אוגי מה שעובר עליי: פוסט פתיחת החודש [אפריל 2005]

2 4/2005		מה שעובר עליי: פוסט פתיחת החודש [אפריל 2005]
		תגיות: פתיחת חודש

לא יודע מה עובר עליי בזמן האחרון. מצד אחד נראה כאילו אני מתכחש לבדידות הזאת מסביב, משאיר אותה בצללים רחוק ממני ולא נותן לה להפריע לי בחיי היום-יום. אני ממשיך כרגיל עם העבודה וכל מה שמשתמע ממנה, עם העיסוקים הרגילים שלי, ההמתנה לאוניברסיטה, החדר כושר, הדיבורים עם החברים בכל דרך אפשרית וכו' וכו' וכו'. אבל אני יודע שזה נמצא שם ומפריע, כמו איזה גוש בגרון שפתאום יוצר איזה מחנק רגעי ולא נותן מנוח. משתדל לא לחשוב יותר מדי בנושא אבל אי אפשר לברוח ממנו.

זה מוזר, כי נדמה לי שהפכתי לאוזן קשבת בעניין יחסים. אני לא יודע למה אנשים חושבים שאני המתאים לעסק הזה, לייעץ להם בנושא הזה, כי אני לא ממש מוסמך בנושא. איך מישהו שאין לו משהו יכול לייעץ לאחר על אותו הדבר? זה גם יוצר איזו קנאה קטנה שמגרדת בפנים כי מצד אחד צריך להיות שמח בשביל אותם אנשים על מה שיש להם, אבל מצד שני צפה התחושה הזאת של החוסר שלא ממש נותנת לשמוח באותה שמחה.

מה שמחזיק אותי בסופו של דבר הוא אופטימיות. יש רגעים שזה נראה לי פשוט מזויף כל הקטע הזה עם הניסיון להשאיר את הראש מעל המים ולא לשקוע לתוך דיכאון אינסופי, אבל זה מה שנותן לי כוח. אני יודע שאני לא עושה מספיק בנושא, שאני מפחד לפעמים לקחת איזה צעד נועז קדימה בנושא בשביל לשנות את מהלך החיים השגרתי שנכנסתי אליו. הנה למשל, יש איזו אחת בעבודה. היא כבר לא ממש חדשה, אבל לא בין הוותיקות. היא לא מפילה אותי מהרגליים כל פעם שאני רואה אותה, אבל היא גם לא מבריחה אותי ממנה. יש בה איזה משהו כזה שתפס לי את תשומת הלב טיפה יותר ואני לא יודע להסביר למה. בניגוד לבנות האחרות שהיו וישנן היום, דווקא איתה אני מוצא את עצמי מדבר יותר בחופשיות, מנסה להצחיק, מציק לפעמים (אבל עם כוונות טובות) ובעיקר מנסה להרגיע. היא בחורה מוזרה כזאת ולא ממש הצלחתי להבין אותה בדיוק. היא נשברת לעיתים קרובות ולא ממש מראה סימנים שהיא עוברת את היום בקלות, כמו שצריך להעביר אותו בעבודה הלא פשוטה הזאת. אולי זו פשוט דאגה לסובבים אותי ולא משהו אחר, או כי פשוט אני לא מרגיש טוב עם זה שיש מישהו מסביבי שסובל (כן, גם לי יש רגשות, אפילו לאחרים).

הבעיה איתי, שאני לא יודע איך לקחת את הדברים האלה הלאה. אני מרגיש שאני תקוע במקום, שתול עמוק מאוד ולא מצליח למצוא דרך להתקדם, לזוז צעד קדימה. כנראה יש לי איזה פוביה מלהיכשל, להתאכזב. אולי זה פשוט לא זה. אולי אני פשוט נהייתי נואש מדי.

אולי אני פשוט אידיוט. בעצם בזה אני די בטוח.

(אופציית התגובות לפוסט זה נחסמה. מי שבכל זאת רוצה לדבר איתי, יודע איך להשיג אותי)

0 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא