרבה כנסים שגורמים כאב ראש. להוציא את 2 הכנסים של שבוע שעבר (1200 בשלישי, 300 בחמישי), אין הרבה על הראש השבוע (3 ארוחות צהריים של 50 איש גג). וככה כל העבודה מצטמצמת לארוחות בוקר בלבד ולעבודה רגועה אחר כך. ההתפטרות של שתי הוותיקות ממקמת אותי עכשיו כעובד הוותיק מבין עובדי הקבלן במחלקה (יש גם עובדי מלון), אבל למרות הפז"מ הזה שצברתי, אני לא ממש מרגיש את זה. להיפך. אני מרגיש שפחות סומכים עליי בזמן האחרון. אולי זה בגלל שנפל לי אז המגש, אבל אני פחות ופחות עושה את הדברים שאני מעדיף לעשות. מצד שני, העובדה שנותנים לי יותר לשרת אנשים ופחות להתעסק במסביב (כמו גלגול שולחנות ולדאוג למזנונים) יכולה להגיד משהו אחר. חוץ מזה, קיבלתי הזמנה לסדנת יין. מתוכננים לי 3 מפגשים שבהם אני אמור ללמוד על סוגי יינות, ללמוד (שוב) איך לבצע את טקס היין (שלא תדעו מה זה) ולטעום. בסוף גם אמור להיות טיול ליקבי רמת הגולן. אני מקווה שהוא ייצא לפועל לפני שאני אגיד שלום למלון.

היום אחרי שסיימתי את המשמרת החלטתי לנסוע לחדר כושר. בדרך כלל אני הולך לחדר כושר רק בימים שאני בחופש, אבל העודף בעבודה והצינון שתקף אותי גרמו לי ללכת גם היום. בגלל שמחר אני בחופש וזה זמן מצוין לחדר כושר, העדפתי להיכנס לבריכה למטה לשעה של שחיה. כבר שכחתי מתי הייתה הפעם האחרונה שנכנסתי לשלולית הכלור אבל מסתבר שכמו שיודעים לרכב על אופניים, ככה גם יכולות השחייה שלי, עם כל התנועות המגונות שאני עושה מתחת לפני המים. אחרי כל הלחץ שבעבודה, שעה כזאת הייתה כמעט כמו חלום. התנתקות כמעט לגמרי מכל הרעשים מסביב, רק אני והניסיונות שלי לא לטבוע במים הרדודים. אחרי כמעט שעה ו-40 בריכות הלכתי למקלחת וחזרתי הביתה עייף ושמח.