עוד יום עבר על כוחותינו. הוא התחיל ברגל שמאל, כשנדהמתי לראות את הסידור עבודה שלי לשבוע הבא, שכולל רק יום חופש אחד, בשבת הבאה. זה אומר שאני הולך לעבוד רצוף עד שבת הבאה בלי ממש לנוח, ולא רק זה. באמצע השבוע הבא צפויים 3 ימים של כנס עם 500 איש ליום. הרבה זמן לנוח לא יהיה.

זה נמשך עם הפדיחה היומית שלי. בקצה המסעדה העמידו שולחן שהוזמן מראש לקבוצה והיה שמור. ראיתי אורח שהתיישב ליד השולחן והתחיל לקרוא עיתון. פניתי לטימור (סגן המנהל) והוא אמר לי להקים אותו, אז הלכתי לאותו אדם ואמרתי לו שהשולחן שמור והוא צריך לקום. הוא כמובן הראה סימנים קלים של התנגדות (ובצדק, לא היה שום סימון על השולחן) אבל קם והלך לשולחן אחר. 5 דקות אחר כך הגיעה הקבוצה ונחשו מי הצטרף לקבוצה? נחמד...

שאר הבוקר היה שקט ורגוע. זכינו להעיף מבט במלצריות החדשות שלנו (לא משהו מיוחד), אירחנו את אביגדור ליברמן (מפחיד להסתובב לידו, שלא יוציא עוזי ויירה על מישהו) והסתלבטנו אחד על השני. ככה עד שנגמרה ארוחת הבוקר. קצת אחרי 11 וחצי אמרו לי ללכת לארוחת צהריים ואחר כך אני יכול ללכת הביתה. באמצע האוכל (שניצל מגעיל וצ'יפס קר) צלצל הטלפון בחדר האוכל של העובדים ונאמר לי לחזור למעלה.

אז עליתי. הוטלה עליי משימה. הייתי צריך ללכת למנהל של הרום סרוויס ולעזור לו לקצת זמן. הבעלים של המלון נפטר בתחילת השבוע והיינו אמורים להעביר ליושבים שבעה אוכל ושתייה. העמסנו את הארגזים למונית ונסענו. השבעה הייתה בוילה של אותו אדם ליד כיכר המדינה. המונית עצרה ליד הכניסה והוא הלך לקרוא לאנשים שבפנים. דלת המוסך נפתחה והתחלתי להעביר את האוכל פנימה. בפנים התגלתה מעלית פצפונת שלתוכה הוכנס האוכל. הגודל של המעלית לא איפשר לנו גם להיכנס פנימה ולכן טיפסנו קומה אחת למעלה במדרגות והזמנו את המעלית למעלה והעברנו את האוכל למטבח. אז היה לי זמן להעיף מבט בוילה היוקרתית, שמבחוץ נראתה כמו טירה קטנה, אבל מבפנים לא הייתה שונה מבתים אחרים (רק שפה יש מעלית). אה, והציורים והפסלים שמפוזרים בכל רחבי הבית ונותנים למקום אווירה יוקרתית. סיימנו הכל וחזרנו למלון ואני הלכתי הביתה מסוחרר קלות.

ביום שישי הבא אני אמור לסיים את החודש החמישי לעבודה, ורגע לפני שמתחיל החודש האחרון שדרוש למענק עשיתי חישוב כמה אני צריך לעבוד בשביל להשלים את המענק כבר בחודש הבא. אז את החודש הזה אני אמור לסיים עם 113 משמרות, וזה ישאיר לי עד ה-25 באפריל (היום בו נסגרת המשכורת) כמות לא קטנה של ימים. אם מסתכלים על זה אחרת, בחודש רגיל עד עכשיו עבדתי בין 22 ל-24 ימים, ככה שיישארו לי כמה ימים שיגלשו לחודש מאי. הבעיה היא, כמובן, פסח. כמו בצבא, אני מעדיף להעביר את החג (ובמיוחד את ערב החג) בבית עם המשפחה (או לפחות עם אחד החלקים שלה) ולא לעשות את זה מחוץ לבית. הבהירו לנו שהולכות להיות בעיות עם העסק הזה, אבל אני מקווה שהכל יסתדר בסוף. בכל מקרה, אני מקווה להגיע לליל הסדר עם מספר חד ספרתי של משמרות לתת למענק, ואז אם יעשו לי בעיות להשלים הכל במלון אחר ולסגור את הסיפור של המועדפת. באמת הגיע הזמן לזה. נמאס לי לקום כל כך מוקדם בבוקר...